בחודש יולי המריאו לחלל ריצ׳רד ברנסון, מייסד וירג׳ין וג׳ף בזוס, מייסד אמזון.
התגובות היו מגוונות. חובבי חלל וטכנולוגיה התלהבו. אבל גם היו ביקורות על הרעיון של עשירים שטסים לחלל וקריאות לעשות חרם על אמזון. אחרים קראו להגביל את בזבוז הכסף וטענו שאם מיליארדרים יכולים להוציא כל כך הרבה כסף על כמה דקות בחלל, זה סימן שצריך להטיל עליהם יותר מיסים.
לדעתי, המבקרים רואים תמונה קטנה ולכן מגיעים למסקנה הלא נכונה.
הם מספרים לנו שיש פה בעיה כי רק מיליארדרים יכולים לטוס לחלל אבל שוכחים שלפני כמה שנים זה לא היה אפשרי.
צריך לזכור שבמשך עשורים רק ממשלות הצליחו לשגר אנשים לחלל. ופתאום גם חברות פרטיות מסוגלות – ובעלות נמוכה יותר (בין היתר כי הן חסכוניות יותר).
יש כאן התקדמות אדירה.
המבקרים מתמקדים ברגע הנוכחי ולא רואים שאנחנו על סף מהפיכה שתהפוך את המסע לחלל לזול ובטוח יותר.
מסורת של תלונות וביקורות
גם בעבר היו ביקורות על ממציאים ויזמים.
אחרי שהאחים רייט הוכיחו שטיסה אפשרית, היו טענות שתעופה תהיה שעשוע לעשירים בלבד. למשל, האסטרונום וויליאם הנרי פיקרינג' טען ש"מכונות טיסה ענקיות שמאיצות מעבר לאוקיינוס האטלנטי ונושאות אינספור נוסעים … יהיו אסורות לכל אחד חוץ מהקפיטליסט שיכול להשתמש ביאכטה משלו".
נשמע לי שהביקורת הזו מבוססת בעיקר על קנאה.
אותו דבר קרה עם הרכב הפרטי – שבהתחלה היה מוצר מותרות לעשירים בלבד וספג ביקורת על כך.
גם טלפונים סלולריים היו בהתחלה "משחק לעשירים".
מה קרה למטוסים, לרכבים ולטלפונים סלולריים? הם הפכו בטוחים, משוכללים והרבה יותר זולים. כולנו נהננו מההמצאות האלו, שהתחילו כ"שעשועים לעשירים".
נראה שגם טיסות בחלל יעברו תהליך דומה.
רק שככל שהזמן עובר – יש יותר רגולציה וחסמים רגולטוריים לחדשנות. ולכן עכשיו צריך גם להתמודד עם המבקרים וגם עם הרגולציה.
אני לא יודע איך לצמצם את הביקורות והקנאה כלפי המיליארדרים. אבל מאחר שאני מתמחה ברגולציה אני יכול לספר לכם מה קרה כשנאס"א שינתה את המדיניות שלה לגבי טיסה לחלל.
איך מסירים את החסם הרגולטורי?
בשנת 2006 נאס"א הכריזה על רפורמה דרמטית – השקת תכנית COTS, שמטרתה לפתח פלטפורמות מסחריות לשיגור לוויינים. במקום שנאס"א תפתח בעצמה מתקני שיגור וטילים – היא החליטה שהתקציב (500 מיליון דולר) יופנה לחברות פרטיות שיהיו אחראיות על הפרויקט.
זה לא היה דומה לשום דבר שנאס"א ניסתה בעבר. במקום ניהול ממשלתי הדוק ומכרזים מפורטים שיגדירו לספקים בדיוק מה לבנות, הם כתבו שלושה עמודים כלליים שהגדירו את השורה התחתונה בלבד. נאס"א ויתרה על ניהול הפרויקט והשאירה לתעשייה לפתח, לתכנן ולייצר פתרונות שיעמדו בדרישות (אגב, זה גם מעבר מתקני תהליך לתקני ביצוע).
אולי זה נשמע טכניקה משעממת של מכרזים, אבל מדובר במהפכה. ההוכחה היא השינוי שהתחולל.
תכנית COTS תמרצה את החברות הפרטיות לחפש פתרונות חסכוניים. וכך SpaceX ו- Blue Origin פיתחו רקטות לשימוש חוזר (עד אז היו משתמשים בכל רקטה רק פעם אחת). למשל, רקטת Falcon 9 של SpaceX שוגרה בשנה שעברה (בשמוש חוזר) לתחנת החלל הבין-לאומית עבור נאס"א.
זוכרים את הביקורות על המיליארדרים הבזבזניים? אז בפועל קרה בדיוק ההיפך.
בשנת 2011 נאס"א העריכה מראש את העלויות של שימוש במתקני שיגור של חברת SpaceX. למשל, נאס"א העריכה שהעלות של מערכת התקשורת תעלה 4 מיליארד דולר לתקציב המדינה. SpaceX ביצעה את זה בעשירית מהעלות – הוציאה רק 443 מיליון דולר (וחסכה לציבור האמריקאי 90% ממה שנאס"א התכוונה להוציא). לפני שנה נאס"א העריכה שהעברת המקל לחברות פרטיות כמו Space X חסכה למשלם המיסים בין 20 ל-30 מיליארד דולר.
המיליארדרים פחות בזבזנים מהממשלה – הם מורידים את עלות הטיסה לחלל.
כרגע החיסכון הוא בתקציב הציבורי (הכסף שכולנו משלמים כמיסים). יש סיכוי טוב שבעתיד, כולנו נהנה מהפתרונות החסכוניים – כשההמצאות יגיעו לשוק.
האם תהיה פה חדשנות?
הסיפור עם COTS ותוכניות ההמשך הוא דוגמה לשילוב בין רפורמות ברגולציה לחדשנות.
אם אנחנו רוצים חדשנות וקידמה, צריך לזכור שכל ההמצאות היו בהתחלה לא בשלות ויקרות.
כדי שיהיו המצאות וכדי שכולנו נוכל להינות מהן המבקרים צריכים להתאפק וממשלות צריכות להסיר חסמים רגולטוריים.
וכדאי לזכור שיזמים פרטיים הם לא האוייב. הם מפתחים המצאות, הם חוסכים כסף ממשלתי ומנגישים מוצרים לציבור הרחב.
הבעיה היא שאם הם מצליחים – הם עשירים. וזה מזמין ביקורת.
כמו שחסמים רגולטוריים עלולים לחסל המצאות, גם ביקורת וקריאה להעניש ממציאים ו'עשירים' עלולות למנוע מכולנו להינות מההמצאות האלו.
ואם אתם רוצים לשמוע עוד סיפורים על הרגולציה וחדשנות – יש לי סדנא בדיוק על הנושא הזה.
הרגולטור - גיא מור 
במחילה… אין מדובר פה ב"חדשנות".
ה"חדשנות" היא כסות עלובה לנטו אגו.
מגולמניות.
האם יש חדשנות במסעות הכיבושים של המלכים במשטרים של פעם?
אולי. אפשר לחשוב שכן. ואפשר לחשוב שממש לא.
הממשלה לא צריכה להתערב בכלום. היא זו שמאפשרת להם את ההרפתקאות הללו. אם היא לא מעוניינת בכך היא פשוט יכולה למסות אותם ולהחזיר בכך את הכסף לכיסיה (=כיסוי של "הציבור").
כמו תמיד.
אין חדש תחת המלך.
המסעות הריקים מתוכן הללו עולים לאנושות בהמון המון המון (המון!!!) משאבים.
אבל מי שר המשאבים העולמי שיבוא ויגיד "לאו"?
אין כזה.
וזה שחברות פרטיות טסות חלל בעלות נמוכה יותר זה שקר לבן.
אתה מסתכל על הבלנדר וטוען שהנה, בזוס ומאסק שטוחנים עכשיו פירות בבלנדר טוחנים אותם בעלות הרבה יותר נמוכה ממערכי טחינה ממשלתיים.
ברור.
אבל מי המציא ופיתח והביא את הבלנדר לכדי קיום?
אם הם היו צריכים לפתח את הבלנדר מאפס, כולל הכשרת כח אדם ומהנדסים באוניברסיטאות למקצועות החלל-אווירודינמיקה-תעופה, החברות הפרטיות הכל כך רזות וקלילות ויעילות הללו היו מצליחות לפתח את הבלנדר מאפס בעלות יותר נמוכה?
לעולם לא נדע.
בכל מקרה – אני בהחלט מסכים עם מה שכתבת 🙂
אהבתיאהבתי
הבעיה שלי עם הביקורת היא שלפי המבקרים אם הממשלה מוציאה את הכסף ושולחת שכירים לחלל – זה בסדר, בעוד שאם גוף פרטי עושה את זה – זה שגוי.
בהינתן שהוחלט להוציא את הכסף הזה על המטרה הזו, כדאי שזה יעשה באופן היעיל והמועיל ביותר.
הנקודה שלי היא שלא צריך לגבש עמדה לפי גופו של אדם, אלא לגופו של עניין.
אהבתיLiked by 1 person
תראה, גם האחים רייט היו הראשונים להשתמש באווירון שלהם. זה נכון לעוד ממציאים והמצאות, או מנכ"לים ופיתוחים טכנולוגיים. לא מפתיע שאותם יזמי חלל יטוסו בעצמם, ואני לא רואה פסול בזה. נכון, אין לנו שרי סביבה עולמיים – יש מקומיים. אף אחד לא גונב משאבים. אם כבר, הייתי מפנה את האצבעות לתעשיות אחרות. דווקא תחום החלל מתאמץ מאוד להפחית חומר גולמי נדרש, מאחר וזה עדיין עסק יקר. אם המגמה תמשיך – רב שימושיות מלאה, דלק שניתן להפיק באופן מתחדש – המחיר הסביבתי רק ילך ויפחת.
עכשיו, האם זו מגלומניות? כנראה, קצת. אבל זה לא העיקר. קח את מאסק לדוגמה – הוא הטיס אסטרונאוטים עבור נאס"א לפני הטיולים האלו, אך ההד התודעתי של "אנשים פרטיים יכולים להגיע לחלל" הגיע למלוא עוצמתו רק אחרי הטיול של בזוס. זה צעד שיווקי שנועד לקדם את השוק הזה, אם החלל לא יהיה נגיש לעשירים – הוא לא יהיה נגיש לאף אחד. טכנולוגיות חדשות זקוקות לדחיפה כלכלית ופילוס דרך רגולטיבי כדי להבשיל.
ולגבי הנקודה האחרונה של התקדמות טכנולוגית – מסכים, בערך. יש חזיתות טכנולוגיות שגופים פרטיים למטרת רווח לא מסוגלים לדחוף בכוחות עצמם, נכון. במיוחד בתחום ההנדסה המכאנית, שדורש הון אדיר כדי בכלל לבדוק טכנולוגיות, קשה להתקדם ללא גב ממשלתי. אבל:
א. המדינה משתפת פעולה עם חברות פרטיות בפיתוח טכנולוגי. זו סימביוזה שכמעט תמיד מתרחשת, בה השלם גדול מסך חלקיו.
ב. אני מדגיש, *למטרות רווח*. לא חסרות חברות פיתוח או צוותי מחקר שמונעים על ידי תשוקה להתקדמות טכנולוגית ורצון לתרום לחברה. כל דבר מיוטיוב לאנרגיה גרעינית, ועד למכונית החשמלית של ימינו רקטות רב-שימושיות או אינטיליגנציה מלאכותית. אם באמת תסתכל על המסגרת הכלכלית של אותם פיתוחים, אין סיכוי שהם הגיעו רק ממטרות רווח. אבל גם לא באופן בלעדי מהמדינה.
אהבתיLiked by 1 person
אני רואה שאתה נמצא בכל מקום, ביולוג 😉
מבחינה טכנולוגית, אין ספק שמדובר בהתקדמות. ספציפית, השימוש הנוכחי עבור מסעות תיירות – לא מחדש כלום. ברור שזה טריק שיווקי. אבל, כמו שהאחים רייט היו הראשונים לטוס באווירון שלהם, מן הסתם שאותם ראשי חברות יבצעו זאת בעצמם. זה צעד חשוב להנגשה של הטכנולוגיה לציבור – לתחילת ההתעניינות בכלל.
קח את מאסק לדוגמה. הוא אולי צנוע יותר, והטיס אחרים, אסטרונאוטים, לפני שהטיס את עצמו. אבל הכותרת הזאת לא שינתה הרבה את תודעת הציבור. אם אתה מעוניין להנגיש את החזית האחרונה לכלל הציבור, הגיוני שתטיס את עצמך לשם. ולו רק כדי ליצור הדהוד של הפוטנציאל הזה.
מגלומני? קצת. שיווקי? ברור. ריק מתוכן? ממש לא.
ולגבי בזבוז המשאבים – הפיתוח של רב-שימושיות הוביל לירידה דרמטית בצריכה. הם יודעים להתייעל. אם כבר, בטווח הבאמת רחוק, החזית האחרונה היא המקור האמיתי שלנו להתנתקות מבעיית המשאבים. קשה למצוא כיוון ראוי יותר אם קיימות חשובה לך.
פיתוח מאפס – מסכים, בערך. יש אתגרים כל כך אדירים, או בעלי תועלת שאיננה כלכלית, שהם פשוט מחייבים גופים שונים מחברות מבוססות רווח. אבל היום יש חברות אדירות, ולא כולן צמאות אך ורק לכסף. קרא לי נאיבי, אך יש חברות שתכליתן היא באמת להועיל.
וכמובן, הממשלה יכולה להיעזר בגופים פרטיים עבור כבישת חזיתות טכנולוגיות, בעזרת תמריץ כספי, כמו שעשתה מאז ומתמיד.
אהבתיLiked by 1 person