האם הגיע הזמן לרגולציה על החלל?

מי שעוקב אחרי הבלוג יודע שכל הזמן חלה עליכם רגולציה. כשאתם יושבים בבית מול המחשב, כשאתם מפליגים בים וגם כשאתם טסים בשמיים. סביב כל אחת מהפעולות האלו יש הרבה מאוד רגולציה.

לפקח על החלל החיצון

אבל יש מקום אחד שנשאר יחסית ריק מרגולציה – החלל. האם זה עומד להשתנות?

צפוף בחלל החיצון

מה עולה לכם בראש כשאתם שומעים "רגולציה על החלל"? אסטרונאוטים? חייזרים? מושבות על הירח ועל מאדים?

בפועל, התושבים הקבועים ביותר שלנו בחלל הם לוויינים. לווייני תקשורת, ריגול, מזג אוויר וכו'. חלקם צבאיים, חלקם ממשלתיים וחלקם של חברות פרטיות. הלווין הראשון – ספוטניק 1 – שוגר לחלל על-ידי הרוסים בשנת 1957. מאז שוגרו כמעט 9,000 לווינים ומתוכם כמעט 5,000 עדיין במסלול סביב כדור הארץ. ובכל שנה מצטרפים אליהם כמה מאות לווינים חדשים. החלל הופך ונהיה צפוף.

וחוץ מלווינים, החלל גם מתמלא בזבל ("space junk"), שהופך לבעיה גדולה. NASA עוקבת אחרי יותר מ-500,000 עצמים שמוגדרים כזבל שמרחף סביב כדור הארץ. חלק מהעצמים האלו נעים במהירות של כ-28,000 קמ"ש ולכן הם יכולים להות קטלניים גם אם הם קטנים.

בתחילת חודש ספטמבר 2019 לווין של סוכנות החלל הארופית ביצע תמרון כדי שלא להתנגש בלווין של חברת SpaceX (של אילון מאסק). סוכנות החלל האירופית התריאה על כך מראש, אבל SpaceX התעלמה וזה חייב את האירופים לשנות מסלול. לפי סוכנות החלל האירופית זו הפעם הראשונה שהם נאלצו לבצע תמרון התחמקות כדי למנוע התנגשות בין שני לוויינים.

זה לא סיכון חדש, מאז שנות ה-70 מדענים חוששים מריבוי לוויינים ועצמים אחרים בחלל. אבל ככל שיש יותר לוויינים ויותר זבל חלל, כך הסיכון להתנגשות עולה משמעותית. בעשרים השנים האחרונות, תחנת החלל הבין לאומית ביצעה 25 תמרונים לשינוי מסלול כדי להתחמק מפגיעה של זבל חלל.

מסורתית החלל היה מגרש משחקים של מדינות ובעיקר של מעצמות גדולות. גם כשחברות פרטיות החלו לשגר לוויינים הוא נתפס כשטח אסטרטגי בזירה הבין-מדינתית (כנראה בגלל ניחוח של המלחמה הקרה ובגלל שהוא חוץ טריטוריאלי). אבל היום הפעילות של החברות הפרטיות מגיעה להיקפים משמעותיים ואיתה גם תחמיר הצפיפות. למשל, SpaceX הודיעה שהיא תקים מערך של 12,000 לוויינים (ובהמשך 30,000 לווינים). ולמקרה שלא שמעתם, 60 מתוכם כבר בחלל והשבוע שוגרו 60 לווינים נוספים.

האם צריך רגולטור חלל ומי מתאים לתפקיד?

הזכרתי בעבר שלפני שניגשים לייצר רגולציה, שווה להתעכב על השאלה – מי יהיה הרגולטור. זה רלוונטי בתחום הפרטיות, ברגולציה על AI וברגולציה על בשר מתורבת. השאלה הזו עוד יותר מעניינת כשמדובר על חלל – תחום שנמצא מחוץ לטריטוריה של ממשלות (ורגולטורים הם איבר בגוף של ממשלה). אז מה האפשרויות שלנו?

1. נתחיל באפשרות שלדעתי לא באמת קיימת – שכל מדינה תקים רגולטור משלה. זה מה שאנחנו עושים בדרך כלל. אבל רגולציה חלה בשטח הטריטוריאלי של אותה מדינה ולכן המודל הזה לא ממש מתאים לחלל. זה מתכון לחוסר אפקטיביות, לסתירות וגם הוא יעורר את השאלה לגבי היחסים בין המדינות (מה יעשה הרגולטור היפני ללווין צרפתי?). רגולציה היא תופעה של המשפט המנהלי (הפנים מדינתי), אבל החלל והפעילות הרב-לאומית יושבים יותר על המשפט הבין-לאומי.

2. בלי רגולטור ממשלתי. אפשרות אחרת היא לא להקים רגולטור עם סמכות על החלל. אפשרות כזו אומרת שלא קובעים כללים ומערך פיקוח ואכיפה. מה כן יהיה? לכל השחקנים יש תמריץ להימנע מהתנגשויות והם ישקיעו מאמץ בזה. נראה שלפחות החברות המסחריות יגלו אחריות. פעם אחת – כי יש להן משקיעים וכדי שחברה תצליח לגייס כסף (באמצעות מניות או אג"ח) היא צריכה להראות שההשקעה בה היא השקעה בטוחה. פעם שניה – כי חברות פרטיות מבטחות את עצמן וחברות הביטוח יהוו גורם מרסן. חוץ מזה, יכול להיות שנראה מערך של הסכמים להבטחת קורדינציה בחלל וגם מיזמים לשיפור הבטיחות בחלל, למשל, מכרז של NASA לניקוי זבל חלל.

3. האפשרות האימפריאליסטית שנתתי לה את השם המגניב: רגולטור-על-חלל. פה הרעיון הוא שיהיה רגולטור בין-לאומי, על-מדינתי, שחולש על כל הפעילות בחלל: גם של מדינות וגם של חברות פרטיות. מעין סופר רגולטור. הכי טבעי שייצור כזה יוולד מתוך האו"ם.

בחזרה למציאות: מה קורה בפועל?

קצת מהכל.

1. ענק הביטוח Swiss re AG הגדיר בשנת 2011 את ההתנגשות בחלל כסיכון ביטוחי: (בתרגום חופשי)

"פסולת חלל היא כבר לא בעיה אקדמית. היא גם לא סוגיה סביבתית רחוקה. להיפך, יש לה פוטנציאל לגרום נזק ולהשמיד לווויינים יקרים, ולגרום הפסדים של מיליארדי דולרים."

2. חברת SpaceX נוקטת בצעדים כדי שצי 12,000 הלווינים שהיא מקימה לא ייצר בעיה נוספת. היא ממקמת את מערך הלוויינים שלה בגובה נמוך יחסית (500 ק"מ). המטרה היא שלוונים תקולים לא ירחפו בחלל – אלא ימשכו לתוך האטמוספירה וישרפו (וכך לא יצטבר עוד זבל חלל).

3. הגישה של SpaceX מעניינת כי יכול להיות שבקרוב זה יהיה מחוייב רגולטורית. גם באיחוד האירופי וגם בארה"ב שוקלים להטיל רגולציה שתחייב להגדיר בכל לווין שבמקרה של תקלה – הוא אוטומטית ינמיך את עצמו לגובה של כניסה לאטמוספירה ויישרף, כדי לא להפוך לעוד זבל חלל.

4. ומה עושה האו"ם, שממנו עשוי לקום יום אחד הרגולטור-על-חלל? וועדה של האו"ם לענייני החלל פרסמה קווים מנחים לצמצום זבל חלל. בין ההנחיות: צמצום כמות הזבל שנוצר בפעולה רגילה, הסטת לוויינים ממסלול ההקפה בסוף תקופת השירות שלהם, והפחתת הסיכון להתפרקות ושברים בחלקים של לווינים ומערכות שיגור.

ואולי בכלל לא צריך רגולטור?

אבל אם מקבילים את החלל לתחום הטייס – לדעתי פחות חסרה לנו רגולציה. מה שחסר לנו זה בקרת תעופה, אבל לא ברמת כלי הטייס אלא ברמת המערכת. המרחב האווירי מנוהל על ידי מערך בקרת תעופה אזרחית (international air traffic control), שמבוססת על ארגון בין-לאומי בשם ICAO (הסרטון הזה מסביר מצויין איך זה עובד). הוא הוקם ב-1944 ומאפשר מאז לקיים ולפתח את התעופה האזרחית שכולנו מכירים.

נראה שהיום אנחנו צריכים להקים ארגון בין-לאומי לבקרה תעופה בחלל. לא בהכרח בתור רגולטור, אלא יותר כמנהל רשת שיראה את כל התמונה, ינחה כלי טייס ויבטיח תיאום. אחרת, יהיה לנו מאוד קשה למנוע התנגשות כמו זו שכמעט התרחשה בין SpaceX לבין הלווין האירופי.

קיצו של ניתוח עלות-תועלת?

כבר שנים שהוא מעורר פרובוקציות. אבל במהלך הקמפיין לנשיאות זה רק החמיר. וגם אחרי שטראמפ נבחר לנשיא הוא המשיך לצפצף על כללי המשחק.

כבר שנתיים וחצי שטראמפ בבית הלבן. לאורך התקופה הזו יותר ויותר מומחים טוענים שהאג'נדה שלו היא להפחית רגולציה בכל מחיר ולא בהכרח לייעל את השירות לציבור או להגדיל את הרווחה הכלכלית של אזרחי ארה"ב. מסתבר שיש הבדל גדול בין הפחתת רגולציה להפחתת עלויות רגולציה. ההבדל הזה בא לידי ביטוי ביחס למבחן עלות תועלת.

עלייתו ונפילתו של ניתוח עלות תועלת

ניתוח עלות תועלת הוא כלי מאוד חזק כדי לגבש ולבחון מדיניות. סופרים בכסף את הנזק מסיכונים שונים, את התועלות של המדיניות וגם את עלות הציות למדיניות. הרבה אנשים לא מרגישים בנוח עם הניסיון לכמת הכל בכסף ולתת ערך מספרי גם להיבטים כמו חיי אדם, אבל אין מחלוקת שהכלי הזה חשוב ועוזר לייצר החלטות מנומקות ורציונאליות יותר. התפיסה הזו הלכה והשתרשה בעולם – כשארה"ב מובילה את המגמה הזו. גם נשיאים רפובליקניים וגם נשיאים דמוקרטיים הרחיבו את השימוש בה. לאט לאט התפתחה מתודולוגיה לבחינה כלכלית של רגולציה.

אבל נראה שמשהו השתנה בתקופת טראמפ. להמשיך לקרוא קיצו של ניתוח עלות-תועלת?

חמש שאלות שצריך לשאול לפני שקובעים רגולציה על פרטיות

מידע הוא הנפט של המאה ה-21 ולכן רגולציה של מידע תהיה הרגולציה של המאה ה-21.

זה כבר התחיל. בשנת 2018 נכנס לתוקף ה-GDPR (רגולציית הפרטיות האירופית) ובתחילת השנה הערכתי ששנת 2019 תהיה שנת הרגולציה על ההייטק. בין אם זה בגלל רשתות חברתיות ובין אם זה בגלל עידן ה-big data, רגולטורים בכל העולם מתעסקים בקביעת רגולציה על פרטיות.

כשפרשיה של פגיעה בפרטיות מתפוצצת יש דחף חזק למהר ולקבוע רגולציה ("מישהו חייב לעשות משהו"). המיידיות הזו היא תוצאה של הטיה קוגניטיבית שמונעת מאיתנו לגבש מדיניות בצורה מסודרת. הנה חמש שאלות שכדאי לשאול כשמגבשים רגולציה – וקצת תשובות ומחשבות בקשר לרגולציית פרטיות. להמשיך לקרוא חמש שאלות שצריך לשאול לפני שקובעים רגולציה על פרטיות

כשקים קרדשיאן החליטה להיות עורכת דין

קים קרדשיאן היא מגה-סלב. היא לא זמרת. היא לא שחקנית. אבל היא מאוד מפורסמת, מצליחה ועשירה. הסיפור היה יכול להסתיים פה, אבל מסתבר שקים היא גם בחורה שאפתנית.

לפני כמה חודשים, קים התראיינה למגזין האופנה ווג וסיפרה שהיא רוצה להיות עורכת דין. זה לא בגדר חלום – היא התחילה ללמוד משפטים. כנראה שאפילו בשבילה זה מורכב ללמוד בפקולטה למשפטים במקביל לקריירה ולגידול של ארבעה ילדים. אבל זאת לא התכנית שלה.

עורך דין בלי תואר במשפטים

קים חיה במדינת קליפורניה שמאפשרות לקבל הסמכה בעריכת דין מבלי ללמוד תואר במשפטים במוסד אקדמי (גם וירג'יניה, ורמונט ווושינגטון מאפשרות את זה). קליפורניה מאפשרת לקים (ולכל תושב אחר) להפוך לעורכת דין במסלול הבא: להמשיך לקרוא כשקים קרדשיאן החליטה להיות עורכת דין

מה משותף לפייסבוק ולרדיו הגרמני?

אחד הדיונים הסוערים היום הוא איזו רגולציה להטיל על רשתות חברתיות. התשובה תלויה בבעיה שמנסים לפתור. הפעם אני רוצה להסתכל מזווית של פיקוח בשל ריכוז כוח. בתמצית: רשתות חברתיות כמו פייסבוק צברו כוח רב בזכות גל טכנלוגי חדש, וכוח רב עלול גרום לנזק גדול.

מסע בזמן: הרגולציה של הרדיו

פרנקלין פואר מספר שבתחילת המאה ה-20 טכנולוגיה חדשה ומהפכנית שינתה את התקשורת – הרדיו. ממש כמו עם הרשתות החברתיות, בהתחלה השימוש בטכנולוגיה הזו לא היה מפוקח בכלל ולאט לאט נבנתה רגולציה. להמשיך לקרוא מה משותף לפייסבוק ולרדיו הגרמני?

תבניות אפלות – איך שולטים בהחלטות שלכם

איך גורמים לכם להסכים בלי שתשימו לב

באוגוסט 2016 אפליקציית WhatsApp ביצעה שינוי דרמטי בתנאי השימוש שלה. השינוי בוצע כי פייסבוק רכשה את WhatsApp, ורצתה לקבל גישה למידע שנאסף על יותר ממיליארד אנשים שמשתמשים ב-WhatsApp.

משתמשי WhatsApp התבקשו לבחור אם להסכים לתנאים החדשים. WhatsApp פעלה בשקיפות: היא טרחה ליידע את המשתמשים שהמידע האישי שלהם עומד לעבור לחברת האם. אבל היא לא טרחה לציין בבירור שהמשתמשים רשאים לבחור שלא לשתף את המידע עם פייסבוק, ועדיין להשתמש ב-WhatsApp. ומשתמש שרצה לבחור שלא לשתף את המידע, היה צריך להתאמץ כי אפשרות ה-opt-out היתה מוחבאת עמוק בתוך הגדרות החשבון או בתחתית העמוד.

הרוב הגדול של משתמשי WhatsApp כנראה לא שמו לב לאפשרות הזו או לא הבינו את משמעותה. וכמעט כולם נתנו לפייסבוק הרשאה לקצור את המידע האישי שלהם, כולל מספרי טלפון והרגלי שימוש. המשימה הוכתרה בהצלחה. להמשיך לקרוא תבניות אפלות – איך שולטים בהחלטות שלכם

רגולציה של הופעות

קניתם כרטיסים להופעה של בון ג׳ובי? ליונל ריצ׳י? ג׳ניפר לופז?

מתכננים ללכת בקיץ לפסטיבל או למסיבה גדולה בחיק הטבע?

לכבוד עונת ההופעות – בואו נראה אילו הוראות חלות כשרוצים לארגן אירוע המוני תחת כיפת השמיים.

כשמדברים על אירועים המוניים יש שני שחקנים מרכזיים שקובעים רגולציה: המשטרה והרשות לכבאות והצלה. נתחיל עם המשטרה, שאחראית על שלום הציבור.

המשטרה באירועים המוניים

האירוע שעיצב את תפיסת הרגולציה של המשטרה הוא אסון פסטיבל ערד שהתרחש בשנת 1995. להמשיך לקרוא רגולציה של הופעות