האם הגיע הזמן לרפורמה ברגולציה על מקצוע עריכת הדין?

רגולציה על מקצועות היא דבר מאוד מקובל בעולם, ובישראל אפילו יותר מהממוצע. רגולציה כזו קובעת למי מותר לעסוק במקצוע מסוים (זאת אומרת שלאחרים אסור) ולפעמים גם קובעת מגבלות וכללים על מי שעוסק בתחום. קוראים לזה "רישוי מקצוע". התחומים הקלאסיים הם רפואה ועריכת דין. והטיעון הבסיסי הוא: "לא תרצה שאדם מהרחוב ינתח אותך, נכון?".

אבל יש שתי בעיות מרכזיות עם העולם הזה של רישוי מקצועות. בעיה אחת – הרישוי על מקצועות התרחב הרבה מעבר למקצועות "רגישים" כמו רפואה. למשל, בארה"ב יש רישוי למקצועות כמו מעצבי פנים, צבעים וחופפי שיער במספרות. ושם הטיעון פחות חזק. הבעיה השנייה היא חסם הכניסה למקצוע. רישוי מקצועות פוגע בחופש העיסוק, מקשה על אנשים ליזום, למצוא עבודה ולהתפרנס. בתמונת המאקרו, רישוי מקצועות מקשה על אנשים לעסוק במקצוע ומקטין את התחרות בו.

הרגולציה על מקצוע עריכת הדין

אחד המקצועות שכפופים לרישוי כזה באופן מסורתי הוא עריכת דין. בגדול רק לעורכי דין מותר לעשות תמורת תשלום פעולות כמו עריכת מסמכים משפטיים (כמו חוזים או צוואות) וייצוג בהליכים שיפוטיים (כמו בבית משפט, אבל לא רק). הרגולציה כוללת תנאי כניסה (התמחות, בחינת הסמכה) וגם כללים שחלים על עורכי הדין במהלך ביצוע תפקידם (בעיקר כללי אתיקה מקצועית).

הרגולציה על עורכי דין עתיקה כמעט כמו המקצוע עצמו. ובשנים האחרונות כל מיני שחקנים מאתגרים את הגבולות של הרגולציה הזו: בעלי מקצועות משיקים כמו עורכי פטנטים, רואי חשבון ולבנת פורן; וגם חברות הייטק שמפתחות אלגוריתמים שמבצעים עבודה משפטית. המגמות האלו הביאו מדינות רבות (למשל קליפורניה) לבחון ולגבש רפורמות ברישוי מקצוע עריכת הדין – כדי להקל את המגבלות והחסמים. באופן קצת מפתיע פריצת הדרך בתחום התרחשה באוגוסט האחרון דווקא במדינת יוטה בארה"ב.

[כתבתי את הפוסט הזה כחלק משיתוף פעולה עם הבלוג "הגולם" – אני ממליץ לקרוא את הפוסט המרתק שהם כתבו על הרפורמה, שם הם בוחנים אותה מזווית אחרת לגמרי]

ההמלצות לרפורמה ביוטה

קבוצת עבודה במדינת יוטה גיבשה פרסמה דוח מפורט עם המלצות לרפורמה בתחום. קבוצת העבודה הזו פעלה כוועדה משותפת של לשכת עורכי הדין ומערכת בתי המשפט של יוטה. באוגוסט 2019 בית המשפט העליון של מדינת יוטה אישר את ההמלצות האלו.

הדוח בא להתמודד עם חסמי גישה למערכת המשפט "The Justice Gap". הדוח מסביר שהחסמים הקיימים מונעים מאנשים לקבל מענה לבעיות יום-יומיות וגורם לכך שהם לא מקבלים הגנה על הזכויות שלהם בגלל חסמים טכניים כמו שאין להם ייצוג משפטי.

הדוח מקיף וכולל ניתוח מאוד יסודי. למשל, הם הסתכלו על בעיות של גישה למערכת המשפט בהשוואה למדינות אחרות (ע"מ 5-6); והם מנחים לקבוע את הרגולציה על בסיס ניהול סיכונים לפגיעה בלקוח כתוצאה מייצוג לא מקצועי (ע"מ 57-58).

בשורה התחתונה הדוח ממליץ שכדי לאפשר יותר גישה לבתי המשפט צריך להסיר חסמי כניסה למקצוע עריכת הדין:

"So should room be made for people other than lawyers and organizations other than law firms to provide certain legal services?

The answer is clearly yes."

שימו לב שמערכת בתי המשפט ולשכת עורכי הדין (הגילדה) יזמו את המהלך הזה והן עובדות ביחד כדי לשפר את הגישה למערכת המשפט, כולל בהפחחת הרגולציה שמגינה על עורכי דין. בדוח הם מצביעים על שני כיווני פעולה שצריך לקדם כדי לשפר את הרגולציה על מקצוע עריכת הדין.

מסלול א': לרכך את הכללים.
הסרת חסמים כדי להגביר את התחרות בשוק המשפטי וגם להקטין מגבלות שחלות על עורכי דין בשגרה כדי לאפשר ולעודד אותם להיות יותר חדשניים ומתקדמים. למשל לאפשר לעורכי דין לפרסם את עצמם ולאפשר למי שאינו עורך דין להיות בעלים של משרד עורכי דין.

מסלול ב': להקים רגולטור ורגולציה חדשים לגמרי.
להקים רגולטור חדש שיפקח על שירותים משפטיים באופן רחב יותר ולא רק על עורכי דין (ובכך יאפשר גם למי שאינו עורך דין לספק שירותים משפטיים). הם מדגישים שרגולטור ורגולציה כאלו יהיו ממוקדי תוצאות, במקום מבוססי בירוקרטיה. בדוח מתייחסים להצעה הזו כסוג של ארגז חול רגולטורי (regulatory sandbox) שבו יבוצעו פיילוטים כדי לבדוק פתרונות חדשים במישור חסמי הכניסה למקצוע, כללי האתיקה ואמצעי האכיפה. ארגז חול רגולטורי מייצר "סביבת ניסוי" לרגולציה שמאפשרת טכנולוגיה חדשנית, כמו תוכנה שכותבת חוזים תמורת תשלום (בלי עורך דין מעורב).
בגדול החלופה הזו פותחת הכל לדיון במטרה לשנות ולרענן – את הרגולציה וגם את הרגולטור עצמו. ואם הנושא מעניין אתכם – אני ממליץ לעיין בנייר הזה שבחן שימוש בארגז כלים רגולטורי על הרגולציה על המקצוע המשפטי.

וכאן מגיע הפאנץ'. לדעת כותבי הדוח לא מדובר בחלופות – צריך לעשות גם וגם. זו בהחלט עמדה נועזת בחדשנות ובפתיחות שלה. אני חושב שאין צורך להסביר למה חסמי כניסה למקצוע או לענף מסוים מקטינים תחרות וכך פוגעים בלקוחות ובצרכנים (מחירים גבוהים, שירות באיכות ירודה). הזכרתי בעבר כיצד חברות מבקשות רגולציה כדי לחסום תחרות ויש גם את הדוגמה הנפלאה של הרגולציה על הוויסקי.

שתי הערות / הסתייגויות

1. הנגשה של שירותים משפטיים עלולה לגרום ליותר התדיינויות וסכסוכים משפטיים (כי עלויות העסקה יקטנו – הרובוט יכתוב ויגיש את התביעה בשבילכם). מערכות המשפט בישראל וגם בארה"ב מאוד עמוסות. לא בטוח שהתוצאה תהיה שיפור של הנגישות לבתי המשפט, כי אם נציף אותם – כולם יתקעו בפקק יותר גדול. אולי הפתרון הוא שבתי המשפט עצמם ישתמשו באלגוריתמים ובבינה מלאכותית – כמו שכתבתי בעבר.

2. מבחינת כותבי הדוח, גם ביום שאחרי הרפורמה, עורכי דין יבצעו את הפעולות המשפטיות ולא שחקנים אחרים. אולי יהיה קל יותר לקבל רישיון עריכת דין, ויהיו פחות מגבלות על עורכי הדין, שיאפשרו שימוש בטכנולוגיה. אבל לא מוצע לבטל את רישיון עריכת הדין.

הזדמנות לתיקון עמוק של הרגולציה

בעיני הדבר המרשים באמת במהלך הזה הוא שיש פה תיקון עמוק יותר. כותבי הדוח משתמשי ב"מערכת הפעלה" אחרת לגמרי מהרגולציה המסורתית. הרגולציה המסורתית על עריכת דין (וגם על מקצועות אחרים) מבוססת על עמדה ערכית והיפותזות שונות. למשל – "חשוב להגן על הלקוח מפני עורכי דין לא מספיק מקצועיים". אבל בעולם המסורתי אף פעם לא טרחנו לתקף את ההנחה הזו. האם יש בעיה של ייצוג על-ידי אנשים שלא יודעים מה הם עושים? האם שנת התמחות בונה את המקצועיות שצריך כדי להגן על הלקוח? האם אנחנו בכלל יודעים לבדוק אם עורך דין יודע לעשות את העבודה באופן שלא יזיק ללקוח?

בשונה מהגישה המסורתית, הדוח מתבסס חזק מאוד על גישה אמפירית. מעל כל דיון שהם מקיימים עומדות שתי שאלות: האם זה באמת נחוץ? ו-האם זה יעבוד?. מדהים.
כל כך פשוט אבל זה לא נעשה בעבר. כותבי הדוח דורשים מעצמם ומהרגולטור ראיות ונתונים על כך שקיים סיכון לפגיעה בלקוחות, שיש היגיון רציונאלי בין הרגולציה לבין הבעיה שהיא אמורה לפתור והוכחות שהרגולציה הקיימת באמת מגינה על הלקוחות. הדרישות נשמעות הגיוניות, אבל עד היום לא מדדנו את עצמנו ולא אספנו נתונים. וטוב שנתאמץ לענות על השאלות האלו.

האלגוריתם כמשל לרגולטור טוב

וכאן – כאקורד סיום – אני מתחבר לאחת הקבוצות שמאתגרת את הרגולציה הקיימת על מקצוע עריכת הדין: חברות ה-legaltech. מדובר בחברות טכנולוגיה, שמפתחות מוצרים שעושים עבודה של עורכי הדין. דוגמאות הדגל הן אלגוריתם שמנסח עבורכם חוזה משפטי לפי נתונים שהגדרתם, או אלגוריתם שסורק מסמכים ומזהה סיכונים משפטיים אפשריים (הוא מבצע due diligence, בדיקת נאותות).
שינוי של הרגולציה יאפשר להכניס פתרונות טכנולוגיים לתחום הזה. הרבה מאוד מקצועות התייעלו והשתפרו במאות האחרונות כתוצאה משימוש בטכנולוגיה, אבל הטכנולוגיה נגעה בעורכי דין רק בשוליים ולא בלב העיסוק. יש פה הזדמנות אדירה להנגיש שירותים משפטיים לציבורים שבכלל לא מקבלים כיום ייצוג משפטי. וזו כמובן הזדמנות לשפר את איכות השירות המשפטי שהלקוחות יקבלו. למשל חברת Lawgeex מפתחת טכנולוגיית AI לביצוע שירותים משפטיים ובבדיקה שהם עשו האלגוריתם ניצח עורכי דין מאוד מנוסים. דמיינו שכל אחד מאיתנו יוכל לקבל שירות משפטי ברמה הכי גבוהה שאפשר, בזכות הטכנולוגיה הזו.

למה רובוטים מנצחים עורכי דין מיומנים במשימות משפטיות? כי הם מתבססים על נתונים. התחום של למידת מכונה (machine leaning) מבוסס על היזון חוזר: מגדירים לרובוט משימה וכל הזמן בודקים אם הרובוט עושה את המשימה טוב, ומשפרים אותו בהתאם. אוספים נתונים על הביצועים ומשווים בין הביצועים בפועל למטרה שהוגדרה. ככה האלגוריתם לומד ומשתפר.

וזה בדיוק מה שצריך לעשות עם הרגולציה עצמה. להגדיר מטרות מדידות, לאסוף נתונים, להשוואת ולשפר. שוב ושוב. יכול להיות שהתיקון האמיתי של הרגולציה יקרה רק כשחברות טכנולוגיה יפעלו בתחום, כי בניגוד לעורך דין בשר ודם, הפעילות של רובוט מייצרת המון נתונים על התוצאות והביצועים. אולי הכניסה של רובוטים ואלגוריתמים למקצוע המשפטי, תגרום לרגולטור לעבוד סוף סוף עם נתונים. וככה גם הלקוחות אבל גם הרגולטור עצמו ירויחו מפתיחת המקצוע לעוד שחקנים.

___

לחצו כאן לקריאת הפוסט של "הגולם", שהתפרסם במקביל כדי להציג זווית שונה על הרפרומה.

הרפורמה ברגולציה על מפעלי בשר

יש שאלות שתמיד חוזרות כשעובדים על רפורמה ברגולציה. קחו למשל פיקוח על מפעלי מזון. בטח נשאל – איך צריך לפקח עליהם? מה בדיוק הפקחים צריכים לעשות? ואיך מייצרים מקסימום פיקוח אפקטיבי עם המשאבים הקיימים?

רפורמה שבוצעה ממש לאחרונה בארה"ב עונה על השאלות האלו בצורה מעניינת.

בדצמבר 2019 נכנסה לתוקף רפורמה שה-USDA (משרד החקלאות האמריקאי) החליט לבצע ברגולציה על בתי שחיטה לבשר חזיר (אל חשש, הפוסט לא מכיל תמונות או תיאורים גרפיים).

לפני שנכנסים לרפורמה, אני צריך לתת לכם רקע קצרצר על הפיקוח הווטרינרי על מפעלי מזון מהחי. מזון מהחי הוא מוצר רגיש ולכן הרגולציה עליהם מאוד מקיפה. היא מסדירה את מבנה המפעל, שלבי הייצור, בעלי התפקידים בו, איך ומתי לפסול מוצרים, הטמפרטורה במפעל וכו'. הרגולציה גם מחייבת נוכחות של רופאים וטרינרים ופקחים במפעלים.

מה כוללת הרפורמה?

מתוך כל הרגולציה המקיפה על התחום, הרפורמה מתבססת על שני שינויים מרכזיים.

השינוי הראשון – ביטול המגבלה על קצב העבודה במפעלים.

עד היום הרגולציה הגבילה את המפעלים לקצב של 18 חזירים ביום. ההנחה מאחורי המגבלה הזו היא שכשעובדים יותר מהר עלולים להחמיץ תקלות בבדיקה וגם לעשות טעויות אחרות בגלל המהירות.
במסגרת הרפורמה מבטלים את המגבלה הכמותית. בניתוח שנלווה לתיקון, ה-USDA קורא למגבלה הזו "חסם רגולטורי מיותר" (“unnecessary regulatory obstacle"). לאחר ביטול המגבלה הכמותית הפיקוח יתמקד בסטנדרטים בריאותיים כמו שאריות כימיות וספירת חיידקים. במקום לומר למפעל באיזה קצב יעבוד, יבדקו את התוצרים שלו.

השינוי השני – צמצום מספר הפקחים הממשלתיים בתוך המפעל ושינוי התפקיד שלהם.

עד היום הרגולציה חייבה שבכל מפעל יהיו לפחות שבעה פקחים ממשלתיים בכל עת. אלו לא פקחים שמגיעים אחת לתקופה כדי לבצע ביקורת, הפקחים האלו נמצאים במפעל תמיד. אסור למפעל לעבוד אם אין בו שבעה פקחים.
העניין הוא שרוב הפקחים לא פיקחו על המפעל או בדקו אם הוא עובד בהתאם להוראות, אלא עבדו על פס הייצור כמו הפועלים במפעל. הפקחים הממשלתיים ביצעו חלק מהעבודה בנקודות שונות בתהליך.

במסגרת הרפורמה ה-USDA משאיר את הפקחים בתוך המפעלים אבל מצמצם את מספר הפקחים ומשנה את התפקיד שלהם.
מספר הפקחים יצטמצם משבעה לשלושה והם יפסיקו לבצע פעולות על פס הייצור במפעל, אלא יפקחו על המפעל. ביום אחרי הרפורמה הפקחים יבדקו את הבשר בתחילת ובסוף התהליך כדי לוודא שהוא עומד בסטנדרטים הווטרינריים.
מנהל ה-Food Safety and Inspection Service (היחידה ב-USDA שאחראית על הנושא), אמר ששינוי התפקידים יאפשר לפקחים לבצע פעולות שישפיעו באופן ישיר על בטיחות המזון וגם לפקח על רווחת בעלי החיים.

יתרונות

יתרון חשוב מבחינת המפעלים הוא שהשינוי הזה מאפשר להם גמישות תפעולית גבוהה יותר בתהליך וזה יאפשר להם לאמץ שיטות עבודה יעילות ומודרניות יותר.

זה שינוי משמעותי כי המפעלים נושאים בעלות הפקחים (הם משלמים אגרות והיטלים לממשלה כדי לממן את שכר הפקחים). השינוי הזה גם פותר בעיות עקיפות. כשבתוך מפעל פרטי מסתובבים ועובדים שבעה פקחים ממשלתיים שהם לא עובדים של המפעל, זה יוצר חיכוך והפרעות. דמיינו שבמקום העבודה שלכם יסתובב באופן קבוע מפקח ממשלתי שיכול לעצור את העבודה או לחלק דוחות, והוא גם עושה חלק מהעבודה בעצמו. זה יוצר חיכוך מתמיד, דינמיקה בעייתית ומפריע לשני הצדדים.

השורה התחתונה של הרפורמה

מבחינת הרגולטור והתעשייה מדובר ברפורמה היסטורית, כי הרגולציה לא עברה שינוי משמעותי כבר יותר מ-50 שנים. לפי הניתוח שנלווה לתיקון, הרפורמה תחסוך לציבור כ-50 מיליון דולר בשנה (עלויות ציות) ולממשלה כ-6 מיליון דולר בשנה. בנוסף, ה-USDA מעריך שההתייעלות הזו תאפשר להשיג תוצאות בריאותיות טובות יותר, שהוערכו בהיקף של 10 מיליון דולר בשנה.

יש שתי הערות שחשוב לי לציין.
הראשונה – שמדובר ברפורמה מורכבת ומטבע הדברים תיארתי אותה באופן חלקי כדי לא לסבך ולהאריך.
השניה – כמו לכל מהלך משמעותי גם לרפורמה הזו יש מבקרים ומתנגדים. מספר פקחים התריעו שהרפורמה תחליש את הפיקוח על המפעלים. בנוסף, יש ארגוני עובדים וגם מחקרים עצמאיים שטוענים שעבודה מהירה יוצרת סיכון לבטיחות העובדים. ארגון העובדים UFCW אפילו הגיש תביעה נגד ה-USDA לעצור את הרפורמה.

הרכיבים מאחורי רפורמה טובה

אני לא מומחה לווטרינריה ולכן אני לא נכנס לדיון המקצועי על הרפורמה. אבל אפשר ללמוד כמה רכיבים טובים מהרפורמה הזו, כשיעור לכל קובע מדיניות.

1. מחקר מקדים ופיילוט.

הרפורמה מבוססת על פילוט מוצלח עם מחקר מלווה שבוצע במשך 15 שנים בחמישה מפעלים. בפיילוט ראו שהשינוי ישים ושהמפעלים הצליחו לעמוד בסטנדרטים הבריאותיים של ה-USDA. לפי המחקר, שיטת הפיקוח החדשה גם אפקטיבית וגם יעילה יותר (יש גם ביקורות על המחקר הזה). התבססות על נתונים זה דבר מבורך.

2. מעבר מתקן תהליך לתקן ביצוע.

המגבלה על קצב הייצור היא תקן תהליך. זו לא המטרה האמיתי של הרגולטור, אבל יש הנחה שאם יגבילו את הקצב זה יביא לתוצאות טובות יותר מבחינת בטיחות ובריאות. הרבה יותר מדוייק ויעיל לקבוע תקן ביצוע – שמחייב את המפוקח להשיג תוצאה מוגדרת, ומאפשרת לו לבחור איך להגיע אליה. ברוב המקרים תקני ביצוע עדיפים על תקני תהליך ולכן יש היגיון בשינוי הזה.

3. לפקח ולא לבצע.

רגולציה טובה קובעת מעט כללים מדויקים שידקרו את הנקודות הקריטיות כדי לנהל סיכונים טוב יותר. הממשלה יכולה לפקח אבל היא לא יכולה ולא יודעת לבצע את העבודה המקצועית במקום העסקים. גם אין לה מספיק כוח אדם בשביל זה והיא מאטה ומעכבת את תהליכי הייצור. זה כמו שאין לממשלה את כוח האדם כדי לנקות את מפעלי המזון, אבל היא יכולה לפקח על הניקיון במפעלים. לכן זה טוב שהמפקחים כבר לא עובדים על קו הייצור, אלא יעסקו בפיקוח.
השינוי הזה מאפשר יותר גמישות – גם לפקחים וגם למפוקחים. המחקר של הפילוט העלה ששחרור הפקחים מעבודה על קו הייצור מאפשר להם לבצע יותר משימות פיקוח כדי לנטר את המצב הסניטרי שלו.

ואולי המגבלה על קצב הייצור (18 ביום) הסתירה את העובדה שבכלל אי אפשר היה לייצור יותר מהר בגלל הפקחים שעבדו על קו הייצור…

ונקנח עם הזווית הישראלית – בסוף שנת 2017 משרד החקלאות אישר תכנית לרפורמה בפיקוח על משחטות עוף. השיטה החדשה כללה גם צמצום מספר הפקחים והורדה שלהם מקו הייצור כדי לשחרר את פס הייצור ולפנות אותם לפקח על המפעל. הרפורמה עדיין בתהליכי חקיקה וטרם יצאה לפועל.

הרפורמה של ה-USDA והרפורמה הישראלית מדגימות חלק מהרכיבים שנחוצים כדי לשפר מערכת רגולטורית: נתונים, תקני ביצוע ושמירה על גמישות.

הסיבה שהקורונה משתוללת בארה"ב: רגולציה גרועה

לבתי חולים בארה"ב יש את הציוד הנדרש לביצוע בדיקה של קורונה והם היו יכולים לבדוק הרבה מאוד אנשים. אבל המרכז למניעת מחלות של הממשל הפדרלי (CDC) רצה ליישם בדיקה חדשה ומתוחכמת שמיועדת לבדוק שורה של וירוסים חוץ מהקורונה. לכן ה-CDC חייב את בתי החולים לבצע רק את הבדיקה המיוחדת שהוא פיתח ואסר עליהם לבצע כל בדיקות אחרות. בנוסף, נקבע שאסור למעבדות של בתי החולים לבצע את הבדיקה בעצמן, אלא רק במעבדה של ה-CDC ובשש מעבדות ממשלתיות בלבד (זה ממש מעט עבור מדינה ענקית כמו ארה"ב). ה-CDC הפך את עצמו למונופול ממשלתי על הבדיקות קורונה. אגב, זה נוהל ייחודי שלא קיים במדינות אחרות והוא גם חורג מההנחיות של ארגון הבריאות העולמי, ה-WHO.

השילוב של בדיקה ייחודית, איסור על שימוש בציוד המקובל וחובה לעבוד רק עם מעבדות ממשלתיות יצר צוואר בקבוק רציני. כמו בכל רגולציה – כאשר יוצרים סרבול או בירוקרטיה, התהליך מתארך והפרודוקטיביות יורדת (במקרה הזה – מבצעים פחות בדיקות). השלטון הפדרלי יצר מגבלה מלאכותית על היקף הבדיקות שאפשר לבצע.

לצערנו זה לא נגמר שם. חלק מערכות הבדיקות של ה-CDC היו פגומות. הבדיקה המיוחדת לא מזהה את הוירוס (false negative) וגם אנשים חולים נמצאו בריאים. ה-CDC הכריח את כל המערכת לעבוד עם ערכות פגומות.

סיכום ביניים: יש צוואר בקבוק בבדיקות + הערכות של ה-CDC פגומות ולא מזהות שמישהו חולה.

הפרלמנט האירופי רוצה לחייב כבל טעינה אחיד לכל המכשירים

– למישהו יש מטען?
– כן בטח.
– אה, זה של אייפון? לא משנה.

לכולנו יצא להתקל בחוסר הנוחות בגלל שחברות שונות משתמשות בכבלים שונים לטעינה של מכשירים. זה נפוץ במיוחד בטלפונים ניידים. ב-2009 היו בשוק 30 מטענים שונים. המצב השתפר והיום יש שלושה עיקריים: ה-micro usb (הטרפז עם שתי הבליטות), ה- lightning הייחודי של אפל וחיבור ה-c-type (החדש שעובד לשני הכיוונים). כמובן שאפשר לטעון שמספר המטענים מצטמצם ללא רגולציה, אבל נראה שחברת אפל לא עומדת לוותר על המטען הייחודי שלה.

לאחרונה הפרלמנט של האיחוד האירופי העביר החלטה שקוראת לנציבות (מעין "הממשלה") של האיחוד האירופי לקבוע רגולציה שתחייב חיבור אוניברסאלי למטענים של כל המכשירים. להמשיך לקרוא הפרלמנט האירופי רוצה לחייב כבל טעינה אחיד לכל המכשירים

למה לא להגביל פליטת מתאן לאטמוספירה?

החקלאים בניו זילנד מתגאים בכך שבמדינה שלהם יש יותר פרות וכבשים מאשר בני אדם. הניו זילנדים מאוד מתגאים גם באיכות התוצרת החקלאית שהם מייצאים לכל העולם. מצד שני, ענף החקלאות אחראי לכמעט חצי מפליטת גזי החממה של כל ניו זילנד. המקור העיקרי של רוב גזי החממה האלו הוא בגזים שהפרות והכבשים פולטות כי הם מכילים הרבה מתאן. מתאן מזיק לאטמוסיפרה אבל ההשפעה שלו מוגבלת כי הוא מתפרק הרבה יותר מהר מגזים אחרים, למשל פחמן דו חמצני.

רגולציה אחידה או דיפרנציאלית?

יש הסכמה כללית שצריך לצמצם פליטת פחמן דו חמצני, אבל ממשלת ניו זילנד לא ממש ידעה האם ואיך לטפל בפליטות המתאן. עד שבנובמבר 2019 הפרלמנט של ניו זילנד חוקק חוק שהתפרסם כ"חוק אפס פחמן" (zero carbon). החוק החדש קובע שעד 2050 יש להפחית לאפס את פליטות גזי חממה שנשארים באטמוספירה, חוץ ממתאן. עבור מתאן נקבע הסדר מיוחד ומקל: עד שנת 2030 יש להפחית את פליטת המתאן ב-10% ועד 2050 יש להגיע להפחתה של 24%-47% עד 2050 (בתלות בכמה פרמטרים). מבין גזי החממה השונים, המתאן קיבל סוג של "פטור" ולא צריך להגיע לאפס פליטות. להמשיך לקרוא למה לא להגביל פליטת מתאן לאטמוספירה?

סיכום שנת 2019 במדיניות רגולציה בארה"ב – טראמפ סוגר שלוש שנים בבית הלבן

טראמפ סוגר שנת כהונה שלישית בבית הלבן והסיום של 2019 היא הזדמנות טובה לבחון את תמונת המצב בארה"ב.
הגוף שמנהל את מדיניות הרגולציה בארה"ב נקרא OIRA והוא פועל בבית הלבן כבר 40 שנים. בדוח שמסכם את שנת 2019 הם מציגים את המגמות המרכזיות ברגולציה של הממשל האמריקאי ואת המהלכים שבוצעו.

טראמפ בבית הלבן: תקציר הפרקים הקודמים

ההוראה המרכזית שטראמפ הטיל על הרגולטורים היא לצמצם את עלויות הרגולציה שלהם (בצו נשיאות 13771 מיד כשהוא נכנס לתפקיד). לכל משרד הוגדר כמה רגולציה (בעלויות) מותר לו להוסיף או שהוא צריך להפחית.

מאז הוא הספיק לייעל את תהליכי האישור של פרויקטי תשתית, לחסום איוש כוח אדם לגופים רגולטורים שלא שיתפו איתו פעולה, לדרוס את מבחן עלות תועלת, ולפרסם שני צווים נשיאותיים שמחייבים שקיפות והגינות בנהלים הרגולטוריים.

לקריאת סיכומי השנה הקודמים שלי על ארה"ב – סיכום שנת 2018 וסיכום שנת 2017.

תקציב הרגולציה והחיסכון של 2019

במהלך 2019 הרגולטורים בארה"ב ביצעו 150 שינויים של הפחתת רגולציה ו-35 שינויים של הוספה משמעותית של רגולציה (הוספה משמעותית – יותר מ-100 מיליון דולר בשנה בעלויות לציבור). כל הפעולות האלו מסתכמות בסך להפחתת עלויות נטו של 13.5 מיליארד דולר בשנה. זה אולי נשמע מרשים אבל זה פחות מהיעד שהוצב. להמשיך לקרוא סיכום שנת 2019 במדיניות רגולציה בארה"ב – טראמפ סוגר שלוש שנים בבית הלבן

רגולציה על חלב אם

האם תאכילו את התינוק שלכם במזון לתינוקות מיצרן לא מוכר? ומה לגבי חלב אם של מישהי אחרת?

מחקרים הצביעו על יתרונות רבים מתזונה בחלב אם – התפתחות שכלית, חיזוק המערכת החיסונית ותועלות בריאותיות נוספות. אבל מה עושים כאשר האמא של התינוק לא מסוגלת להניק, למשל מסיבות רפואיות? אפשרות אחת היא להזין את התינוק בחלב מאישה אחרת. אפשר להשיג חלב אם ישירות מתורמת החלב או באמצעות בנקים של חלב אם (חלקם פועלים למטרות רווח וחלקם לא). בשנים האחרונות החלו לפעול בישראל בנקים שמציעים חלב אם.

בארה"ב אין רגולציה פדרלית על הנושא ובישראל קיים חוזר של משרד הבריאות שקובע סטנדרטים כלליים. אבל חלב אם לא מפוקח כמו מזון או תוספי מזון.

האם צריך רגולציה על חלב אם?

מאמר של פרופ' מטילדה כהן התפרסם בארה"ב לפני שנה והוא קורא לממשל האמריקאי לקבוע רגולציה על התחום ולהתחיל לפקח עליו. בואו נסתכל על ההצעה לרגולציה על חלב אם וננסה לחשוב האם היא נחוצה והאם היא הגיונית. להמשיך לקרוא רגולציה על חלב אם