האם להטיל סגר? על אפס סיכון ותגובה מהירה לקורונה

לפני שבוע איטליה הטילה סגר מלא על כל המדינה. שוטרים וחיילים מסתובבים ומוודאים שאנשים לא מפרים את הסגר. הסגר הזה בא אחרי ההתפשטות חסרת המעצורים של נגיף הקורונה באיטליה, שהביא את מערכת הבריאות שלהם לסף קריסה (ויש שאומרים שהיא כבר קורסת).

לחצו כאן לקריאת הפוסט הקודם – על הכשלים של האמריקאים בטיפול בקורונה. וכאן אפשר לקרוא את הפוסט הכללי על ניהול משברים.

התגובה של האיטלקים היא דוגמה לכשלים אופיינים של קביעת רגולציה. הם הפעילו מדיניות מאוד אגרסיבית. ויותר חזק, זה לא בהכרח יותר טוב. אבל התגובה האגרסיבית שלהם הגיעה בשלב מאוחר.
רגולציה נקבעת בדרך כלל אחרי שהבעיה קיימת, ולכן היא בעצם תגובה בדיעבד – ולא מראש.

הסגר הטוטלי הוא ניסיון ללכת למצב של אפס סיכונים. במקום ניהול סיכונים הם בחרו באמצעים דרקוניים (השוו למה שנעשה בישראל, סינגפור והונג קונג). איטליה בעצם משכפלת את מה שהסינים עשו.

להמשיך לקרוא האם להטיל סגר? על אפס סיכון ותגובה מהירה לקורונה

מה היה קורה אם היינו יכולים להיות בלתי נראים?

או מה יקרה אם נוכל לקרוא מחשבות? או להנדס גנטית בעלי חיים ללא הגבלה?

מה יהיו ההשפעות של טכנולוגיות כאלו על החברה? ואיזו מדיניות או רגולציה נצטרך במקרים כאלו?

ממשלה שנערכת מראש לשינויים

רוב המדינות לא מתעסקות בשאלות של "מה אם" (what if), אלא עוסקת בפתרון הבעיות הקיימות. הן לא פנויות לחשוב על הבעיות והדילמות של העתיד, גם אם הן נמצאות ממש מעבר לפינה. אבל יש יוצא דופן: למחלקת המחקר של הפרלמנט האירופי יש יחידה לחיזוי טכנולוגי בשם STOA. הם חוקרים מגמות ומנסים לחזות מגמות, צרכים ובעיות עתידיות – כדי להתכונן אליהן מראש. להמשיך לקרוא מה היה קורה אם היינו יכולים להיות בלתי נראים?

האם אמצעי בטיחות מיוחדים באמת משפרים את הבטיחות?

הייתה פעם מחלה קטלנית שסיכנה ילדים. התרופה הראשונה שמדענים פיתחו הצילה ילדים רבים, אבל לא את כולם. היתרון של התרופה הראשונה היה שהיא זולה ופשוטה לשימוש – כך שגם ההורה של הילד יכול לתת לו אותה. החיסרון של התרופה הראשונה הזו היה שהיא לא התאימה לתינוקות מתחת לגיל שנתיים.

בהמשך מדענים פיתחו תרופה נוספת. התרופה השניה התאימה גם לתינוקות מתחת לגיל שנתיים. אבל היו לה שני חסרונות: היא הייתה יקרה ומסובכת לשימוש, ולכן הורים רבים השתמשו בה לא נכון ובגלל זה היא לא הייתה אפקטיבית.

בהתחלה השתמשו בתרופה הראשונה עבור ילדים מעל גיל שנתיים ובתרופה השניה עבור תינוקות מתחת לגיל שנתיים. זה עבד לא רע. שתי התרופות הצילו חיי ילדים, אבל כמו שאנחנו כבר יודעים – אין מצב של אפס סיכון – ולא כל הילדים ניצלו.

כל זה השתנה אחרי שילד בן שנתיים נפטר למרות השימוש בתרופה הראשונה. להמשיך לקרוא האם אמצעי בטיחות מיוחדים באמת משפרים את הבטיחות?

איך יודעים אם החלטה של רגולטור שגויה?

האם משרד התחבורה צדק או טעה?

בתחילת 2016 משרד התחבורה ביצע ניתוח והערכה של הצרכים העתידיים של הרכבת. בין היתר המשרד העריך שבשנים 2017-2018 לא יהיה גידול בצורך בקרונות ניהוג. לכן הוחלט שלא להזמין קרונות ניהוג חדשים. אבל בסוף שנת 2018 קווי הרכבים היו מפוצצים בנוסעים שנדחקו בגלל מחסור בקרונות ניהוג.

מסתבר שמשרד התחבורה העריך לא נכון את הביקוש לנסיעה ברכבת. אבל האם זה אומר שהמשרד קיבל החלטה לא נכונה? ממש לא בטוח.

המקרה הזה עורר כעס כלפי משרד התחבורה. הכותרות בתקשורת היו: "הסיבה לדוחק הקיצוני ברכבת: משרד התחבורה טעה ולא הזמין קרונות".

אבל הביקורת לא הייתה על ההחלטה של משרד התחבורה. היא בעצם הייתה על התוצאה של ההחלטה. להמשיך לקרוא איך יודעים אם החלטה של רגולטור שגויה?

החלונות השבורים – עלות או תועלת?

לפני כמה ימים היית בדיון על רגולציה מיושנת שהצענו לבטל. לכולם היה ברור שהרגולציה כבר לא נחוצה בשביל להגן על בריאות הציבור. ואם היא לא משרתת את המטרה – אפשר וצריך לבטל אותה. ואז מישהו אמר – "הרגולציה מחייבת לבצע בדיקות מעבדה ולהיעזר במומחים. אם נבטל אותה, המעבדות האלו יסגרו והעובדים שלהן יאבדו את מקום העבודה שלהם".

הטענה הזו הפתיעה אותי. ניהלנו דיון על בריאות הציבור, אבל פתאום מסתבר שהרגולציה הזו בכלל מיועדת לספק תעסוקה למי שעובד במעבדות.

מה הולך פה? ננסה למצוא את התשובה בעזרת פוליטיקאית אמריקאית וכלכלן צרפתי.

להמשיך לקרוא החלונות השבורים – עלות או תועלת?

מי אחראי למעשים מסוכנים?

אדם נוהג ברכב ומתקרב לצומת כשהרמזור אדום. הוא ממשיך לנסוע וחוצה את הצומת באדום. הוא דורס מספר הולכי רגל ופוגע במכוניות אחרות.

מי אחראי למצב הזה – משרד התחבורה או משטרת התנועה?

נראה לי שדי ברור שהנהג אחראי. הנהג סיכן אחרים. והוא גם פעל באופן שמנוגד לחוק. אבל העיקר הוא שכשמישהו יוצר סיכון או נזק לזולת – הוא אחראי למעשים שלו. לצערי, השיח שלנו לפעמים מחמיץ את זה.

ייצור מזון

לפני שלוש שנים התרחשו תקלות אצל חברות מזון בארץ. במפעלים של מספר חברות התגלו חיידקי סלמונלה. להמשיך לקרוא מי אחראי למעשים מסוכנים?

שנאת הסיכון של ה-FAA

אנחנו על סף המהפכה הבאה בתחום התחבורה. אני לא מתכוון לנסיעה שיתופית או להיפרלופ. אני מדבר על השמיים.

עברו 115 שנים מאז שהאחים רייט ביצעו את הטיסה הראשונה. בעשורים האחרונים התחבורה האווירית הרחבה מאוד וגם הפכה נגישה יותר כלכלית. אבל תחבורה אווירית מתבצעת באותו אופן כבר כמה עשרות שנים והיא מעין מועדון סגור מבחינת יזמות וחדשנות. בואו נשים את הציניות בצד ולרגע נעז לחלום: מכוניות מעופפות, רחפנים לא מאוישים וטיסות על-קוליות. יש בארה"ב המון השקעות ומיזמים שרוצים לקדם את זה.

חסמים רגולטורים

אבל התחום לא ממש יכול להתקדם כי כל פעילות חייבת אישור מרשות התעופה האמריקאית (FAA). בירוקרטיה היא לא דבר חדש, אבל תחום התעופה הוא דוגמה לרגולציה מחמירה מידי שמנוהלת על-ידי שנאת סיכון ופחד. התוצאה היא שה-FAA מעדיף לאשר טכנולוגיות קיימות ופחות נלהב לאשר טכנולוגיות חדשות ולא מוכרות. להמשיך לקרוא שנאת הסיכון של ה-FAA

שש סיבות שבגללן אנחנו נכשלים בניתוח סיכונים

מה עדיף – לרכב על אופניים בלי קסדה או לרבוץ על הספה ולהשמין?

ומה לגבי אכילת ירקות שרוססו בחומר הדברה, מול הימנעות מאכילת ירקות?

החיים מלאים בהחלטות על סיכונים אבל בסך הכל בני אדם הם יצורי שדי גרועים בניתוח סיכונים. הנה 6 סיבות לכך שאנחנו נכשלים בהערכת סיכונים. זה קורה לכולנו – בחיים הפרטיים, בעבודה ובעיצוב מדיניות.

למה אנחנו לא טועים בהבנת סיכונים?

1. האבולוציה והרגשות שלנו מנהלים אותנו

החלק המודע והמחושב במוח שלנו עובד הרבה יותר לאט מרגשות ורפלקסים אבולוציוניים. לפני שאנחנו בוחנים נתונים סטטיסטיים ואפילו לפני שאני חושבים שכדאי להסתכל על הנתונים – המוח שלנו כבר גיבש עמדה.

להמשיך לקרוא שש סיבות שבגללן אנחנו נכשלים בניתוח סיכונים

איך בונים מערך פיקוח ואכיפה שעובד?

כדי לצמצם את הפשיעה האלימה ברחובות ניו יורק, השוטרים בודקים האם אנשים חשודים נושאים נשק. התהליך נקרא SQF (קיצור של: Stop, Question, Frisk). תחילה מעכבים אדם ומתשאלים אותו, אם התשובות חשודות מבצעים חיפוש חיצוני (מעל הבגדים) לאיתור כלי נשק. דוח של New York Civil Liberties Union ניתח את הנתונים שמשטרת ניו יורק פרסמה על השנים 2014-2017.

81% מהעיכובים היו של

להמשיך לקרוא איך בונים מערך פיקוח ואכיפה שעובד?

למה צריך להיזהר מעיקרון הזהירות המונעת

אנחנו שוקלים להטיל רגולציה על שני חומרי הדברה: חומר א' גורם נזק קטלני באופן מיידי; חומר ב' עלול לגרום נזק נמוך אחרי חשיפה לאורך זמן – אבל בגלל שזו השפעה ארוכת טווח לא ברור מה בדיוק הנזק.

מה דעתכם – על איזה חומר חשוב יותר לפקח?

למרות שחומר א' יותר מסוכן ויש מידע שתומך בזה, ההחלטה הייתה דווקא להגביל את השימוש בחומר ב'. זה קרה בגלל משהו שנקרא "עיקרון הזהירות המונעת".

להמשיך לקרוא למה צריך להיזהר מעיקרון הזהירות המונעת

Better safe than sorry – האומנם?

היום מקובל לומר שמניעה עדיפה על טיפול בדיעבד. כנראה שזה נכון כשמדובר על החלטה מקצועית פרטנית, למשל טיפול בחולה ספציפי או פעולה שמזהמת את הסביבה.

מניעה מראש זולה כשמדובר באדם פרטי

אבל האם כלל של "מניעה עדיפה על טיפול בדיעבד" נכון גם לגבי מדיניות ציבורית? בואו נסתכל על דוגמה היפותטית של טיפול במחלה.

להמשיך לקרוא Better safe than sorry – האומנם?

קסדה לרוכבי אופניים? רעיון טוב. לחייב רוכבי אופניים לחבוש קסדה? לא בטוח שכדאי

האם הממשלה צריכה לחייב רוכבי אופניים לחבוש קסדות?

הפוסט עוסק באופניים רגילים, לא באופניים חשמליים. האם העמדה שלכם מבוססת נתונים שרלוונטיים לדיון, או שהיא מבוסס על תחושת בטן וידע כללי?

יתרונות הקסדה

אין מחלוקת שבמקרה של תאונה, קסדה מעניקה הגנה לראש ומונעת פציעות קטלניות (הנה דוגמה למחקר – יש עוד המון). נראה לי שזה עניין מוכר ומשכנע שלא מצריך הרחבה. אם מסתכלים מזוית של ניהול סיכונים, קסדה לא מפחיתה את ההסתברות להתרחשות הסיכון, אלא את חומרת הנזק כאשר הוא מתרחש.

חסרונות הקסדה

מה המכניזם של חובה לחבוש קסדה? שתי ההשפעות הישירות הן שהקסדה עולה כסף ושהשימוש בה כרוך בחוסר נוחות (גם אם סובייקטיבי).
כל רוכב יכול לבחור אחת משלוש אופציות: (1) לרכב בלי קסדה [בניגוד לחוק]; (2) לרכב עם קסדה; (3) לוותר – לרכב פחות או לא לרכב בכלל.

להמשיך לקרוא קסדה לרוכבי אופניים? רעיון טוב. לחייב רוכבי אופניים לחבוש קסדה? לא בטוח שכדאי

חיסון נגד החלטות שגויות

לכולנו יש דעה על סוגיית החיסונים. כל הסיפור התחיל בעקבות הורים שהחליטו לא לחסן את הילדים שלהם. יש כאן מתח בין החלטה אינדבידואלית לסיכון שזה יוצר כלפי אחרים.

חצבת היא מחלה מסוכנת אבל חיסונים כמעט הכחידו אותה. מחקרים רבים מצביעים על מספר גדל והולך של ילדים שאינם מחוסנים. תנועת ההתנגדות לחיסונים טוענת שיש קשר בין חיסון נגד חצבת לבין אוטיזם. הטענה הזו הופרכה במחקרים מקיפים, אבל החשש מפני סיכונים הצליח לחלחל. כדי להבין כמה התופעה רצינית אפשר להסתכל על תגובה של ממשלות: למשל אוסטרליה החליטה לשלול תשלומי רווחה ותמיכות להורים שלא מאפשרים לילדיהם להתחסן.

אנחנו לא מבינים סיכונים

יש פער בין המידע המדעי החד משמעי, לבין התפיסה הציבורית של הנושא. לדעתי הפער הזה קשור לאיכות המידע שאנחנו מקבלים. כדי לקבל החלטות טובות אנחנו צריכים להסתמך על מידע מבוסס. הבעיה היא שגם כשיש מידע, אנחנו לא תמיד מצליחים להבין מהם הסיכונים ומה ההחלטה הנכונה.

להמשיך לקרוא חיסון נגד החלטות שגויות

הנזקים של פרשת רמדיה

בפוסט הקודם ראינו שששיח ולחץ חד צדדי מעוותים את תפיסת התפקיד של הרגולטורים ודוחפים אותם לשנוא סיכון ולייצר עומס רגולציה.

אם זה לא גרם מספיק נזק, באה פרשת רמדיה והחמירה את הבעיה עוד יותר.

להמשיך לקרוא הנזקים של פרשת רמדיה

הסיבה מספר 1 שרגולטורים לא מנהלים סיכונים

שני רגולטורים – תגובה אחת

דמיינו רגולטור ממשלתי כלשהו. זה יכול להיות במשרד האנרגיה, תחבורה, בריאות, הגנת הסביבה או כל תחום אחר.

נניח שמתרחשת תאונה בתחום סמכותו ואנשים נפגעים. למחרת התקשורת מבקרת את הרגולטור. כנראה שיהיה טור דעה שיכנה אותו "רשלן" או שהוא "מפקיר את הציבור". גם השיח הציבורי הרחב והרשתות החברתיות יסערו. סביר להניח שהרגולטור יקבל זימון לדיון דחוף אצל השר או מנכ"ל המשרד שלו. תעבור עליו תקופה מאוד לא נעימה.

עכשיו דמיינו תסריט אחר.

הרגולטור יוצר מסגרת כללים שאינה מכבידה מידי. עסקים קטנים צצים, המון מסעדות ומלונות חדשים נפתחים ויש פריסה מואצת של תשתית אינטרנט מהיר. מעצבים ישראלים מייצאים מוצרים לחו"ל והמצאות חדשות חודרות לשוק. המחירים לצרכן יורדים והמשכורות לעובדים עולות.

האם מישהו בציבור הרחב, בעיתונות, ברשתות החברתיות, או במשרד הממשלתי ישבח את הרגולטור? לא. כנראה שאפילו לא נחשוב עליו כשהמדיניות טובה ועובדת כמו שצריך.

להמשיך לקרוא הסיבה מספר 1 שרגולטורים לא מנהלים סיכונים

רגולציה וחדשנות (ורכבים אוטונומיים)

תאונות דרכים קטלניות והפחד מחדשנות

35,000 בני אדם נהרגו בשנת 2015 בארה"ב כתוצאה מתאונות דרכים. המספר הזה לא כולל את הפצועים, את הנזקים הנפשיים ואת הנזק לרכוש. על כל הרוג בתאונת דרכים יש 8 פצועים שזקוקים לאשפוז בבית חולים (280,000 איש בשנה) ו-99 פצועים שמקבלים טיפול רפואי ללא אישפוז (3,500,000 איש בשנה).

נהיגה היא אחת הפעולות המסוכנות ביותר שמבוצעת בחברה המודרנית. מצד שני, זו פעילות מועילה. אך מסתבר שאלה לא המכוניות שמסוכנות – אלא הנהגים. 94% מתאונות הדרכים נגרמות עקב טעות אנוש. הסיבות הנפוצות ביותר הן הסחת דעת, נהיגה בשכרות והירדמות על ההגה.

להמשיך לקרוא רגולציה וחדשנות (ורכבים אוטונומיים)

ניהול סיכונים – איך מתחילים?

הנה שלוש דוגמאות אמיתיות לרגולציות ממשלתיות שנועדו לנהל סיכונים לציבור:

  • הממשלה מחליטה לפעול למנוע הימצאות חיידקים מסוכנים במפעלי דגים למאכל.
  • משרד המשפטים מקדם תכנית לחיסול מקרי אונס בבית סוהר.
  • משרד הבריאות מקדם תכנית לצמצום זיהום חיידקי כתוצאה ממגע במזון לבעלי חיים.

האם ההצעות האלו טובות ומועילות, או אולי הן בזבזניות ומיותרות? איך בכלל שופטים רגולציה? ואיך רגולטורים יכולים לגבש רגולציה איכותית? כדי להבין רגולציה – מה עובד בה ומה לא – צריך קודם להבין מה זה ניהול סיכונים ברגולציה.

אז מה זה בעצם ניהול סיכונים?

ניהול סיכונים הוא שיטת עבודה שנמצאת בבסיס של מדיניות רגולציה. זה תהליך חשיבה לקבלת החלטות בתנאים של אי וודאות. התהליך מורכב מ-4 שלבים מרכזיים:

להמשיך לקרוא ניהול סיכונים – איך מתחילים?

למה התקפות כריש לא חשובות?

לא הספקתי לכתוב פוסט מסודר על ניהול סיכונים, אבל חדשות 10 נתנו דוגמה מעולה לצורך בניהול סיכונים כדי להימנע מהחלטות גרועות. [עדכון: פורסם פוסט על ניהול סיכונים!]

אנחנו מפחדים יותר מידי מסיכונים קטנים

סיכונים מפחידים

כותרת דרמטית:
***שתי פצועות קשה ואנוש מתקיפת כריש באוסטרליה***
נשמע כמו ידיעה חדשותית קלאסית. אבל האם הכתבה פורסמה בגלל שזו ידיעה חשובה, או דווקא בגלל שהיא לא חשובה?

להמשיך לקרוא למה התקפות כריש לא חשובות?

למה הדבר הכי מפחיד בעולם זה רגולטור פחדן

איך פחד ומדיניות קיצונית דרדרו את ארצות הברית

במהלך תקופה היובש בארה"ב (1920-1933) נאסר לחלוטין ייצור, יבוא, הפצה ומכירה של משקאות חריפים. האיסור הזה נועד להגן על בריאות הציבור וגם על "המוסר הציבורי". למרות שהחוק קבע איסור ועונשים חמורים, הדבר לא הביא להפסקת הייצור, המסחר והצריכה של משקאות חריפים. בגלל האיסור על ייצור ומכירת אלכוהול, היצרנים והברים ירדו למחתרת ולכן לא היו כפופים לשום פיקוח. הצורך להסתיר את הפעילות הביא לירידה ברמת התברואה וברמת חומרי הגלם. האלכוהול הפך ליותר מסוכן לבריאות.

להמשיך לקרוא למה הדבר הכי מפחיד בעולם זה רגולטור פחדן