הויכוח המסורתי סביב רגולציה עוסק בשאלה – האם עדיף לתת לכוחות השוק להתנהל כדי להביא לתוצאה האופטמלית, או שאולי הממשלה צריכה להתערב ולפתור כשלי שוק באמצעות רגולציה? זה בעצם ויכוח של בעד ונגד רגולציה. ורוב הדיון נע על הציר בין רגולציה ממשלתית לבין היד הנעלמה של השוק החופשי (במקרה כזה החברות יחילו על עצמן רגולציה עצמית וולונטרית). אבל מסתבר שהחלוקה הזאת כבר לא ממש רלוונטית.

כשהפלטפורמה הופכת לרגולטור

מאמר חדש מצביע על התעצמות של מודל שלישי: רגולציה של פלטפורמה. בעידן המודרני, צומחות פלטפורמות ענק כמו אמזון, Uber, Airbnb, החנות של אפל ואפילו טינדר. הפלטפורמות האלו "מאסדרות" את מערכות היחסים של השחקנים שכפופים או פועלים באמצעותן. למעשה כבר אין יותר מצב של וואקום, שכל אחד עושה מה שהוא רוצה, כי אותן חברות קובעות כללים ממש כמו רגולטורים ממשלתיים (כתבתי על זה בעבר בהקשר של טוויטר).

המאמר של אלומה צרניק מסביר שהיום החלופה היא לא בין שוק חופשי לבין רגולציה ממשלתית, אלא בין רגולציה ממשלתית לבין רגולציה של פלטפורמות. השאלה הנכונה היא לא אם Uber היא חברת מוניות, אלא האם Uber יכולה להחליף את משרד התחבורה, והאם אמזון יכולה לייתר (באופן מלא או חלקי) את הרשות להגנת הצרכן.