השלב הנוכחי במאבק של טראמפ ברגולציה

ימים ספורים אחרי שטראמפ הושבע כנשיא הוא חתם על צו נשיאותי שנועד להפחית את כמות הרגולציה ואת ההשפעה שלה על המשק האמריקאי. אחת המטרות המוצהרות שלו הייתה לבטל רגולציות שהוטלו בתקופת הנשיא אובמה. ניתחתי את התוצאות בפועל אחרי שנה ואחרי שנתיים, ונראה שטראמפ מצליח לייצר שינוי (לשיקולכם אם זה טוב או רע). אבל חלק מהמהלכים של טראמפ נבלמו, למשל בפסיקות של בית המשפט העליון.

היום שדה הקרב המעניין הוא לא בכמות הרגולציה. במקביל לביטול חוקים ולניהול האופן שבו רגולציה נקבעת, טראמפ מנהל מאבק במקום אחר לגמרי. רגולציה היא מערכת חיה שצריך לתפעל. הדוגמה הכי ברורה לזה היא פיקוח ואכיפה. אלו פעולות שנועדו לעודד ציות להוראות. וכשאין פיקוח ואכיפה, רמת הציות יורדת והרגולציה לא ממש משפיעה על התנהגות של אנשים. טראמפ (או מישהו סביבו) יודע את זה ולכן הוא פועל כדי לנטרל את הרגולטורים הבעייתיים מבחינתו.

זה התחיל בהוראה רשמית להפסיק לגייס עובדים (hiring freeze) והתפתח להגבלה לא פורמלית על איוש תפקידים. התוצאה היא צמצום כוח אדם בסוכנויות הרגולטוריות. קחו למשל את הסוכנות להגנת הסביבה (EPA). זה אחד הרגולטורים הכבדים בארה"ב. ממשל טראמפ דואג שלא לאייש משרות ב-EPA כדי לצמצם את נפח הפעילות שלו. בתקופת אובמה, ה-EPA ביצע כ-21,300 פעולות פיקוח בשנה. בשנת 2018 המספר הזה נחתך בחצי וצנח ל-10,600. המדיניות הכללית והצמצום בכוח האדם הביאו את ה-EPA להפסיק פעולות פיקוח יזומות ולהצטמצם רק לפיקוח מבוסס תלונות. נראה שגם התומכים בטראמפ וגם המתנגדים לו מאמינים שהוא מצא כלי אפקטיבי לצמצם את הפעילות הרגולטורית.

[הערה: יש דיווחים נקודתיים על מספר התפקידים הלא-מאויישים, אבל לא הצלחתי למצוא מתוך כמה משרות בסך הכל (ראו למשל כאן). למשל במשרד גדול של ה-EPA בשיקגו יש 120 תקנים לא מאויישים של מדענים, אבל לא ברור מתוך כמה ואם זה הרבה או מעט]

מה קובע אם רגולציה אפקטיבית?

הקלישאות

כשמישהו רוצה להראות שהוא בעד סקטור מסוים (נניח, תעשיה מקומית) או בעד אינטרס מסוים (למשל, הגנת הסביבה) הוא יציע להעביר חוק בנושא. למשל לאסור על שימוש בפלסטיק, להגביל את היבוא או לחייב רישוי של מעונות יום. ואם מישהו רוצה להראות שהוא נגד רגולציה או בעד הפחתת בירוקרטיה בתחום מסוים – לרוב הוא יציע לבטל הוראות וחובות.

ברור שחשוב לקבוע רגולציה חכמה ובמידה. אבל זאת התנהלות מאוד שטחית. היא מסתכלת על הרגולציה במונחי כמות ההוראות ולא על התוכן שלהן. התוכן קובע אם הרגולציה עושה את העבודה ואם היא מועילה או מזיקה. היא גם מאוד קצרת טווח. בכל פעם שאני משתתף בכנס (מקצועי או אקדמי) אחד הדוברים אומר שכדי לפתור את בעיה x כל מה שצריך זה להעביר חוק שיטפל בה. כל כך פשוט וכל כך לא נכון. ספר החוקים מלא בחוקים שלא מיושמים או חוקים שלא משיגים את המטרה.

הרכיב הקריטי

יש עוד אלמנט שבדרך כלל שוכחים והוא הביצוע של המדיניות בפועל. זה "משעמם" ואין שם סרטים לגזור. אבל הביצוע יותר חשוב מהרעיון. כדי שמדיניות ציבורית תפעל ותייצר השפעה, צריך יותר מרעיון או מחוק. צריך לבצע אותה ולעשות את זה טוב.

• צריך להסביר מה בדיוק הדרישות – כדי שהציבור יבין מה נדרש ממנו ויצליח לעשות את זה.
• צריך לבנות תהליכים פשוטים ולתת שירות טוב לציבור – כדי שיהיה קל לבצע את הדבר הנכון.
• צריך לפרש ולעדכן את הדרישות לאורך הזמן.
• צריך לבצע מספיק פעולות פיקוח ואכיפה, ולזכור שהמטרה היא לא להעניש אלא לעודד ציות.
• צריך להכשיר תקופתית את המפקחים ואת עובדי המטה.
• צריך לוודא מראש שיש מספיק כוח אדם כדי להוציא את המדיניות לפועל. זה לא בהכרח אומר תוספת כוח אדם, כי הרבה פעמים יש כוח אדם שפשוט לא מנוהל נכון.

טראמפ הבין ששלב הביצוע של הרגולציה קריטי לא פחות משלב היצירה שלה. זו הסיבה שהוא פעל כדי להחליש את יכולת הביצוע של רגולטורים בעייתיים מבחינתו. החלשת יכולת הביצוע שקולה לדה-רגולציה. זה עקום כשזה נעשה דרך החלשת האכיפה.

אם אנחנו רוצים ממשלה חכמה ויעילה – צריך לשים דגש גם על שלב הביצוע. זה אומר, למשל, לדאוג להכשיר את הרגולטורים לקבוע רגולציה ומדיניות מורכבת בתנאי אי ודאות. יש פה אתגר גדול: זה השוטף, זה משעמם, זה מצריך קשב מתמיד. אבל זה חובה – כי הביצוע קובע את מבחן התוצאה.