כשקים קרדשיאן החליטה להיות עורכת דין

קים קרדשיאן היא מגה-סלב. היא לא זמרת. היא לא שחקנית. אבל היא מאוד מפורסמת, מצליחה ועשירה. הסיפור היה יכול להסתיים פה, אבל מסתבר שקים היא גם בחורה שאפתנית.

לפני כמה חודשים, קים התראיינה למגזין האופנה ווג וסיפרה שהיא רוצה להיות עורכת דין. זה לא בגדר חלום – היא התחילה ללמוד משפטים. כנראה שאפילו בשבילה זה מורכב ללמוד בפקולטה למשפטים במקביל לקריירה ולגידול של ארבעה ילדים. אבל זאת לא התכנית שלה.

עורך דין בלי תואר במשפטים

קים חיה במדינת קליפורניה שמאפשרות לקבל הסמכה בעריכת דין מבלי ללמוד תואר במשפטים במוסד אקדמי (גם וירג'יניה, ורמונט ווושינגטון מאפשרות את זה). קליפורניה מאפשרת לקים (ולכל תושב אחר) להפוך לעורכת דין במסלול הבא: היא צריכה ללמוד את המקצוע במשך ארבע שנים במשרד עורכי דין במשך לפחות 18 שעות בשבוע. אחרי השנה הראשונה היא צריכה לעבור מיני מבחן הסמכה ("baby bar"). בסוף התקופה היא תיגש למבחן ההסמכה הרשמי (bar) ותבחן יחד עם בוגרי תואר במשפטים. כמו שאתם רואים, גם במסלול הזה יש בירוקרטיה.

למסלול הזה יש שני יתרונות בולטים. הראשון – הוא זול בהרבה. לפי נתונים של ה-American Bar Association, סטודנטים למשפטים לקחו הלוואת שכר לימוד שנעות סביב 100,000$ (תלוי אם מדובר במוסד פרטי או ציבור). מאז שנות ה-60 שכר הלימוד בפקולטות למשפטים בארה"ב התייקר פי 10 (לאחר התחשבות באינפלציה). זה קריטי במיוחד עבור מי שלא יכול להרשות לעצמו הוצאה כזו גדולה וגם לא לעבוד במשך כמה שנים. היתרון השני הוא בגמישות – למועמד שלא לומד בפקולטה למשפטים יש יותר שליטה על הזמן שלו וגם בחירה מה ללמוד. הוא לא יהיה חייב לקחת קורס שממש לא רלוונטי עבורו רק כדי לצבור מספיק נקודות זכות ולסיים את התואר. הרבה עורכי דין טוענים שהפקולטות למשפטים לא מלמדות את הפרקטיקה של המקצוע ולכן צריך לשנות את תכנית הלימודים או לצמצם אותה דרסטית. אפילו הנשיא אובמה קרא לקצר את לימודי המשפטים משלוש שנים לשנתיים.

אפשר לשאול למה בכלל צריך רישוי ממשלתי על העיסוק בעריכת דין, אבל גם בהנחה שצריך להציב רף מינימום ובחינות כניסה – לא ברור למה אנחנו מחייבים מועמדים ללמוד משפטים באקדמיה.

תקן תהליך מול תקן ביצוע

אז החלטנו שכדי להצטרף למועדון של עורכי דין, צריך לעבור בחינת כניסה (אגב, כדאי להגדיר מהם הקריטריונים, איך בודקים אותם ולבנות את הבחינה בהתאם – אבל זה דיון אחר).

שיטה אחת אומרת להגדיר תוצאה נדרשת ולבדוק שהמפוקח עומד בה. למשל, אם חשוב לנו שכל עורך דין ידע בעל-פה את חוק החוזים (אחד החוקים האהובים עלי באופן אישי), אז נבדוק שהוא יודע את החוק בעל-פה.

שיטה שניה אומרת שנגדיר למפוקח איך להגיע לתוצאה הרצויה. למשל, נדרוש ממנו לשנן את סעיפי החוק במשך שלושה ימים ברציפות וגם לקחת לפחות חמישה שיעורים אצל מורה פרטי לשינון חוקים.

לשיטה הראשונה קוראים תקן ביצוע ולשיטה השנייה קוראים תקן תהליך. גם כשהחלטנו לדרוש רישיון – צריך להחליט אם התנאים למתן רישיון הם לפי תקן תהליך או תקן ביצוע.

הבעיה היא שהיסטורית רוב הרגולציה נקבעה על-ידי מומחים בתחומם (רופאים, עורכי דין, כלכלנים, מהנסים) ולא על-ידי מומחים לרגולציה. זו הסיבה המרכזית, לדעתי, לערבוב הזה: כדי להיות עורך דין צריך לעמוד גם בתקני תהליך וגם בתקני ביצוע.

החוק דורש ממועמד ללמוד באוניברסיטה (תקן תהליך) וגם לעבור בחינת הסמכה (תקן ביצוע). אפילו קים, שלומדת במסלול המיוחד שקיים רק ב-4 מדינות מתוך 50, כפופה לתקני תהליך (18 שעות לימודים בשבוע, במשך 4 שנים).

לעבור לתקני ביצוע

יותר ויותר אנשים בארה"ב טוענים שצריך לאפשר לקבל רישיון מקצוע על סמך בחינת הסמכה בלי דרישה ממשלתית לתהליך הכשרה ספציפי. זו קריאה מתבקשת כי ככה עובד הרישיון הכי נפוץ בארה"ב – רישיון הנהיגה.

בישראל רישוי נהגים מבוסס על שילוב של תקני תהליך (28 שיעורים, מורה נהיגה מוסמך) ותקני ביצוע (מבחן תיאוריה ומבחן מעשי – "טסט"). אבל בארה"ב כל בעל רישיון יכול ללמד את בני משפחתו נהיגה ברכב הפרטי שלהם והתלמיד רק נדרש לעבור מבחן נהיגה ממשלתי. האם העובדה שהרישוי האמריקאי מבוסס רק על תקן ביצוע הופכת את הרישוי הישראלי ליותר אפקטיבי? ממש לא בטוח.

הבחירה של קים קרדשיאן נותנת לנו הזדמנות לחשוב על הרגולציה בישראל. האם מספיק לקבוע רף שנדרש לעמוד בו, או שהממשלה צריכה להגדיר איך להגיע אליו (כמה ללמוד, אצל מי, כמה עובדים להעסיק, באילו חומרים להשתמש). לדעתי יש בישראל שימוש יתר בתקני תהליך וזה יוצר בירוקרטיה.

האלטרנטיבה היא להגדיר מה התוצאה הנדרשת ולבדוק רק את העמידה בה, בלי להנדס את כולם ובלי לקבוע איך להגיע לרף הנדרש.

ואם אתם צריכים עוד דוגמה למישהו שהיה עורך דין בלי תואר במשפטים – יש את אברהם לינקולן, שהוסמך כעורך דין לאחר שלמד משפטים בעצמו. אולי הגיע הזמן שעוד רגולטורים יתמקדו בתוצאה ולא בדרך.
___

The featured image created by Eva Rinald.

Source: https://www.flickr.com/photos/evarinaldiphotography/6307608171/

Used under CC BY-SA 2.0 (https://creativecommons.org/licenses/by-sa/2.0/)

מה משותף לפייסבוק ולרדיו הגרמני?

אחד הדיונים הסוערים היום הוא איזו רגולציה להטיל על רשתות חברתיות. התשובה תלויה בבעיה שמנסים לפתור. הפעם אני רוצה להסתכל מזווית של פיקוח בשל ריכוז כוח. בתמצית: רשתות חברתיות כמו פייסבוק צברו כוח רב בזכות גל טכנלוגי חדש, וכוח רב עלול גרום לנזק גדול.

מסע בזמן: הרגולציה של הרדיו

פרנקלין פואר מספר שבתחילת המאה ה-20 טכנולוגיה חדשה ומהפכנית שינתה את התקשורת – הרדיו. ממש כמו עם הרשתות החברתיות, בהתחלה השימוש בטכנולוגיה הזו לא היה מפוקח בכלל ולאט לאט נבנתה רגולציה. להמשיך לקרוא מה משותף לפייסבוק ולרדיו הגרמני?

תבניות אפלות – איך שולטים בהחלטות שלכם

איך גורמים לכם להסכים בלי שתשימו לב

באוגוסט 2016 אפליקציית WhatsApp ביצעה שינוי דרמטי בתנאי השימוש שלה. השינוי בוצע כי פייסבוק רכשה את WhatsApp, ורצתה לקבל גישה למידע שנאסף על יותר ממיליארד אנשים שמשתמשים ב-WhatsApp.

משתמשי WhatsApp התבקשו לבחור אם להסכים לתנאים החדשים. WhatsApp פעלה בשקיפות: היא טרחה ליידע את המשתמשים שהמידע האישי שלהם עומד לעבור לחברת האם. אבל היא לא טרחה לציין בבירור שהמשתמשים רשאים לבחור שלא לשתף את המידע עם פייסבוק, ועדיין להשתמש ב-WhatsApp. ומשתמש שרצה לבחור שלא לשתף את המידע, היה צריך להתאמץ כי אפשרות ה-opt-out היתה מוחבאת עמוק בתוך הגדרות החשבון או בתחתית העמוד.

הרוב הגדול של משתמשי WhatsApp כנראה לא שמו לב לאפשרות הזו או לא הבינו את משמעותה. וכמעט כולם נתנו לפייסבוק הרשאה לקצור את המידע האישי שלהם, כולל מספרי טלפון והרגלי שימוש. המשימה הוכתרה בהצלחה. להמשיך לקרוא תבניות אפלות – איך שולטים בהחלטות שלכם

רגולציה של הופעות

קניתם כרטיסים להופעה של בון ג׳ובי? ליונל ריצ׳י? ג׳ניפר לופז?

מתכננים ללכת בקיץ לפסטיבל או למסיבה גדולה בחיק הטבע?

לכבוד עונת ההופעות – בואו נראה אילו הוראות חלות כשרוצים לארגן אירוע המוני תחת כיפת השמיים.

כשמדברים על אירועים המוניים יש שני שחקנים מרכזיים שקובעים רגולציה: המשטרה והרשות לכבאות והצלה. נתחיל עם המשטרה, שאחראית על שלום הציבור.

המשטרה באירועים המוניים

האירוע שעיצב את תפיסת הרגולציה של המשטרה הוא אסון פסטיבל ערד שהתרחש בשנת 1995. להמשיך לקרוא רגולציה של הופעות

אפשר לזייף הכל

מה עושים בעידן ה-Deep Fake

מגישת מהדורת החדשות עוצרת את השידור הרגיל. הודעה דחופה מבית ראש הממשלה. התמונה מתחלפת, על המסך ראש הממשלה. הוא מודיע בשידור חי שהוא מתפטר ומוותר על הגה השלטון. דרמה אמיתית.

רק שזה לא אמיתי.

כבר יותר מ-20 שנים שכולם יודעים שאפשר לערוך תמונות בפוטושופ. אפשר לעשות אתכם רזים יותר, להסיר קמטים וגם לשתול תמונה שלכם במקום שלא הייתם בו. בהתחלה הטכנולוגיה הזו הייתה מוגבלת לתמונות ודרשה מיומנות רבה.

אבל עכשיו זה משתנה. שיפורים בכוח המחשוב והתפתחות של AI מאפשרים לעשות דברים שעד היום היו בגדר דמיון פרוע. להמשיך לקרוא אפשר לזייף הכל

הטקטיקות של אובר וליפט

בדרך כלל מדברים על איך חברות מתמודדות עם רגולציה ומה הן נאלצות לעשות כדי לציית. בואו נדבר על חברות שיוזמות מהלכים כדי לשנות את הרגולציה. זה הסיפור על חברות שירותי נסיעה שיתופיות – אובר וליפט. הטקטיקות שמוזכרות כאן מבוססת על הדוח של הפרויקט הלאומי לחוקי עבודה בארה"ב.

הן לא החברות הכי גדולות או הכי עשירות, אבל יש להן יותר לוביסטים מאמזון, וולמארט ומייקרוסופט ביחד. בעזרת הלוביסטים האלו, אובר וליפט פועלות כדי לשנות ולהתאים את הרגולציה. לפי הדוח, רוב המאמץ שלהן ממוקד בארה"ב ועד עכשיו הן הצליחו לשנות את הרגולצה ב-41 מדינות וגם רגולציה עירונית בשלל מקומות.

להמשיך לקרוא הטקטיקות של אובר וליפט

האם לאסור שימוש בכלי פלסטיק?

בשבועות האחרונים שמענו שמקדמים בעולם כל מיני יוזמות להגבלת השימוש בפלסטיק. למשל, קנדה הכריזה שתאסור על שימוש בפלסטיק חד פעמי מזיק. הרבה אנשים שיתפו את הידיעות האלו וקראו להחיל איסורים כאלו גם בישראל.

די עם הרומנטיקה

אנחנו שומעים על יוזמה או הצעה ומתלהבים: "בואו נעשה את זה בישראל!".

זו בדיוק הבעיה של קפיצה להחלטות בלי לחשוב עליהן קודם

להמשיך לקרוא האם לאסור שימוש בכלי פלסטיק?