השעה האפלה של משרתי הציבור

לפני כמה ימים צפיתי בפעם השנייה בסרט "שעה אפלה" (Darkest Hour). הסרט מתרחש בשנת 1940 בבריטניה. בזמן שהגרמנים כובשים במהירות את הולנד וצרפת, ההנהגה הבריטית המבוהלת צריכה להחליט איך לפעול – האם לחתום על הסכם שלום עם הגרמנים או לבחור בגישה לוחמנית.

בעיני הסרט מעולה וגרי אולמן נותן ביצוע מעולה בתפקיד צ'רצ'יל. ובצפייה השנייה שמתי לב למסר מעניין על עבודת הממשלה. לא בטוח שלכך התכוונו היוצרים של הסרט , אבל זו יצירה אומנותית וזו הפרשנות שלי.

** אזהרת ספויילרים – מכאן אני מתחיל לתאר את המתרחש בסרט **

הדילמה של צ'רצ'יל

בתחילת הסרט צ'רצ'יל ממונה לראש ממשלה בשל אילוצים קואליציוניים. צ'רצ'יל דוגל בקו לוחמני – הוא מאמין שהיטלר מסוכן ואסור להיכנע לו. מהצד השני ניצבים צ'מברליין והליפקס – שדוגלים בקו פשרני ובחתירה להסכם שלום עם היטלר. כולם מפחדים, כולם רוצים בטובתה של בריטניה והם מתווכחים על הדרך הנכונה לפעול. ברקע מגיעים דיווחים על נפילת צרפת ועל כך שהצבא הגרמני עומד לכתר ולהשמיד את הכוחות הבריטים בצרפת.

לאורך הסרט צ'רצ'יל נמצא במאבק מול יריביו הפוליטיים. הסצנות המתוחות ביותר לא עמוסות באקשן. יש בחדר 5-6 אנשים בלבד. כי ככה מתקבלות החלטות – בפורומים מצומצמים. לאורך הסרט מופעל על צ'רצ'יל לחץ רב והוא נשחק, עד שהוא עומד להודיע לפרלמנט על כניסה לשיחות שלום עם היטלר. בדרך לפרלמנט הוא מחליט לרדת מהרכב שלו ולנסוע את יתר הדרך ברכבת התחתית. ושם מתרחש רגע השיא של הסרט.

להמשיך לקרוא השעה האפלה של משרתי הציבור

איך אוסלו הצליחה להגיע לאפס הולכי רגל ורוכבי אופניים הרוגים ב-2019?

בשנת 2019 נהרגו בתאונות דרכים במדינת ישראל 349 בני אדם, מתוכם 127 היו הולכי רגל, רוכבי אופניים ומשתמשים בכלים שלא חייבים ברישיון. בכל העולם תאונות דרכים הן גורם מוות משמעותי. נשאלת השאלה מה אנחנו עושים ואיך אפשר לצמצם את המספר הזה.

בשנת 2019 אוסלו הצליחה לרשום הישג משמעותי: אפס הולכי רגל ורוכבי אופניים הרוגים. אפס. עגול. הם כמעט הצליחו להגיע לאפס הרוגים בתאונות דרכים בכלל, אבל נהג שמת כתוצאה מהתנגשות בגדר הפך להרוג היחידי בשנת 2019.

לשם ההשוואה באוסלו חיים כ-700,000 איש. היא מקבילה לתל אביב + חולון + בת ים. לא עיר ענקית כמו ניו יורק, אבל עיר גדולה עם אפס הולכי רגל ורוכבי אופניים הרוגים. אתם חייבים להודות שזה מרשים.

להמשיך לקרוא איך אוסלו הצליחה להגיע לאפס הולכי רגל ורוכבי אופניים הרוגים ב-2019?

סדרת ראיונות – פרק 1 – למה החופשה שלכם כל כך יקרה?

החלטתי להוסיף נדבך נוסף – ולהפיק סדרת ראיונות בהם אשוחח עם אורחים מתחומים שונים.
יחד ננסה לענות על השאלות הכי מעניינות בתחום מדיניות הרגולציה.

הפרק הראשון בסדרה עוסק בשאלה – למה החופשה שלכם כל כך יקרה?
ריאיינתי את ניר קפלן, ראש מחלקת הרגולציה בהתאחדות המלונות.

זה ראיון וידאו – כך שאפשר לצפות בו ב-youtube ובפייסבוק, וגם להאזין לו כמו כל פרק פודקאסט באפליקציות השונות. אפשר גם בחלון פה למטה:

אם יש נושאים שהייתם רוצים לשמוע עליהם – מוזמנים לפנות אלי בפרטי.

האם ההקלות הרגולטוריות בזמן הקורונה מצמצמות בירוקרטיה?

בשבועות האחרונים פרסמתי כאן ביקורת קשה על ההתמודדות של ממשלת ארה"ב מול הקורונה – בהתחלה על כך שה-CDC מנע ביצוע בדיקות ולפני שבוע על כך שה-FDA חסם יבוא של מסכות KN95.

היום אני רוצה להציג לכם את ההקלות של ה-FDA ברגולציה על מכשור רפואי. בואו נראה מה הם עשו והאם זה מספיק.

והיום נתמקד במכשור כמו מכונות הנשמה, שחיוניות כדי להציל חיים אבל צפוי מחסור אדיר בהן.

איך לקבל אישור לציוד רפואי מה-FDA?

ציוד רפואי זו קבוצה מאוד רחבה. ציוד רפואי הוא ציוד שמשמש לאבחון, טיפול או הקלה במצב רפואי. כל מכשור שנופל תחת ההגדרה הזו צריך לקבל רישיון מה-FDA. השלב הראשון הוא למלא טופס 510(k). בטופס המון פרטים על המכשור, ואז ה-FDA בודק את האפקטיביות והבטיחות של המכשיר לפי השימושים שהוצהרו בטופס.

כמובן שלוקח ל-FDA זמן לבצע את הבדיקה של טופס 510(k). לפי האתר של ה-FDA, כשהכל עובד חלק, לוקח להם 100 ימים לתת תשובה מרגע ההגשה. וזה לא כולל השלמות ואת ההמתנה בתור. אגב, ההגשה הזו כל כך מסובכת, שה-FDA היו חייבים לפרסם הנחיות ומדריכים למילוי הטופס. למשל מדריך של 28 עמודים נטו (שנחשב לאחד המדריכים הקצרים כי בדרך כלל הם מוציאים ספר עם הנחיות).

להמשיך לקרוא האם ההקלות הרגולטוריות בזמן הקורונה מצמצמות בירוקרטיה?

האומץ לפעול לפי הנתונים

כיום מקובל שצוות של מספר עובדים מפעיל רכבת אבל בתעשייה כבר נערכים לאפשרות שבאמצעות מחשבים ורובוטים אפשר יהיה לצמצם את הצוות לעובד אחד בלבד.

המגמה הזו התנגשה חזיתית עם טיוטת רגולציה שפורסמה על ידי מנהל הרכבות הפדרלי (FRA) בשנת 2016. כחלק מהניסיון לצמצם תאונות רכבת ולשפר את הבטיחות, ה-FRA פרסם טיוטת רגולציה שתחייב שעל כל רכבת יהיו לפחות שני אנשי צוות בכל רגע נתון במהלך ההפעלה של הרכבת.

להמשיך לקרוא האומץ לפעול לפי הנתונים

הרגולציה האמריקאית ממשיכה לזרוע הרס: אין מסכות מיגון מפני הקורונה

לפני שלושה שבועות כתבתי על כך שארה"ב מאבדת שליטה על הקורונה בגלל רגולציה גרועה. התוצאות לא איחרו לבוא: היום יש בארה"ב יותר חולים מבכל מדינה אחרת (מעל 200,000) ומתו שם כבר יותר מ-5,000 איש.
יש מחסור עולמי אדיר במסכות N95, וגם בארה"ב אין מספיק מסכות כאלו עבור הצוותים הרפואיים.

ה-FDA יצא בשורת הקלות רגולטורית סביב משבר הקורונה, אבל הן לא פתרו את המחסור במסכות שחשובות במיוחד לצוותים בבתי החולים.

אפשר היה לפתור את המחסור הזה ולמגן את הצוותים הרפואיים אם היו משתמשים בגרסה הסינית למסכות N95, שנקראת KN95 ונמצאו בעלות הגנה אפקטיבית. למה אי אפשר? כי יבוא של המסכות האלו טעון אישור מה-FDA, והם עדיין לא נתנו אישור כזה.

להמשיך לקרוא הרגולציה האמריקאית ממשיכה לזרוע הרס: אין מסכות מיגון מפני הקורונה

האם הגיע הזמן לרפורמה ברגולציה על מקצוע עריכת הדין?

רגולציה על מקצועות היא דבר מאוד מקובל בעולם, ובישראל אפילו יותר מהממוצע. רגולציה כזו קובעת למי מותר לעסוק במקצוע מסוים (זאת אומרת שלאחרים אסור) ולפעמים גם קובעת מגבלות וכללים על מי שעוסק בתחום. קוראים לזה "רישוי מקצוע". התחומים הקלאסיים הם רפואה ועריכת דין. והטיעון הבסיסי הוא: "לא תרצה שאדם מהרחוב ינתח אותך, נכון?".

אבל יש שתי בעיות מרכזיות עם העולם הזה של רישוי מקצועות. בעיה אחת – הרישוי על מקצועות התרחב הרבה מעבר למקצועות "רגישים" כמו רפואה. למשל, בארה"ב יש רישוי למקצועות כמו מעצבי פנים, צבעים וחופפי שיער במספרות. ושם הטיעון פחות חזק. הבעיה השנייה היא חסם הכניסה למקצוע. רישוי מקצועות פוגע בחופש העיסוק, מקשה על אנשים ליזום, למצוא עבודה ולהתפרנס. בתמונת המאקרו, רישוי מקצועות מקשה על אנשים לעסוק במקצוע ומקטין את התחרות בו.

הרגולציה על מקצוע עריכת הדין

אחד המקצועות שכפופים לרישוי כזה באופן מסורתי הוא עריכת דין. בגדול רק לעורכי דין מותר לעשות תמורת תשלום פעולות כמו עריכת מסמכים משפטיים (כמו חוזים או צוואות) וייצוג בהליכים שיפוטיים (כמו בבית משפט, אבל לא רק). הרגולציה כוללת תנאי כניסה (התמחות, בחינת הסמכה) וגם כללים שחלים על עורכי הדין במהלך ביצוע תפקידם (בעיקר כללי אתיקה מקצועית).

הרגולציה על עורכי דין עתיקה כמעט כמו המקצוע עצמו. ובשנים האחרונות כל מיני שחקנים מאתגרים את הגבולות של הרגולציה הזו: בעלי מקצועות משיקים כמו עורכי פטנטים, רואי חשבון ולבנת פורן; וגם חברות הייטק שמפתחות אלגוריתמים שמבצעים עבודה משפטית. המגמות האלו הביאו מדינות רבות (למשל קליפורניה) לבחון ולגבש רפורמות ברישוי מקצוע עריכת הדין – כדי להקל את המגבלות והחסמים. באופן קצת מפתיע פריצת הדרך בתחום התרחשה באוגוסט האחרון דווקא במדינת יוטה בארה"ב.

להמשיך לקרוא האם הגיע הזמן לרפורמה ברגולציה על מקצוע עריכת הדין?

הרפורמה ברגולציה על מפעלי בשר

יש שאלות שתמיד חוזרות כשעובדים על רפורמה ברגולציה. קחו למשל פיקוח על מפעלי מזון. בטח נשאל – איך צריך לפקח עליהם? מה בדיוק הפקחים צריכים לעשות? ואיך מייצרים מקסימום פיקוח אפקטיבי עם המשאבים הקיימים?

רפורמה שבוצעה ממש לאחרונה בארה"ב עונה על השאלות האלו בצורה מעניינת.

בדצמבר 2019 נכנסה לתוקף רפורמה שה-USDA (משרד החקלאות האמריקאי) החליט לבצע ברגולציה על בתי שחיטה לבשר חזיר (אל חשש, הפוסט לא מכיל תמונות או תיאורים גרפיים).

לפני שנכנסים לרפורמה, אני צריך לתת לכם רקע קצרצר על הפיקוח הווטרינרי על מפעלי מזון מהחי. מזון מהחי הוא מוצר רגיש ולכן הרגולציה עליהם מאוד מקיפה. היא מסדירה את מבנה המפעל, שלבי הייצור, בעלי התפקידים בו, איך ומתי לפסול מוצרים, הטמפרטורה במפעל וכו'. הרגולציה גם מחייבת נוכחות של רופאים וטרינרים ופקחים במפעלים.

מה כוללת הרפורמה?

מתוך כל הרגולציה המקיפה על התחום, הרפורמה מתבססת על שני שינויים מרכזיים.

השינוי הראשון – ביטול המגבלה על קצב העבודה במפעלים.

להמשיך לקרוא הרפורמה ברגולציה על מפעלי בשר

התחבורה הציבורית בישראל והתפקידים השונים שהממשלה יכולה למלא

לאחרונה מתקיים דיון סוער על התחבורה הציבורית בישראל. האם צריכה להיות תחבורה ציבורית בשבת? (ומי יפעיל אותה?) האם לאפשר לכל אחד להקים קווי תחבורה ציבורית? (אוטובוסים ומוניות) ומה צריך התפקיד של משרד התחבורה והרשויות המקומיות בכל הסיפור הזה?

בדיונים שונים על הנושא אנשים קוראים "להפריט!" את התחבורה הציבורית. לדעתי הקריאה הזו מלמדת על חוסר הבנה של המצב. אז לפני שמציעים הצעות – בואו נעשה סדר בבאלגן. נתחיל בתפקידים שהממשלה יכולה למלא.

להמשיך לקרוא התחבורה הציבורית בישראל והתפקידים השונים שהממשלה יכולה למלא

איך לחזות את העתיד? (ולהגיע להחלטה הנכונה)

עבור קובעי מדיניות יש שני אתגרים: לנתח את הבעיה ולבחור בפתרון הנכון. כמובן שהשאלות האלו קשורות.
ההגדרה של הבעיה קובעת את גבולות המשחק ואת הכללים. אם הבעיה שאנחנו רוצים לפתור היא שטפונות – אז הסיכון הוא בעיקר לקומות נמוכות של מבנים; לעומת זאת, אם הבעיה היא שריפות אז החומר ממנו מבנים עשויים הוא פרמטר חשוב.
לפי הפרמטרים האלו אנחנו אנחנו נגלגל בראש תרחישים – מה יקרה לבניין דירות ישן, מה יקרה למגדלי עזריאלי, מה יקרה לשוק מחנה יהודה. וככה אנחנו נשווה בין פתרונות אפשריים (חובה להתקין פתחי ניקוז, לבנות מדרגות חירום וכו').

הבנה של הבעיה, פירוק של הפרמטרים הרלוונטיים, בדיקה של פתרונות שונים בתרחישים שונים.

זה מה שאנחנו אמורים לעשות.
האם אנחנו עושים את זה בפועל?

למה אהבתם את הסימולציות של הוושינגטון פוסט על הקורונה?

להמשיך לקרוא איך לחזות את העתיד? (ולהגיע להחלטה הנכונה)

האם להטיל סגר? על אפס סיכון ותגובה מהירה לקורונה

לפני שבוע איטליה הטילה סגר מלא על כל המדינה. שוטרים וחיילים מסתובבים ומוודאים שאנשים לא מפרים את הסגר. הסגר הזה בא אחרי ההתפשטות חסרת המעצורים של נגיף הקורונה באיטליה, שהביא את מערכת הבריאות שלהם לסף קריסה (ויש שאומרים שהיא כבר קורסת).

לחצו כאן לקריאת הפוסט הקודם – על הכשלים של האמריקאים בטיפול בקורונה. וכאן אפשר לקרוא את הפוסט הכללי על ניהול משברים.

התגובה של האיטלקים היא דוגמה לכשלים אופיינים של קביעת רגולציה. הם הפעילו מדיניות מאוד אגרסיבית. ויותר חזק, זה לא בהכרח יותר טוב. אבל התגובה האגרסיבית שלהם הגיעה בשלב מאוחר.
רגולציה נקבעת בדרך כלל אחרי שהבעיה קיימת, ולכן היא בעצם תגובה בדיעבד – ולא מראש.

הסגר הטוטלי הוא ניסיון ללכת למצב של אפס סיכונים. במקום ניהול סיכונים הם בחרו באמצעים דרקוניים (השוו למה שנעשה בישראל, סינגפור והונג קונג). איטליה בעצם משכפלת את מה שהסינים עשו.

להמשיך לקרוא האם להטיל סגר? על אפס סיכון ותגובה מהירה לקורונה

משלוש יוצא אחד: השוק החופשי, הרגולטור או שלטון הפלטפורמה?

הויכוח המסורתי סביב רגולציה עוסק בשאלה – האם עדיף לתת לכוחות השוק להתנהל כדי להביא לתוצאה האופטמלית, או שאולי הממשלה צריכה להתערב ולפתור כשלי שוק באמצעות רגולציה? זה בעצם ויכוח של בעד ונגד רגולציה. ורוב הדיון נע על הציר בין רגולציה ממשלתית לבין היד הנעלמה של השוק החופשי (במקרה כזה החברות יחילו על עצמן רגולציה עצמית וולונטרית). אבל מסתבר שהחלוקה הזאת כבר לא ממש רלוונטית.

כשהפלטפורמה הופכת לרגולטור

מאמר חדש מצביע על התעצמות של מודל שלישי: רגולציה של פלטפורמהבעידן המודרני, צומחות פלטפורמות ענק כמו אמזון, Uber, Airbnb, החנות של אפל ואפילו טינדר. הפלטפורמות האלו "מאסדרות" את מערכות היחסים של השחקנים שכפופים או פועלים באמצעותן. למעשה כבר אין יותר מצב של וואקום, שכל אחד עושה מה שהוא רוצה, כי אותן חברות קובעות כללים ממש כמו רגולטורים ממשלתיים (כתבתי על זה בעבר בהקשר של טוויטר).

המאמר של אלומה צרניק מסביר שהיום החלופה היא לא בין שוק חופשי לבין רגולציה ממשלתית, אלא בין רגולציה ממשלתית לבין רגולציה של פלטפורמות. השאלה הנכונה היא לא אם Uber היא חברת מוניות, אלא האם Uber יכולה להחליף את משרד התחבורה, והאם אמזון יכולה לייתר (באופן מלא או חלקי) את הרשות להגנת הצרכן.

להמשיך לקרוא משלוש יוצא אחד: השוק החופשי, הרגולטור או שלטון הפלטפורמה?

הסיבה שהקורונה משתוללת בארה"ב: רגולציה גרועה

לבתי חולים בארה"ב יש את הציוד הנדרש לביצוע בדיקה של קורונה והם היו יכולים לבדוק הרבה מאוד אנשים. אבל המרכז למניעת מחלות של הממשל הפדרלי (CDC) רצה ליישם בדיקה חדשה ומתוחכמת שמיועדת לבדוק שורה של וירוסים חוץ מהקורונה. לכן ה-CDC חייב את בתי החולים לבצע רק את הבדיקה המיוחדת שהוא פיתח ואסר עליהם לבצע כל בדיקות אחרות. בנוסף, נקבע שאסור למעבדות של בתי החולים לבצע את הבדיקה בעצמן, אלא רק במעבדה של ה-CDC ובשש מעבדות ממשלתיות בלבד (זה ממש מעט עבור מדינה ענקית כמו ארה"ב). ה-CDC הפך את עצמו למונופול ממשלתי על הבדיקות קורונה. אגב, זה נוהל ייחודי שלא קיים במדינות אחרות והוא גם חורג מההנחיות של ארגון הבריאות העולמי, ה-WHO.

השילוב של בדיקה ייחודית, איסור על שימוש בציוד המקובל וחובה לעבוד רק עם מעבדות ממשלתיות יצר צוואר בקבוק רציני. כמו בכל רגולציה – כאשר יוצרים סרבול או בירוקרטיה, התהליך מתארך והפרודוקטיביות יורדת (במקרה הזה – מבצעים פחות בדיקות). השלטון הפדרלי יצר מגבלה מלאכותית על היקף הבדיקות שאפשר לבצע.

לצערנו זה לא נגמר שם. חלק מערכות הבדיקות של ה-CDC היו פגומות. הבדיקה המיוחדת לא מזהה את הוירוס (false negative) וגם אנשים חולים נמצאו בריאים. ה-CDC הכריח את כל המערכת לעבוד עם ערכות פגומות.

סיכום ביניים: יש צוואר בקבוק בבדיקות + הערכות של ה-CDC פגומות ולא מזהות שמישהו חולה.

להמשיך לקרוא הסיבה שהקורונה משתוללת בארה"ב: רגולציה גרועה

ניהול משברים: איך לעצור את המגיפה הבאה?

וירוס הקורונה גבה קורבנות רבים בסין והוא מתפשט בעולם.

למרות התקדמות עצומה ברפואה, במדעי הבריאות ובגנטיקה, אנחנו רחוקים מלהיות מוכנים להתמודד עם מחלות חדשות. לוקח זמן לזהות את הפתוגן ולספק לו מענה רפואי ולוגיסטי.

אבל יש מה לעשות. ממשלות יכולות לאמץ מדיניות וכיווני פעולה של ניהול סיכונים וניהול משברים כדי לטפל באירוע הזה. לא כולן יהיו פופולריות, אבל הן הכרחיות אם רוצים להציל חיים.

אני רוצה להציע כמה שיטות וכיוונים שיכולים לסייע לבלום את המגיפה הבאה. בפוסט הזה אני מציג 8 צעדי ניהול משברים שאפשר לבצע כדי להתמודד עם סיכון של מגיפה .

כמובן שאי אפשר לפרוס בפוסט כזה קצר תכנית שלמה ומעמיקה. אני בעיקר רוצה להראות את דרך החשיבה של ניהול סיכונים וניהול משברים – ואיך אפשר ליישם אותה.

1. תכנית תגובה לאומית להתפרצות מגיפות קשות.

נתחיל מהנושא הכי חשוב לדעתי. חשוב שלממשלות (וגם לשלטון המקומי) תהיה תכנית מענה למקרה של התפרצות מגיפה (הנה דוגמה מה-CDC). זה קריטי כי בחירום אין לנו זמן לחשוב, לנתח ולהיערך. אנחנו צריכים תכנית שתנחה אותנו מה לעשות כי כשמשבר מתרחש – בהגדרה אין לנו זמן לבצע תהליך קבלת החלטות טוב. אפשר להכין תכנית גנרית מראש, כזו שלא תלויה במגיפה.

להמשיך לקרוא ניהול משברים: איך לעצור את המגיפה הבאה?

חמש דרכים מוכחות להעלאת אחוז ההצבעה בעזרת כלכלה התנהגותית

מחר (שוב) בחירות. האם תלכו להצביע?

במערכות הבחירות בשנת 2019 שיעור המצביעים היה 67% ו-69%. בעשרים השנים האחרונות הוא נע בין 60% ל-70% (עם חריג אחד ב-2015). זה אומר שבערך שליש מבעלי זכות ההצבעה נשארים בבית.

יש אנשים שטוענים שצריך רגולציה כופה שתחייב הצבעה בבחירות. אבל לפני שהולכים לכיוון של רגולציה, בואו נסתכל על אופציה אחרת. לאחרונה כלכלה התנהגותית הפכה לבאז וורד – והיא אחד המונחים הכי פופולאריים כיום בקרב קובעי מדיניות.

האם כלכלה התנהגותית יכולה לעזור לנו להגביר את רמת המעורבות של אזרחים ובפרט את רמת ההצבעה בבחירות? אני חושב שכן. היופי בכלכלה התנהגותית הוא שמדובר בהתערבות קלה ורכה. מבצעים מיקרו-שינוי כמעט בלתי נראה, ומשיגים תוצאה משמעותית.

להמשיך לקרוא חמש דרכים מוכחות להעלאת אחוז ההצבעה בעזרת כלכלה התנהגותית

כשרגולציה סביבתית ורגולציה פיננסית נפגשות

רגולציה היא עולם מאוד טריטוריאלי. רגולטור אחד מפקח על תחבורה, רגולטור שני מפקח על הסביבה, רגולטור שלישי מפקח על אנרגיה, וכו'. בדרך כלל רגולטורים פועלים בתחומי עומק, ב-silos נפרדים. לכל אחד יש את התחום שלו. הם לא אוהבים להתערב בתחומים של אחרים (ועוד פחות אוהבים שאחרים מתערבים בתחום שלהם). אבל מה קורה כאשר הסיכונים בתחום של רגולטור אחד זולגים לתחום של רגולטור אחר?

שינוי האקלים הוא דוגמה לכך. שריפות היער חסרות התקדים באוסטרליה ושיאי החום שנשברו במקומות רבים בשנה שעברה המחישו שוב את ההשלכות המסוכנות של שינויי האקלים הגלובליים. גוברת ההבנה כי למשבר יהיו גם השלכות פיננסיות. רגולטורים, בנקים ומשקיעים מוסדיים מתחילים לשאול עצמם שאלות כמו – מה יהיו ההשפעות הכלכליות של עליית פני הים על נכסי נדל"ן שקרובים לחוף, האם החשיפה לתעשיות מזהמות עשויה לפגוע ביציבות גופים פיננסיים, והאם גלי חום ובצורות יגבירו את האינפלציה במחירי המזון.

בעולם ניהול הסיכונים נהוג לדבר על "ברבורים שחורים" – אירועים מאוד נדירים שקשה לצפות מראש, אבל עם השפעה קטסטרופלית. הבנק להסדרי סליקה בינלאומיים (BIS) מכנה את הסיכונים הסביבתיים כ"ברבור ירוק" – אירועים בלתי צפויים שנובעים ממשבר אקלים ועלולים להביא למשבר פיננסי עתידי.

הפעילים הסביבתיים החדשים

בית ההשקעות הגלובלי BlackRock הודיע בחודש שעבר על שינוי דרמטי במדיניות ההשקעה שלו. במכתבים השנתיים למנהלים וללקוחות, הצהיר מנכ"ל BlackRock לארי פינק שמעכשיו החברה תתייחס לנושא הקיימות (sustainability) כמרכיב בלתי נפרד מניהול ההשקעות שלה, והיא תיתן משקל מיוחד לסיכונים הנובעים משינוי האקלים העולמי.

להמשיך לקרוא כשרגולציה סביבתית ורגולציה פיננסית נפגשות

הפרלמנט האירופי רוצה לחייב כבל טעינה אחיד לכל המכשירים

– למישהו יש מטען?
– כן בטח.
– אה, זה של אייפון? לא משנה.

לכולנו יצא להתקל בחוסר הנוחות בגלל שחברות שונות משתמשות בכבלים שונים לטעינה של מכשירים. זה נפוץ במיוחד בטלפונים ניידים. ב-2009 היו בשוק 30 מטענים שונים. המצב השתפר והיום יש שלושה עיקריים: ה-micro usb (הטרפז עם שתי הבליטות), ה- lightning הייחודי של אפל וחיבור ה-c-type (החדש שעובד לשני הכיוונים). כמובן שאפשר לטעון שמספר המטענים מצטמצם ללא רגולציה, אבל נראה שחברת אפל לא עומדת לוותר על המטען הייחודי שלה.

לאחרונה הפרלמנט של האיחוד האירופי העביר החלטה שקוראת לנציבות (מעין "הממשלה") של האיחוד האירופי לקבוע רגולציה שתחייב חיבור אוניברסאלי למטענים של כל המכשירים. להמשיך לקרוא הפרלמנט האירופי רוצה לחייב כבל טעינה אחיד לכל המכשירים

למה לא להגביל פליטת מתאן לאטמוספירה?

החקלאים בניו זילנד מתגאים בכך שבמדינה שלהם יש יותר פרות וכבשים מאשר בני אדם. הניו זילנדים מאוד מתגאים גם באיכות התוצרת החקלאית שהם מייצאים לכל העולם. מצד שני, ענף החקלאות אחראי לכמעט חצי מפליטת גזי החממה של כל ניו זילנד. המקור העיקרי של רוב גזי החממה האלו הוא בגזים שהפרות והכבשים פולטות כי הם מכילים הרבה מתאן. מתאן מזיק לאטמוסיפרה אבל ההשפעה שלו מוגבלת כי הוא מתפרק הרבה יותר מהר מגזים אחרים, למשל פחמן דו חמצני.

רגולציה אחידה או דיפרנציאלית?

יש הסכמה כללית שצריך לצמצם פליטת פחמן דו חמצני, אבל ממשלת ניו זילנד לא ממש ידעה האם ואיך לטפל בפליטות המתאן. עד שבנובמבר 2019 הפרלמנט של ניו זילנד חוקק חוק שהתפרסם כ"חוק אפס פחמן" (zero carbon). החוק החדש קובע שעד 2050 יש להפחית לאפס את פליטות גזי חממה שנשארים באטמוספירה, חוץ ממתאן. עבור מתאן נקבע הסדר מיוחד ומקל: עד שנת 2030 יש להפחית את פליטת המתאן ב-10% ועד 2050 יש להגיע להפחתה של 24%-47% עד 2050 (בתלות בכמה פרמטרים). מבין גזי החממה השונים, המתאן קיבל סוג של "פטור" ולא צריך להגיע לאפס פליטות. להמשיך לקרוא למה לא להגביל פליטת מתאן לאטמוספירה?

מי קובע את הסטנדרט של בטיחות רכבים?

נסיעה במכוניות היא פעילות שיש בה סיכון. בישראל נהרגים מידי שנה כ-300 איש בתאונות דרכים. בשנת 2018 נהרגו באירופה כ-25,100 איש ונפצעו קשה כ-135,000. מעבר לפגיעה הבלתי נתפסת בחיי אדם, לתאונות דרכים יש השלכות מרחיקות לכת על ההוצאות של מערכות ממשלתיות כגון מערכת הבריאות, מערכת הרווחה ותכנון מערך התחבורה.

אפשר היה לצפות שמחוקקים ורגולטורים ימהרו להכתיב כללים מחמירים לבטיחות כלי רכב. אבל למעשה, עד תחילת שנות ה-90 דרישות הבטיחות מרכבים חדשים היו מינימליות וכללו מעט דרישות, למשל שבהתנגשות חזיתית עמוד ההגה לא יחדור לעומק המכונית (כדי שלא ישפד את הנהג).

רגולציה פרטית-וולונטרית על בסיס כוחות השוק

אחד השינויים המרכזיים התרחש בעקבות הקמת ארגון Euro NCAP. מדובר בארגון פרטי שיצר סטנדרטים למבדקי בטיחות רכב, ופרסם את תוצאות מבדקי הבטיחות בצורה פשוטה ונגישה. המבדק הראשון של הארגון פורסם בשנת 1997 על רכב מסוג Rover 100. תוצאות המבדק יצרו תדהמה בעולם הרכב – ה-Rover 100 קיבל ציון של כוכב אחד בלבד מתוך חמישה. להמשיך לקרוא מי קובע את הסטנדרט של בטיחות רכבים?

בואו לקחת חלק

היי חברים

כמו שאתם יודעים, אני משקיע הרבה בבלוג ובפודקאסט, ועושה את זה על חשבוני ובזמני הפנוי.

כדי שאוכל להרחיב את הפעילות של הפודקאסט, אשמח לעזרה בעריכה בסיסית של הפרקים (האזנה והסרה של טעויות).

עזרה כזו תאפשר לי להתחיל לראיין אנשים מעניינים בפודקאסט ולהרחיב את התכנים.

אם אתם מעוניינים לתרום מזמנכם כדי לסייע – אשמח שתכתבו לי בפרטי.

ובזהדמנות זו – המון תודה לרן שיר (sonicformats) על העריכה של איכות הסאונד ולשחר על ההגהה לפוסטים בבלוג. וכמובן, תודה לכל מי שקורא, מאזין, משתף ומגיב.

גיא

המיתוס על פיקוח מחירים

בשבוע האחרון יצאו פרסומים על הכוונה של עיריית ברלין להטיל פיקוח מחירים על שכר הדירה בעיר. זאת הזדמנות טובה לנתח את הכלי הרגולטורי שנקרא "פיקוח מחירים".

לכולנו יצא לשמוע שאומרים בחדשות שבמוצאי שבת הדלק יתייקר בחמישים אגורות לליטר. איך הם יודעים את זה? הרי אף אחד לא אומר בחדשות שמחירי הטלויזיה או המחברות יתייקרו.

הסיבה היא פיקוח מחירים ממשלתי. במנגנון של פיקוח מחירים הממשלה מתערבת וקובעת את המחיר של מוצר או שירות מסויים. וכשהממשלה מעדכנת את המחיר המפוקח, בחדשות יודעים לומר לנו שהמחירים עומדים לעלות או לרדת.

בישראל הפיקוח על המחירים מוסדר במסגרת חוק לפיקוח על מחירי מצרכים ושירותים. החוק קובע כמה מתכונות פיקוח, אבל בגדול צריך ששני שרים יחתמו על צו פיקוח על מחיר של מוצר או שירות – שר האוצר והשר שהמוצר נמצא בתחום אחריותו. ככה למשל, שר החקלאות קובע (יחד עם שר האוצר) פיקוח על מחיר החלב ושר התחבורה קובע פיקוח על מחירי התחבורה הציבורית. יש עוד מנגנונים של קביעת מחיר מחוץ לחוק הזה, אבל זה החוק המרכזי והעיקרי.

היום יש פיקוח מחירים בשלל משרדים. הנה רשימה חלקית עם קצת דוגמאות למוצרים בפיקוח. משרד החקלאות (מחירי ביצים, חלב ומוצרי חלב), משרד הבריאות (מחירי תרופות ושירותים רפואיים), משרד התחבורה.
להמשיך לקרוא המיתוס על פיקוח מחירים

סיכום שנת 2019 במדיניות רגולציה בארה"ב – טראמפ סוגר שלוש שנים בבית הלבן

טראמפ סוגר שנת כהונה שלישית בבית הלבן והסיום של 2019 היא הזדמנות טובה לבחון את תמונת המצב בארה"ב.
הגוף שמנהל את מדיניות הרגולציה בארה"ב נקרא OIRA והוא פועל בבית הלבן כבר 40 שנים. בדוח שמסכם את שנת 2019 הם מציגים את המגמות המרכזיות ברגולציה של הממשל האמריקאי ואת המהלכים שבוצעו.

טראמפ בבית הלבן: תקציר הפרקים הקודמים

ההוראה המרכזית שטראמפ הטיל על הרגולטורים היא לצמצם את עלויות הרגולציה שלהם (בצו נשיאות 13771 מיד כשהוא נכנס לתפקיד). לכל משרד הוגדר כמה רגולציה (בעלויות) מותר לו להוסיף או שהוא צריך להפחית.

מאז הוא הספיק לייעל את תהליכי האישור של פרויקטי תשתית, לחסום איוש כוח אדם לגופים רגולטורים שלא שיתפו איתו פעולה, לדרוס את מבחן עלות תועלת, ולפרסם שני צווים נשיאותיים שמחייבים שקיפות והגינות בנהלים הרגולטוריים.

לקריאת סיכומי השנה הקודמים שלי על ארה"ב – סיכום שנת 2018 וסיכום שנת 2017.

תקציב הרגולציה והחיסכון של 2019

במהלך 2019 הרגולטורים בארה"ב ביצעו 150 שינויים של הפחתת רגולציה ו-35 שינויים של הוספה משמעותית של רגולציה (הוספה משמעותית – יותר מ-100 מיליון דולר בשנה בעלויות לציבור). כל הפעולות האלו מסתכמות בסך להפחתת עלויות נטו של 13.5 מיליארד דולר בשנה. זה אולי נשמע מרשים אבל זה פחות מהיעד שהוצב. להמשיך לקרוא סיכום שנת 2019 במדיניות רגולציה בארה"ב – טראמפ סוגר שלוש שנים בבית הלבן

רגולציה על חלב אם

האם תאכילו את התינוק שלכם במזון לתינוקות מיצרן לא מוכר? ומה לגבי חלב אם של מישהי אחרת?

מחקרים הצביעו על יתרונות רבים מתזונה בחלב אם – התפתחות שכלית, חיזוק המערכת החיסונית ותועלות בריאותיות נוספות. אבל מה עושים כאשר האמא של התינוק לא מסוגלת להניק, למשל מסיבות רפואיות? אפשרות אחת היא להזין את התינוק בחלב מאישה אחרת. אפשר להשיג חלב אם ישירות מתורמת החלב או באמצעות בנקים של חלב אם (חלקם פועלים למטרות רווח וחלקם לא). בשנים האחרונות החלו לפעול בישראל בנקים שמציעים חלב אם.

בארה"ב אין רגולציה פדרלית על הנושא ובישראל קיים חוזר של משרד הבריאות שקובע סטנדרטים כלליים. אבל חלב אם לא מפוקח כמו מזון או תוספי מזון.

האם צריך רגולציה על חלב אם?

מאמר של פרופ' מטילדה כהן התפרסם בארה"ב לפני שנה והוא קורא לממשל האמריקאי לקבוע רגולציה על התחום ולהתחיל לפקח עליו. בואו נסתכל על ההצעה לרגולציה על חלב אם וננסה לחשוב האם היא נחוצה והאם היא הגיונית. להמשיך לקרוא רגולציה על חלב אם

כשמרוב באלגן אי אפשר לעשות סדר \ הגיליוטינה הרגולטורית

כל אחד מאיתנו צובר לכלוך ובאלגן. זה קורה גם לממשלות, שצוברות חוקים ונהלים. ולפעמים קשה לתקן את זה.

ברגולציה האתגר נובע מכך שברירת המחדל היא שהכללים האלו תקפים לנצח. בניגוד לתקציב שצריך לבנות ולאשר כל שנה, רגולציה חלה בלי הגבלת זמן. ואם רוצים לתקן או לבטל אותה – צריך לעשות תהליך אקטיבי, למשל להעביר בפרלמנט תיקון לחוק. לאחרונה הרוסים גילו שזה יכול להיות מסובך.

רוסיה לא מצליחה לקדם רפורמה

נתחיל מסוף הסיפור – רוסיה פועלת כדי למחוק אלפי חוקים מהתקופה הסובייטית. אבל כשהם ניגשו לבטל את כל החוקים האלו, משרד המשפטים הרוסי גילה שאי אפשר. הסיבה: הרוסים פשוט לא מוצאים את את הנוסח של החוקים האלו. ובלי המסמכים והניירת הרשמית, של החוקים הישנים – אי אפשר לבטל אותם. להמשיך לקרוא כשמרוב באלגן אי אפשר לעשות סדר \ הגיליוטינה הרגולטורית

חוקי אלכוהול הזויים

לפני מאה שנים נכנס לתוקף התיקון ה-18 לחוקת ארצות הברית – שאסר על ייצור, שיווק, יבוא וצריכה של אלכוהול. התיקון הזה יצר את תקופת היובש. הוא בוטל רק ב-1933, אבל האמריקאים נשארו עם שריטה מסוימת לגבי אלכוהול. וגם בספר החוקים שלהם נשארו כל מיני צלקות מאותה תקופה. לכבוד המאורע חשבתי שיהיה נחמד להסתכל על חוקים ורגולציות בנושא אלכוהול שנשארו בספר החוקים הרבה אחרי תקופת היובש. הנה כמה דוגמאות לחוקים הזויים שהסיאטל טיימס מצא, בצירוף המחשבות שלי.

1. בקרולינה הצפונית אסור עד היום להגיש אלכוהול במשחק בינגו.

כי בינגו הוא משחק כל כך אגריסיבי ואלים, שמסוכן לתדלק אותו עם אלכוהול. אין לרגולטור של קרולינה הצפונית בעיה עם זה שאנשים ישתו ואז ישחקו פוטבול או היאבקות. מסתבר שבינגו ואלכוהול זה השילוב הכי מסוכן. להמשיך לקרוא חוקי אלכוהול הזויים