האם הגיע הזמן לרפורמה ברגולציה על מקצוע עריכת הדין?

רגולציה על מקצועות היא דבר מאוד מקובל בעולם, ובישראל אפילו יותר מהממוצע. רגולציה כזו קובעת למי מותר לעסוק במקצוע מסוים (זאת אומרת שלאחרים אסור) ולפעמים גם קובעת מגבלות וכללים על מי שעוסק בתחום. קוראים לזה "רישוי מקצוע". התחומים הקלאסיים הם רפואה ועריכת דין. והטיעון הבסיסי הוא: "לא תרצה שאדם מהרחוב ינתח אותך, נכון?".

אבל יש שתי בעיות מרכזיות עם העולם הזה של רישוי מקצועות. בעיה אחת – הרישוי על מקצועות התרחב הרבה מעבר למקצועות "רגישים" כמו רפואה. למשל, בארה"ב יש רישוי למקצועות כמו מעצבי פנים, צבעים וחופפי שיער במספרות. ושם הטיעון פחות חזק. הבעיה השנייה היא חסם הכניסה למקצוע. רישוי מקצועות פוגע בחופש העיסוק, מקשה על אנשים ליזום, למצוא עבודה ולהתפרנס. בתמונת המאקרו, רישוי מקצועות מקשה על אנשים לעסוק במקצוע ומקטין את התחרות בו.

הרגולציה על מקצוע עריכת הדין

אחד המקצועות שכפופים לרישוי כזה באופן מסורתי הוא עריכת דין. בגדול רק לעורכי דין מותר לעשות תמורת תשלום פעולות כמו עריכת מסמכים משפטיים (כמו חוזים או צוואות) וייצוג בהליכים שיפוטיים (כמו בבית משפט, אבל לא רק). הרגולציה כוללת תנאי כניסה (התמחות, בחינת הסמכה) וגם כללים שחלים על עורכי הדין במהלך ביצוע תפקידם (בעיקר כללי אתיקה מקצועית).

הרגולציה על עורכי דין עתיקה כמעט כמו המקצוע עצמו. ובשנים האחרונות כל מיני שחקנים מאתגרים את הגבולות של הרגולציה הזו: בעלי מקצועות משיקים כמו עורכי פטנטים, רואי חשבון ולבנת פורן; וגם חברות הייטק שמפתחות אלגוריתמים שמבצעים עבודה משפטית. המגמות האלו הביאו מדינות רבות (למשל קליפורניה) לבחון ולגבש רפורמות ברישוי מקצוע עריכת הדין – כדי להקל את המגבלות והחסמים. באופן קצת מפתיע פריצת הדרך בתחום התרחשה באוגוסט האחרון דווקא במדינת יוטה בארה"ב.

[כתבתי את הפוסט הזה כחלק משיתוף פעולה עם הבלוג "הגולם" – אני ממליץ לקרוא את הפוסט המרתק שהם כתבו על הרפורמה, שם הם בוחנים אותה מזווית אחרת לגמרי]

ההמלצות לרפורמה ביוטה

קבוצת עבודה במדינת יוטה גיבשה פרסמה דוח מפורט עם המלצות לרפורמה בתחום. קבוצת העבודה הזו פעלה כוועדה משותפת של לשכת עורכי הדין ומערכת בתי המשפט של יוטה. באוגוסט 2019 בית המשפט העליון של מדינת יוטה אישר את ההמלצות האלו.

הדוח בא להתמודד עם חסמי גישה למערכת המשפט "The Justice Gap". הדוח מסביר שהחסמים הקיימים מונעים מאנשים לקבל מענה לבעיות יום-יומיות וגורם לכך שהם לא מקבלים הגנה על הזכויות שלהם בגלל חסמים טכניים כמו שאין להם ייצוג משפטי.

הדוח מקיף וכולל ניתוח מאוד יסודי. למשל, הם הסתכלו על בעיות של גישה למערכת המשפט בהשוואה למדינות אחרות (ע"מ 5-6); והם מנחים לקבוע את הרגולציה על בסיס ניהול סיכונים לפגיעה בלקוח כתוצאה מייצוג לא מקצועי (ע"מ 57-58).

בשורה התחתונה הדוח ממליץ שכדי לאפשר יותר גישה לבתי המשפט צריך להסיר חסמי כניסה למקצוע עריכת הדין:

"So should room be made for people other than lawyers and organizations other than law firms to provide certain legal services?

The answer is clearly yes."

שימו לב שמערכת בתי המשפט ולשכת עורכי הדין (הגילדה) יזמו את המהלך הזה והן עובדות ביחד כדי לשפר את הגישה למערכת המשפט, כולל בהפחחת הרגולציה שמגינה על עורכי דין. בדוח הם מצביעים על שני כיווני פעולה שצריך לקדם כדי לשפר את הרגולציה על מקצוע עריכת הדין.

מסלול א': לרכך את הכללים.
הסרת חסמים כדי להגביר את התחרות בשוק המשפטי וגם להקטין מגבלות שחלות על עורכי דין בשגרה כדי לאפשר ולעודד אותם להיות יותר חדשניים ומתקדמים. למשל לאפשר לעורכי דין לפרסם את עצמם ולאפשר למי שאינו עורך דין להיות בעלים של משרד עורכי דין.

מסלול ב': להקים רגולטור ורגולציה חדשים לגמרי.
להקים רגולטור חדש שיפקח על שירותים משפטיים באופן רחב יותר ולא רק על עורכי דין (ובכך יאפשר גם למי שאינו עורך דין לספק שירותים משפטיים). הם מדגישים שרגולטור ורגולציה כאלו יהיו ממוקדי תוצאות, במקום מבוססי בירוקרטיה. בדוח מתייחסים להצעה הזו כסוג של ארגז חול רגולטורי (regulatory sandbox) שבו יבוצעו פיילוטים כדי לבדוק פתרונות חדשים במישור חסמי הכניסה למקצוע, כללי האתיקה ואמצעי האכיפה. ארגז חול רגולטורי מייצר "סביבת ניסוי" לרגולציה שמאפשרת טכנולוגיה חדשנית, כמו תוכנה שכותבת חוזים תמורת תשלום (בלי עורך דין מעורב).
בגדול החלופה הזו פותחת הכל לדיון במטרה לשנות ולרענן – את הרגולציה וגם את הרגולטור עצמו. ואם הנושא מעניין אתכם – אני ממליץ לעיין בנייר הזה שבחן שימוש בארגז כלים רגולטורי על הרגולציה על המקצוע המשפטי.

וכאן מגיע הפאנץ'. לדעת כותבי הדוח לא מדובר בחלופות – צריך לעשות גם וגם. זו בהחלט עמדה נועזת בחדשנות ובפתיחות שלה. אני חושב שאין צורך להסביר למה חסמי כניסה למקצוע או לענף מסוים מקטינים תחרות וכך פוגעים בלקוחות ובצרכנים (מחירים גבוהים, שירות באיכות ירודה). הזכרתי בעבר כיצד חברות מבקשות רגולציה כדי לחסום תחרות ויש גם את הדוגמה הנפלאה של הרגולציה על הוויסקי.

שתי הערות / הסתייגויות

1. הנגשה של שירותים משפטיים עלולה לגרום ליותר התדיינויות וסכסוכים משפטיים (כי עלויות העסקה יקטנו – הרובוט יכתוב ויגיש את התביעה בשבילכם). מערכות המשפט בישראל וגם בארה"ב מאוד עמוסות. לא בטוח שהתוצאה תהיה שיפור של הנגישות לבתי המשפט, כי אם נציף אותם – כולם יתקעו בפקק יותר גדול. אולי הפתרון הוא שבתי המשפט עצמם ישתמשו באלגוריתמים ובבינה מלאכותית – כמו שכתבתי בעבר.

2. מבחינת כותבי הדוח, גם ביום שאחרי הרפורמה, עורכי דין יבצעו את הפעולות המשפטיות ולא שחקנים אחרים. אולי יהיה קל יותר לקבל רישיון עריכת דין, ויהיו פחות מגבלות על עורכי הדין, שיאפשרו שימוש בטכנולוגיה. אבל לא מוצע לבטל את רישיון עריכת הדין.

הזדמנות לתיקון עמוק של הרגולציה

בעיני הדבר המרשים באמת במהלך הזה הוא שיש פה תיקון עמוק יותר. כותבי הדוח משתמשי ב"מערכת הפעלה" אחרת לגמרי מהרגולציה המסורתית. הרגולציה המסורתית על עריכת דין (וגם על מקצועות אחרים) מבוססת על עמדה ערכית והיפותזות שונות. למשל – "חשוב להגן על הלקוח מפני עורכי דין לא מספיק מקצועיים". אבל בעולם המסורתי אף פעם לא טרחנו לתקף את ההנחה הזו. האם יש בעיה של ייצוג על-ידי אנשים שלא יודעים מה הם עושים? האם שנת התמחות בונה את המקצועיות שצריך כדי להגן על הלקוח? האם אנחנו בכלל יודעים לבדוק אם עורך דין יודע לעשות את העבודה באופן שלא יזיק ללקוח?

בשונה מהגישה המסורתית, הדוח מתבסס חזק מאוד על גישה אמפירית. מעל כל דיון שהם מקיימים עומדות שתי שאלות: האם זה באמת נחוץ? ו-האם זה יעבוד?. מדהים.
כל כך פשוט אבל זה לא נעשה בעבר. כותבי הדוח דורשים מעצמם ומהרגולטור ראיות ונתונים על כך שקיים סיכון לפגיעה בלקוחות, שיש היגיון רציונאלי בין הרגולציה לבין הבעיה שהיא אמורה לפתור והוכחות שהרגולציה הקיימת באמת מגינה על הלקוחות. הדרישות נשמעות הגיוניות, אבל עד היום לא מדדנו את עצמנו ולא אספנו נתונים. וטוב שנתאמץ לענות על השאלות האלו.

האלגוריתם כמשל לרגולטור טוב

וכאן – כאקורד סיום – אני מתחבר לאחת הקבוצות שמאתגרת את הרגולציה הקיימת על מקצוע עריכת הדין: חברות ה-legaltech. מדובר בחברות טכנולוגיה, שמפתחות מוצרים שעושים עבודה של עורכי הדין. דוגמאות הדגל הן אלגוריתם שמנסח עבורכם חוזה משפטי לפי נתונים שהגדרתם, או אלגוריתם שסורק מסמכים ומזהה סיכונים משפטיים אפשריים (הוא מבצע due diligence, בדיקת נאותות).
שינוי של הרגולציה יאפשר להכניס פתרונות טכנולוגיים לתחום הזה. הרבה מאוד מקצועות התייעלו והשתפרו במאות האחרונות כתוצאה משימוש בטכנולוגיה, אבל הטכנולוגיה נגעה בעורכי דין רק בשוליים ולא בלב העיסוק. יש פה הזדמנות אדירה להנגיש שירותים משפטיים לציבורים שבכלל לא מקבלים כיום ייצוג משפטי. וזו כמובן הזדמנות לשפר את איכות השירות המשפטי שהלקוחות יקבלו. למשל חברת Lawgeex מפתחת טכנולוגיית AI לביצוע שירותים משפטיים ובבדיקה שהם עשו האלגוריתם ניצח עורכי דין מאוד מנוסים. דמיינו שכל אחד מאיתנו יוכל לקבל שירות משפטי ברמה הכי גבוהה שאפשר, בזכות הטכנולוגיה הזו.

למה רובוטים מנצחים עורכי דין מיומנים במשימות משפטיות? כי הם מתבססים על נתונים. התחום של למידת מכונה (machine leaning) מבוסס על היזון חוזר: מגדירים לרובוט משימה וכל הזמן בודקים אם הרובוט עושה את המשימה טוב, ומשפרים אותו בהתאם. אוספים נתונים על הביצועים ומשווים בין הביצועים בפועל למטרה שהוגדרה. ככה האלגוריתם לומד ומשתפר.

וזה בדיוק מה שצריך לעשות עם הרגולציה עצמה. להגדיר מטרות מדידות, לאסוף נתונים, להשוואת ולשפר. שוב ושוב. יכול להיות שהתיקון האמיתי של הרגולציה יקרה רק כשחברות טכנולוגיה יפעלו בתחום, כי בניגוד לעורך דין בשר ודם, הפעילות של רובוט מייצרת המון נתונים על התוצאות והביצועים. אולי הכניסה של רובוטים ואלגוריתמים למקצוע המשפטי, תגרום לרגולטור לעבוד סוף סוף עם נתונים. וככה גם הלקוחות אבל גם הרגולטור עצמו ירויחו מפתיחת המקצוע לעוד שחקנים.

___

לחצו כאן לקריאת הפוסט של "הגולם", שהתפרסם במקביל כדי להציג זווית שונה על הרפרומה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: