שש סיבות שבגללן אנחנו נכשלים בניתוח סיכונים

מה עדיף – לרכב על אופניים בלי קסדה או לרבוץ על הספה ולהשמין?

ומה לגבי אכילת ירקות שרוססו בחומר הדברה, מול הימנעות מאכילת ירקות?

החיים מלאים בהחלטות על סיכונים אבל בסך הכל בני אדם הם יצורי שדי גרועים בניתוח סיכונים. הנה 6 סיבות לכך שאנחנו נכשלים בהערכת סיכונים. זה קורה לכולנו – בחיים הפרטיים, בעבודה ובעיצוב מדיניות.

למה אנחנו לא טועים בהבנת סיכונים?

1. האבולוציה והרגשות שלנו מנהלים אותנו

החלק המודע והמחושב במוח שלנו עובד הרבה יותר לאט מרגשות ורפלקסים אבולוציוניים. לפני שאנחנו בוחנים נתונים סטטיסטיים ואפילו לפני שאני חושבים שכדאי להסתכל על הנתונים – המוח שלנו כבר גיבש עמדה.

להמשיך לקרוא שש סיבות שבגללן אנחנו נכשלים בניתוח סיכונים

איך בונים מערך פיקוח ואכיפה שעובד?

כדי לצמצם את הפשיעה האלימה ברחובות ניו יורק, השוטרים בודקים האם אנשים חשודים נושאים נשק. התהליך נקרא SQF (קיצור של: Stop, Question, Frisk). תחילה מעכבים אדם ומתשאלים אותו, אם התשובות חשודות מבצעים חיפוש חיצוני (מעל הבגדים) לאיתור כלי נשק. דוח של New York Civil Liberties Union ניתח את הנתונים שמשטרת ניו יורק פרסמה על השנים 2014-2017.

81% מהעיכובים היו של

להמשיך לקרוא איך בונים מערך פיקוח ואכיפה שעובד?

למה צריך להיזהר מעיקרון הזהירות המונעת

אנחנו שוקלים להטיל רגולציה על שני חומרי הדברה: חומר א' גורם נזק קטלני באופן מיידי; חומר ב' עלול לגרום נזק נמוך אחרי חשיפה לאורך זמן – אבל בגלל שזו השפעה ארוכת טווח לא ברור מה בדיוק הנזק.

מה דעתכם – על איזה חומר חשוב יותר לפקח?

למרות שחומר א' יותר מסוכן ויש מידע שתומך בזה, ההחלטה הייתה דווקא להגביל את השימוש בחומר ב'. זה קרה בגלל משהו שנקרא "עיקרון הזהירות המונעת".

להמשיך לקרוא למה צריך להיזהר מעיקרון הזהירות המונעת

Better safe than sorry – האומנם?

היום מקובל לומר שמניעה עדיפה על טיפול בדיעבד. כנראה שזה נכון כשמדובר על החלטה מקצועית פרטנית, למשל טיפול בחולה ספציפי או פעולה שמזהמת את הסביבה.

מניעה מראש זולה כשמדובר באדם פרטי

אבל האם כלל של "מניעה עדיפה על טיפול בדיעבד" נכון גם לגבי מדיניות ציבורית? בואו נסתכל על דוגמה היפותטית של טיפול במחלה.

להמשיך לקרוא Better safe than sorry – האומנם?

קסדה לרוכבי אופניים? רעיון טוב. לחייב רוכבי אופניים לחבוש קסדה? לא בטוח שכדאי

האם הממשלה צריכה לחייב רוכבי אופניים לחבוש קסדות?

הפוסט עוסק באופניים רגילים, לא באופניים חשמליים. האם העמדה שלכם מבוססת נתונים שרלוונטיים לדיון, או שהיא מבוסס על תחושת בטן וידע כללי?

יתרונות הקסדה

אין מחלוקת שבמקרה של תאונה, קסדה מעניקה הגנה לראש ומונעת פציעות קטלניות (הנה דוגמה למחקר – יש עוד המון). נראה לי שזה עניין מוכר ומשכנע שלא מצריך הרחבה. אם מסתכלים מזוית של ניהול סיכונים, קסדה לא מפחיתה את ההסתברות להתרחשות הסיכון, אלא את חומרת הנזק כאשר הוא מתרחש.

חסרונות הקסדה

מה המכניזם של חובה לחבוש קסדה? שתי ההשפעות הישירות הן שהקסדה עולה כסף ושהשימוש בה כרוך בחוסר נוחות (גם אם סובייקטיבי).
כל רוכב יכול לבחור אחת משלוש אופציות: (1) לרכב בלי קסדה [בניגוד לחוק]; (2) לרכב עם קסדה; (3) לוותר – לרכב פחות או לא לרכב בכלל.

להמשיך לקרוא קסדה לרוכבי אופניים? רעיון טוב. לחייב רוכבי אופניים לחבוש קסדה? לא בטוח שכדאי

חיסון נגד החלטות שגויות

לכולנו יש דעה על סוגיית החיסונים. כל הסיפור התחיל בעקבות הורים שהחליטו לא לחסן את הילדים שלהם. יש כאן מתח בין החלטה אינדבידואלית לסיכון שזה יוצר כלפי אחרים.

חצבת היא מחלה מסוכנת אבל חיסונים כמעט הכחידו אותה. מחקרים רבים מצביעים על מספר גדל והולך של ילדים שאינם מחוסנים. תנועת ההתנגדות לחיסונים טוענת שיש קשר בין חיסון נגד חצבת לבין אוטיזם. הטענה הזו הופרכה במחקרים מקיפים, אבל החשש מפני סיכונים הצליח לחלחל. כדי להבין כמה התופעה רצינית אפשר להסתכל על תגובה של ממשלות: למשל אוסטרליה החליטה לשלול תשלומי רווחה ותמיכות להורים שלא מאפשרים לילדיהם להתחסן.

אנחנו לא מבינים סיכונים

יש פער בין המידע המדעי החד משמעי, לבין התפיסה הציבורית של הנושא. לדעתי הפער הזה קשור לאיכות המידע שאנחנו מקבלים. כדי לקבל החלטות טובות אנחנו צריכים להסתמך על מידע מבוסס. הבעיה היא שגם כשיש מידע, אנחנו לא תמיד מצליחים להבין מהם הסיכונים ומה ההחלטה הנכונה.

להמשיך לקרוא חיסון נגד החלטות שגויות

הנזקים של פרשת רמדיה

בפוסט הקודם ראינו שששיח ולחץ חד צדדי מעוותים את תפיסת התפקיד של הרגולטורים ודוחפים אותם לשנוא סיכון ולייצר עומס רגולציה.

אם זה לא גרם מספיק נזק, באה פרשת רמדיה והחמירה את הבעיה עוד יותר.

להמשיך לקרוא הנזקים של פרשת רמדיה