בעיה: אזרח שרוצה לבצע עסקה צריך לקבל אישורים ממספר רגולטורים והוא חייב לקבל אישור מכולם. בטור שדוד האן פרסם ב-themarker הוא טוען שהבעיה היא שלרגולטורים יש זכות וטו והם יכולים לחסום עסקאות.

הקושי נעוץ לא רק בעצם זכות הוטו של רגולטורים, אלא גם במספר הרגולטורים

ריבוי רגולטורים הוא אתגר רציני. דברים מסתבכים בעיקר איפה שיש כמה רגולטורים.

תכנון ובנייה – יש שם בין 20 ל-30 גורמים ממשלתיים שונים. ברישוי עסקים יש רשות מקומית ועוד 7 גורמי ממשלה. דבר דומה קורה ביבוא (שחרור מהנמל) ובעסקאות גדולות.

הרבה שחקנים – הרבה בעיות

קל להבין את זה כשמשתמשים בדוגמה מעולם הגיאומטריה (ראו שרטוט להמחשה).

אם נצייר שתי נקודות, אפשר להעביר ביניהן רק קו אחד. אם נצייר שלוש נקודות, אפשר להעביר ביניהן שלושה קווים (משולש). הוספנו רק נקודה אחת, אבל מספר הקווים גדל בשניים. כשנצייר ארבע נקודות, נגלה שאפשר להעביר דרכן שישה קווים. ואם נצייר חמש נקודות, מספר הקווים קופץ ל-10. הנוסחה לחישוב הזה נמצאת, למשל, כאן.

הנקודות הכחולות הן שחקנים או גורמים במערכת, למשל רגולטורים. הקווים הם מספר הממשקים (כולל הכפילויות או הסתירות) האפשריים. ברור שככל שיש יותר שחקנים במערכת, מספר הממשקים צומח ובהרבה. המחיר הכבד שאנחנו משלמים על ריבוי רגולטורים הוא לא בעלות התפעולית (התקציב שצריך כדי לתפעל x יחידות ממשלתיות), אלא בדינמיקה בין מספר רב של שחקנים.

בישראל יש בערך 250 רגולטורים. לצורך ההשואה – במדינות מערביות יש בדרך כלל 50-100 רגולטורים. זה אומר שבחו"ל יש פחות גופים, וכל אחד מהם יותר חזק ועצמאי. זה גם אומר פחות סתירות בין רגולטורים ופחות גורמים שצריכים לאשר את אותו נושא. אם נחזור לדוגמה הגיאומטרית, בין 250 רגולטורים יכולים להיות 31,125 ממשקים (תיאורטית כמובן). התוצאה – בירוקרטיה, פוטנציאל עצום לסתירות, כפילויות ובאלגן (גם אם לוקחים בחשבון שלא כל השחקנים נמצאים בממשק זה עם זה).

פתרונות אפשריים

דוד האן מציע להקים וועדת שרים להכרעה במחלוקות רגולטוריות. האמת שכבר יש וועדת שרים לענייני רגולציה שזה בדיוק התפקיד שלה – להכריע במחלוקות רגולטוריות בין משרדים ובין רגולטורים. העניין הוא שבנושאים מקצועיים, קשה לדרג המיניסטרילי להכריע נגד הדרג המקצועי. קחו דוגמה היפותטית – הצבעה בוועדת שרים לרגולציה ברוב של 3 נגד 2, כשהשר להגנת הסביבה, שרת המשפטים ושר הפנים כופים על משרד הבריאות להעניק אישור בריאותי, שהדרג המקצועי של משרד הבריאות מסרב לתת. לא פשוט. הסיבה היא שרגולציה היא כללים שמבוססים על עולם תוכן מקצועי. הסתירות והמחלוקות בין הרגולטורים עשויות להיות מהותיות ושורשיות.

הקדשתי פוסט נפרד כדי להציע פתרון מערכתי לבעיית הכפילויות והסתירות בין הרגולטורים.

האתגר של ריבוי הרגולטורים ימשיך ללוות אותנו. ועדת השרים לענייני רגולציה היא פתרון אחד. פתרון אחר הוא להקים one stop shop, כמו שקיים בחלק מהליכי התכנון והבנייה וברפורמה ברישוי עסקים. ככל שנאחד יותר ממשקים נצמצם את הבעיה באופן מבני.

אבל זה לא סוף דבר. אנחנו צריכים להמשיך לחפש את התשובה לבעיה הזו וכנראה שהפתרון יהיה גם מבני וגם בכללי המשחק שחלים על השחקנים הרבים במערכת.