הכישלון של ארה"ב וההצלחה של ניו זילנד בטיפול בקורונה

בשבוע שעבר ניו זילנד הודיעה שהיא הצליחה למגר את הקורונה. ניו זילנד היא המדינה הראשונה שמכריזה שאין יותר חולים מאובחנים במדינה.

החודשים האחרונים היו מבחן עולמי בניהול משברים. כשהקורונה פרצה לחיינו, כתבתי על עקרונות לניהול משברים בריאותיים. חלק מהמדינות ניהלו את המשבר יותר טוב וחלק פחות טוב. את התוצאות אנחנו רואים בחדשות סביבנו.

אז בואו נראה מה סוד ההצלחה של ניו זילנד – איך הם יישמו ניהול משברים יותר טוב ממדינות אחרות. כדי שיהיה מעניין – נשווה לארצות הברית, שפחות מצליחה להתמודד עם המשבר.

אסטרטגיה אחרת

מודלים אפידמיולוגיים חזו שאם לא תושג שליטה על הקורונה, היא תביא למוות של 14,000 איש בניו זילנד (מתוך אוכלוסיה של 5 מיליון איש, חצי מישראל). הם זיהו שיש לקורונה תקופת דגירה ארוכה שבמהלכה האדם עוד לא חולה אבל הוא מדבק, וזה הופך אותה לסיכון משמעותי. פחות חשוב אם המודלים האלו מדוייקים, אלא מה שקרה בפועל – ניו זילנד החליטה שהיא לא תיתן לזה לקרות.

במקום לנסות "לשטח את העקומה" לאורך זמן, ממשלת ניו זילנד החליטה למחוץ את העקומה לגמרי: לחסום ולמגר את הוירוס. אם מעניין אתכם להבין את האסטרטגיה שלהם – אני ממליץ לקרוא את המאמר הזה.

בעוד שרוב המדינות החמירו את האמצעים באופן הדרגתי ככל שהמחלה התפשטה, האסטרטגיה של ניו זילנד הייתה הפוכה: להתחיל חזק ואז לשחרר.

1. הגבלת תנועה וסגירת גבולות

יומיים אחראי שארגון הבריאות העולמי הכריז על הקורונה כמשבר עולמי, ניו זילנד אסרה על כניסה של תיירים שהיו בסין, ואזרחים ותושבי קבע יכלו להיכנס למדינה אבל אחרי בידוד. תיירים שלא היו בסין יכלו להיכנס לניו זילנד, בתנאי שיכנסו לבידוד בייתי. החל מה-10 לאפריל, כל מי שנכנס לניו זילנד חייב לעבוד בדיקת קורונה ולהיכנס לבידוד במתקן מפוקח. הצעד הזה עצר את הכניסה של חולים נוספים למדינה.

מדינות אחרות לא אימצו מדיניות כזו על כל מי שנכנס אליהן (בדיקת קורונה + בידוד מפוקח). למשל, ארה"ב לא קבעה הוראות כאלו עד היום.

2. סגר

ב-22.3 זוהתה בניו זילנד ההדבקה המקומית הראשונה שלא ידעו לשייך לחולה שנדבק בחו"ל. באותה תקופה מספר החולים הכפיל את עצמו כל יומיים. בתוך שלושה ימים הוטל סגר כללי (דרגה 4). הסגר היה מאוד נוקשה: הממשלה סגרה את כל בתי הספר, את המוסדות הציבוריים ואת כל העסקים הלא חיוניים. אפילו גני שעשועים נסגרו ונדנדות ננעלו עם אזיקונים כדי שאי אפשר יהיה לשחק בהן. בדומה לישראל, לתושבים היה מותר לצאת מהבית רק כדי לקנות מזון ותרופות, ומותר היה להיפגש רק עם מי שגר באותה דירה. ראש ממשלת ניו זילנד הכריזה מראש על סגר כללי של ארבעה שבועות, וביקשה מהציבור להתגייס ולסייע להיחלץ מהמשבר.

כמו שראינו בישראל, ציות לסגר הוא חצי-וולונטרי, כי המשטרה לא יכולה להיות בכל מקום. אבל זה לא הספיק לממשלת ניו זילנד. ולכן היא עודדה את הציבור לדווח על הפרות. הם הטילו אלפי קנסות והגישו כתבי אישום ביותר מ-300 מקרים.

הסגר תפס את המחלה בשלב מאוד מוקדם – כשהם הטילו אותו היו רק 102 חולים מאובחנים בכל המדינה.

סגר הוא האמצעי הכי אגרסיבי לשבירת שרשרת ההדבקה. הוא מאוד אפקטיבי אבל יש לו עלויות גבוהות – כולנו ראינו והרגשנו את המשמעות של זה בחודשים האחרונים. גוגל אספו מידע אנונימי על תנועה של הציבור במקומות שונים, ובדוח שלהם על ניו זילנד אפשר לראות את השינוי (הדוח המקורי לא זמין, אבל הלינק מפנה לניתוח עם נתונים מתוכו).

3. ציוד רפואי וציוד מיגון

מדינות רבות התמודדו עם מחסור של ציוד. החל מחומרי חיטוי ועד למסכות וציוד מגן אחר. ניו זילנד הקימה מרשם לאומי של ציוד מיגון נחוץ, והזמינה יצרנים ויבואנים לראות מה צריך ולייצר ציוד שחסר. היא בעצם שיקפה יותר טוב את הביקושים ורתמה את השוק כדי שיעזור לה. זה עזר לצמצם מחסור בציוד וגם עזר לכלכלה המקומית שנפגעה פחות כי היא מצאה דרך להיות רלוונטית בזמן המשבר.

4. בדיקות

סיפרתי בהרחבה איך הרגולטורים האמריקאים הכריחו להשתמש רק בבדיקות של ה-CDC ורק במעבדות ממשלתיות. להבדיל, ניו זילנד הקימה מיזם ציבורי-פרטי משותף, לרכש של ערכות בדיקה וחומרים שנחוצים למעבדות. זאת אומרת, במקום לחסום ולהיות ריכוזי – להבין שאנחנו במשבר ושצריך לשתף פעולה כדי להשיג ערכות בדיקה.

5. ניטור: מעקב אחרי מי שהיה במגע עם חולים

בהרבה מדינות, כולל ישראל, הגישה הייתה שכאשר מאבחנים אדם כחולה – מכניסים לבידוד של שבועיים את כל מי שהיה איתו במגע.

בניו זילנד אימצו גישה יותר הדוקה: כאשר מאבחנים אדם כחולה – עושים בדיקות לכל מי שהיה איתו במגע. זה אומר הרבה יותר בדיקות ומצד שני זה מצמצם את הבידוד, כי אם מתקבלת תשובה שלילית – משתחררים מהבידוד.

הם עשו את זה בעיקר באמצעות ראיונות של כל חולה, כדי לתחקר איפה הוא היה ועם מי הוא היה במגע ב-14 יום האחרונים.
הם השלימו את זה באמצעות כלי טכנולוגי: הממשלה בניו זילנד השיקה אפליקציה שעוזרת לאדם לדעת אם הוא היה במגע עם חולה מאובחן (דומה לאפליקציית "המגן" של משרד הבריאות הישראלי). ממה שאני בדקתי, בארה"ב אין שגרת תחקור חולים ואין אפליקציה דומה.

6. חזרה לשגרה

אמרנו שהאסטרטגיה של ניו זילנד היא להתחיל חזק ואז לשחרר. צריך לדעת גם איך מעניקים הקלות למשק.

ב-27.4 ניו זילנד התחילה לשחרר את הסגר – והורידה את רמת הסיכון מרמה 4 לרמה 3. הנה דוגמאות למגבלות שחלו תחת רמה 3: הם איפשרו פתיחת מסגרות חינוך רק לילדים עד גיל 10; קבעו שעובדים חייבים לעבוד מהבית אלא אם זה בלתי אפשרי; איפשרו לעסקים להיפתח אבל ללא כל אינטרקציה פיזית עם הלקוחות; מקומות בילוי (בריכות, חדרי כושר, מרכזי מזון, קולנועים) נשארו סגורים; התכנסויות מותרות רק לצורך חתונות ולוויות – ורק עד 10 אנשים. הכללים נאכפו באדיקות גם בשלב הזה.

אחרי שבועיים וחצי, ב-13.5, הם הורדו את רמת הסיכון לרמה .2 וב-8.6 הורידו שוב לרמה 1, שלא כוללת כמעט הגבלות ורק הנחיות כמו שמירה על היגיינה. ושם הם נמצאים היום.

7. תקשורת פתוחה ושקופה

הממשלה הקפידה לעבוד עם הציבור. נתונים פורסמו באופן גלוי. ראש הממשלה קיימה מסיבות עיתונאים באופן קבוע על בסיס יומי. והם כל הזמן הקפידו לספק ודאות, למשל כשהטילו סגר – אמרו מראש שזה סגר לארבעה שבועות לפחות. כשהציבור נמצא במצב של ודאות, אין תחושה של אובדן שליטה ואפשר להחזיק מעמד יותר זמן.

התוצאות

נכון לעכשיו ניו זילנד נקייה מקורונה. שילוב של מערך בדיקות, ניטור של האוכלוסייה, סגר הדוק בזמן ושחרור הדרגתי ומבוקר – השיג תוצאות.

בסיכום הכולל, נכון ל-14.6.2020 היו בניו זילנד רק 1,504 חולים בסך הכל (בישראל 19,008 ובארה"ב מעל 2 מיליון), ורק 22 מתים בניו זילנד (בישראל 300, ובארה"ב יותר מ-117,000). ההשוואה לארצות הברית מעניינת כי היא פעלה שונה מניו זילנד בכמעט כל אלמנט של ניהול המשבר.

הגרף הקטן שבניתי מראה את ההבדל הטרגי בין ארה"ב לניו זילנד.

סייגים וטענות נגד שכדאי להזכיר

1. בניו זילנד הטילו סגר מאוד קשה.
העלויות של סגר קשה וממושך הן גבוהות. יש פחות נתונים על הפגיעה הכלכלית בניו זילנד בהשוואה למדינות אחרות, אבל זה לא אומר שהסגר שם לא פגע בכלכלה או באזרחים.

2. ניו זילנד היא מדינת אי.
לדעתי זו הסתייגות חלשה, כי רוב תנועה בני האדם היא אווירית בכל מקרה. למשל, לארה"ב נכנסו המון חולים דרך נמלי התעופה (ולא בגלל הגבול היבשתי עם קנדה ומקסיקו).

3. ניו זילנד פחות צפופה ממדינות מערביות רבות.
זו בעיני הסתייגות חשובה, כי ראינו שהוירוס מתפשט מהר בערים גדולות וצפופות. אין בניו זילנד עיר שדומה לניו יורק או לפריז.
אבל בעיני זה דווקא טיעון בעד האסטרטגיה של ניו זילנד. אם הוירוס יותר מדבק ויותר מסוכן במדינות צפופות עם ערים גדולות – אז דווקא במדינות כאלו צריך לאמץ מדיניות אגרסיבית שתעצור את ההתפשטות שלו. תחשבו על עיר כמו עם מטרו צפוף כמו ניו יורק או לונדון. במילים אחרות, אולי מדינה דלילה כמו ניו זילנד הייתה יכולה לצלוח את הקורונה בלי סגר קשה, כי היא לא צפופה. אבל מדינות צפופות יותר פגיעות להדבקה המונית ודווקא הן היו צריכות לנקוט אמצעים דרסטיים יותר.

4. הפעם זה עבד.
קל לקחת בדיעבד מקרה שהצליח ולהסביר בראייה לאחור למה זה היה נכון. אבל מקבלי החלטות לא יודעים בזמן אמת את מה שאנחנו יודעים בדיעבד. חשוב להפיק לקחים מהניסיון של מדינות שונות, אבל צריך לזכור שזו חוכמה בדיעבד.

___

תמונת הפוסט: New Zealand Flag by Christoph Strässler