מדד Doing Business 2020

לפנות בוקר התפרסם מדד Doing Business לשנת 2020 ויש בו כמה בשורות מרשימות מרתקות.

מדובר במדד של הבנק העולמי שמשמש כדי להעריך את איכות הסביבה העסקית של מדינות שונות. המדד בודק תחומים כמו: הקמת עסק חדש, היתרי בנייה, רישום זכויות במקרקעין, קבלת אשראי, מסחר בינ"ל ואכיפת חוזים. התחומים האלו נבחרו בגלל שיש להם השפעה קריטית על יזמים ועל עסקים קטנים ובינוניים.

מה חדש במדד קלות עשיית עסקים 2020?

במדד לשנת 2020 (שפורסם היום ב-23.10.2019) ישראל ממשיכה לעלות במדד!

במדד של השנה שעברה (2019), ישראל קפצה ממקום 54 למקום 49 (5 מקומות למעלה). השנה, ישראל קופצת שוב: ממקום 49 למקום 35 (14 מקומות נוספים!). חוץ מישראל יש עוד כמה מדינות שעשו שיפור יפה.

המדינות שעשו הכי הרבה שיפור בשנה האחרונה

הבנק העולמי גם מציין מי הן 20 המדינות המצטיינות בהיקף השיפור בשנה האחרונה. כל אחת מהמדינה ברשימה הזו ביצעה רפורמות עומק בלפחות שלושה תחומים, מתוך 10 התחומים שנכללים במדד. באופן לא מפתיע, כל המדינות האלו הן מדינות מתפתחות: ערב הסעודית, טוגו, אוזבקיסטן וזימבבואה. בתור דוגמה, בחרתי להביא את הסיפור של ניגריה, כי יש לנו נטייה לזלזל ולהתנשא על מדינות אפריקאיות. בעיני ניגריה מלמדת שמדינות רבות מתמודדות עם אותם אתגרים וגם שאפשר לפתור בעיות שאנחנו מתמודדים איתן.

ניגריה

ניגריה הפכה את תהליך הקמת עסק לפשוט וקל, באמצעות מערכת דיגיטלית חדשה, שמשותפת לרשות המיסים ולרשות החברות. הדיגיטציה לא עוצרת בהקמת עסק – ניתן לבצע חלק מהתהליכים מול רשות החברות באופן ממוחשב לחלוטין, בלי צורך במפגש פרונטלי עם נציג ממשלה.

עוד שינוי נוגע להתחברות לרשת החשמל. עד היום חיבור לחשמל חייב שמהנדס חשמל מטעם הממשלה יבדוק את העסק/ הנכס שמבקש להתחבר לרשת החשמל. ניגריה ביצעה שיפור במערך הפיקוח והרישוי – והקימה מערך הסמכה למהנדסי חשמל. אם מהנדס חשמל פרטי עבר הסמכה הוא יכול לבצע את הבדיקה וכך הוא חוסך את הטרטור ואת זמן ההמתנה למהנדס ממשלתי.

רפורמה שלישית נוגעת לייעול הליכים משפטיים. בניגריה יש הליך משפטי מיוחד לבירור סכסוכים ולתביעות קטנות. מערכת בתי המשפט פרסמה נהלים שקבעו בירור מקדמי של העובדות לפני המשפט והגבילו את האפשרות לדחות דיונים (דחיות הן מחלה של המון מערכות שיפוט, והן גורמות להתמשכות הליכים).

ולסיום, רשויות המכס בנגריה אחראיות על הפיקוח על יבוא ויצוא. הם איחדו הרבה רגולטורים שמפקחים על יבוא ויצוא לתוך מערכת ממוחשבת אחת, וכך ייעלו את תהליך העבודה וקיצרו את זמן ההמתנה בנמלים. יש גם אפשרות לשלם את המכסים והמיסים באופן אלקטרוני, אבל בעיני זה פחות מרשים.

מה מקור השיפור של ישראל במדד?

תתרגלו לזה – ישראל במקום ה-35 במדד קלות עשיית עסקים. בתוך שנתיים עלינו בכמעט 20 מקומות ועקפנו את שוויץ, הולנד ופורטוגל.

אין פה רפורמה אחת מרגשת, אלא אוסף של הרבה תיקונים שיחד מצטרפים לשינוי הגדול. למשל, רשות המיסים הקלה את תהליך רישום עסק באמצעות מערכת דיגיטלית שמאחדת את התהליך של בעל העסק מול מע"מ ומול מס הכנסה. בנוסף, יש שיפור במדד תשלום מיסים – יותר קל להגיש דיווחים ולשלם מיסים. במצטבר, הצעדים האלו וצעדים נוספים, עושים שינוי מהותי. בתת-המדד של תשלום מיסים ישראל זינקה ממקום 90 למקום 13!

בנוסף, רפורמת נתוני האשראי של בנק ישראל מקלה על קבלת אשראי לעסקים. גם הטאבו (רשם המקרקעין) שהיה האחראי המרכזי לשיפור של השנה שעברה, המשיך בפישוט וקיצור תהליכים לרישום נכס.

בואו נדבר על ההשפעות של של שיפור כזה. הבנק העולמי בודק את הקשר בין שיפור במדד לבין משיכת השקעות זרות לאותה מדינה. לפי מודל אקונומטרי של הבנק העולמי, כל עלייה של אחוז בציון במדד (לא בדירוג) שווה בין 250-500 מיליון דולר של השקעות בשנה. ישראל השתפרה ב-3%, שיכולים להיות שווים מיליארד וחצי דולר של השקעות בשנה. זה עוד מקומות עבודה, עוד פרויקטים ועוד כסף שיגיע אלינו מבחוץ.

כאן בטח יקפצו הספקנים וישאלו – איך זה קפיצה כזאת אפשרית? מה זה אומר?

בעיני זה אומר שני דברים:

דבר ראשון – שהמצב בישראל לא גרוע כמו שאנחנו נוהגים לחשוב. יש לנו קצת נטייה להלקאה עצמית. להתמקד בשלילי, לספר לעצמנו כמה אנחנו נוראיים בהשוואה למדינות אחרות. אבל צריך לזכור שישראל היא מדינה מערבית ומתקדמת, עם חברה וכלכלה איתנות. וחוץ מזה, כשמדינות מציגות את עצמן – הן בדרך כלל מדגישות את מה שטוב, ומסתירות את הצדדים הפחות מחמיאים (כמו אנשים). אז כשאנחנו משווים את עצמנו למדינות אחרות, צריך לזכור שהמצב אצלם פחות מדהים ממה שמשווקים לנו.

דבר שני – שהמדד הוא לא חזות הכל. המדד חשוב אבל גם חלקי. המדד מתייחס לתחומים ספציפיים ולא כולל נושאים רבים כמו רגולציה פיננסית או רגולציה סביבתית. בנוסף, אופן החישוב שלו מאוד קל להפעלה, אבל גם קצת פשטני.

אז לסיכום – כל הכבוד לכל מי שמחולל את השינוי הזה. זה לא אומר שהכל מושלם, אלא בעיקר שאנחנו בכיוון הנכון.

____

הפוסט נכתב יחד עם יעל פולק-גליק.

רגולציה מול הקידמה – הגבלות על אוטומציה

עד היום כתבתי ביקורת על די הרבה רגולציות, ואפילו תהיתי אם נמצאה הרגולציה הגרועה בעולם. אבל נראה שהפעם נתקלתי באחת הרגולציות עם פוטנציאל ההרס הכי גדול שאפשר לדמיין. מדובר בהצעה של ביל דה בלאסיו – ראש עיריית ניו יורק ומתמודד בפריימריז של המפלגה הדמוקרטית לקראת הבחירות לנשיאות בשנת 2020. דה בלאסיו פרסם את החזון שלו לרגולציה תחת הכותרת "למה עובדים אמריקאים צריכים להיות מוגנים מפני אוטומציה".

רגולציה נגד קידמה

נתחיל בהתחלה – כולם מסכימים שטכנולוגיה מסייעת לנו לחסוך עבודה ולשפר את איכות החיים. ושכשחוסכים עבודה – צריך פחות עובדים. אוטומציה יכולה להיות בפס הייצור, בתוכנה לזימון פגישות, שימוש באתר אינטרנט במקום חנות פיזית ועוד. בשנים האחרונות מתקיים דיון נרחב על עתיד שוק העבודה. האם מחשבים ורובוטים יתפסו את מקומנו? ואם כן, ממה נתפרנס?

חשוב לזכור שדיונים כאלו התרחשו בתקופת המהפכה התעשייתית (כולל עובדי טקסטיל שהשמידו מכונות), סביב המצאת הרכב, הכספומט, המחשב, וכו'. לאורך ההיסטוריה תמיד חששנו ממה שהקידמה עלולה להביא. בפועל, הטכנולוגיה לא הביאה לאבטלה המונית. אני לא טוען שמה שהיה הוא שיהיה, אבל הפחד והלחץ הם לא נקודת פתיחה טובה לדיון.

התכנית של דה בלאסיו

אז דה בלאסיו הגה תכנית למלחמה באוטומציה. החלק הראשון בתכנית הוא להקים סוכנות רגולטורית חדשה להגנה על משרות מפני אוטומציה (הוא כבר מצא לה שם: Federal Automation and Worker Protection Agency).

החלק השני הוא בירוקרטיה. כל חברה שתבקש להגדיל את האוטומציה באופן שעלול להחליף עובדים תצטרך לקבל אישור מהרגולטור החדש. אם הרגולטור יחשוב שהאוטומציה מייתרת משרות שכבר לא צריך בשוק – הוא יחייב את החברה להציע לעובד תפקיד אחר באותם תנאים כמו היום, או לשלם להם חבילת פיצויים מוגדלת (בגלל שמדובר באוטומציה).

החלק השלישי הוא מס רובוטים – robot tax. המס הזה יוטל על חברות גדולות שמאמצות אוטומציה אך לא מציעות "מספיק" משרות חלופיות. האמת שזה לא ממש מס, אלא יותר קנס: הגובה שלו יהיה השכר של כל המשרות שבוטלו בגלל האוטומציה – למשך חמש שנים.

השתדלתי לתאר את ההצעה של דה בלאסיו בצורה עניינית ככל האפשר, אבל צריך לומר שהיא ממש לא מוצאת חן בעיני. נתחיל בהשפעות הישירות.

1. אנטי פרודוקטיביות.

דה בלאסיו בעצם מטיל מגבלות על התקדמות – התקדמות בשיטות העבודה והתקדמות טכנולוגית. הוא בעצם רוצה להחזיק אותנו במקום. בואו נסתכל על משרות שיש היום פחות או שכבר לא קיימות. אין לנו עגלונים (שהתנגדו מאוד לשימוש ברכב בעל מנוע). הכספומט שכולנו מכירים נקרא באנגלית ATM, אלו ראשי תיבות של Automated Teller Machine – מכונת טלר אוטומטי – המכונה ממש קרויה על שם העובד שהיא החליפה. רועי צזנה מספר שכשהומצאה מכונת הסריגה הראשונה, המלכה אליזבת אסרה להפיץ אותה כדי שלא תגרום לאבטלה. היא צדקה והמכונה יתרה עובדים, אבל בטווח הבינוני והארוך – מצבם של עובדי הטקסטיל ומצבו של הציבור הרחב השתפר בזכות המיכון.

דה בלאסיו בונה מערכת ממשלתית שתפקידה למנוע התקדמות טכנולוגית. הוא רוצה להשאיר אותנו עם מקצועות שכבר לא נדרשים. אם דה בלאסיו היה נולד לפני מאה או מאתיים שנים, הוא היה נלחם שנמשיך להשתמש בסוסים ושנסרוג לעצמנו את הבגדים לבד.

ושאלת צד – למה לייצר כזו הגנה חזקה רק על עובדים שפוטרו בגלל אוטומציה? במה שונים פיטורים בשל אוטומציה מפיטורים מכל סיבה אחרת? למה רק העובדים אלו מקבלים הגנה כזו? אפשר להציג את השאלה בכיוון ההפוך: למה אנחנו מקשים דווקא על חברות שרוצות להשתפר ולאמץ טכנולוגיה? (אם כבר, בואו נקשה ו"נעניש" חברות שלא מאמצות טכנולוגיה)

2. פגיעה בעובדים.

פרופ' רוברט סימנס מבית הספר למנהל עסקים ב-NYU הסביר שלעיתים קרובות אוטומציה ורובוטים לא מחליפים עובדים, אלא משלימים אותם ומשפרים את הפרודוקטיביות שלהם ולכן הגבלות ומיסים על אוטומציה עלולים לא להגן על משרות, אלא אפילו לצמצם את מספר המשרות.

חדשנות ואוטומציה יוצרות משרות חדשות וטובות יותר. תשוו חקלאים בשדה לפני 100 שנים מול חקלאי היום שעובד על טרקטור – מצבו השתפר דרמטית. ואם נחזור לכספומטים (ATM), בתחילת שנות ה-80 היה חשש שהכספומטים בארה"ב יביאו לצמצום אדיר בכוח האדם. בפועל, כוח האדם של הבנקים רק גדל. האוטומציה אפשרה יצירה של משרות חדשות – טובות יותר. ואותם עובדים נהנו מכך.

3. הגורם האנושי.

דה בלאסיו לא מגן על העובדים הוא מגן על משרות. דמיינו עובד שכיום מועסק בעבודה טכנית שמחשב או רובוט יכולים להחליף. ההצעה של דה בלאסיו היא למנוע מהחברה את האוטומציה או להכריח את החברה להעסיק אותו למרות האוטומציה (גם אם אין משרות פנויות). דה בלאסיו משמר את המשרה, אבל לא באמת דואג לעובד. אם אכפת לנו מהעובד, מהאדם, הדבר ההומאני לעשות הוא לשמור את העובד רלוונטי. בואו לא נכפה על החברה להעסיק עובד "מיותר", ולו בגלל שזה מעליב ואפילו משפיל להיות עובד לא רלוונטי שמועסק בתפקיד סרק רק כי הרגולציה כופה את זה. לפני שאנחנו עובדים אנחנו בני אדם, ובני אדם מחפשים משמעות וערך בעבודה שהם עושים. במקום להכריח חברות להעסיק עובד עם כישורים שכבר לא נחוצים, בואו נשקיע בשוק עבודה גמיש, עם הכשרה תעסוקתית לאורך כל הקריירה, כדי שהעובד ימשיך להיות רלוונטי ובעל ערך.

איך יראה עולם אנטי פרודוקטיבי

איך הרגולטור יפעל

התייחסתי בעבר לכך שקשה למדוד הצלחה של רגולטור, ולכן יש נטייה לבחון רגולטור על הדברים הלא נכונים. ואז הרגולטור נבחן ונמדד בעיקר על מניעה מוחלטת של אסונות (ולא על מציאת פתרון מאוזן). החשש שלי הוא שהרגולטור המוצע ייענש (ניהולית, ציבורית ותקשורתית) בכל פעם שחברה תאמץ שיטת עבודה או טכנולוגיה חדשה. ולכן הוא יהפוך לרגולטור של אנטי-אוטומציה. מטרתו תהיה לחסום ולצמצם למינימום טכנולוגיה שמייעלת תהליכי עבודה. אפשר להניח שהוא יאמץ עקרונות שגויים כמו "עיקרון הזהירות המונעת" ו"better safe than sorry" (שניתחתי בעבר) ולכן ינהג באופן שמרני מאוד. והתוצאה תהיה שהוא ימנע אוטומציה גם כאשר היא לא תפגע במשרות.

אולי הוא גם יפתח זרוע פעילות נוספת שמבוססת על תקציב ולא על רגולציה. למשל, עידוד העסקת עובדים – יחלק מענקים לחברות שיפחיתו אוטומציה קיימת, ויוכיחו שבזכות גריעת הטכנולוגיה הן נאלצות להעסיק יותר עובדים. עולם הפוך.

איך הרגולציה תופעל

תחשבו על הקושי להגדיר מה זה "אוטומציה" וכמה מקום יש לפרשנות. במצב כזה, אפשר להיות בטוחים שקבוצות אינטרס יעשו לובי כדי שהמגבלות יחולו על המתחרים ולא עליהן.

סובלים מהסיבוכיות של מערכת המס? תתכוננו לשידור חוזר – הפעם עם מס הרובוטים: קיזוזים, גילומים, ניכויים וכו'. המס הזה ייצור עבודה – לרואי החשבון וליועצי המס.

ועוד לא דיברנו על אתגר הפיקוח והאכיפה – כי כדי לבדוק האם אלגוריתם כפוף לרגולציה החדשה והאם הוא מכיל "אוטומציה", נצטרך לבדוק את הקוד שלו. נגעתי במורכבות של זה בהקשר של בינה מלאכותית. זה סיוט לכל מערך פיקוח ואכיפה, וזה יהיה גיהינום עבור חברה שפקחים ממשלתיים מתיישבים על השרתים שלה כדי לבחון האם הקוד מהווה "אוטומציה".

למה זאת לא סתם אנקדוטה

כנראה שדה בלאסיו לא יהיה המועמד הדמוקרטי לנשיאות (למרות שהיו הפתעות בעבר). אבל זה לא אומר שצריך להתעלם מההצעה הקיצונית שלו. רעיונות כאלו עלולים להתפשט בזכות הפחד מהעתיד.

יש לפנינו פוליטיקאי מנוסה. שבנה וליטש רגולציה שעלולה להיות הרסנית לרווחה החברתית. הוא לא יפגע רק בעובדים או רק בחברות עתירות טכנולוגיה. רגולציה שמיועדת לחסום חדשנות ואוטומציה היא רגולציה נגד קידמה ושיפור. היא רגולציה ברוח ימי הביניים. דה בלאסיו לא טיפש ובוודאי לא חסר ניסיון. הצעה כזו מיועדת לגרוף רווח פופוליסטי גם במחיר של פגיעה בציבור. וכמו שאנחנו יודעים, הראשונים שנפגעים ממדיניות שגויה הם העובדים והאוכלוסיות החלשות.

עושים סדר בג'ונגל הנהלים

"אנחנו עושים רפורמה בבירוקרטיה כדי להפוך את הבירוקרטיה לרזה ואחראית. אנחנו נבטיח שהחוקים נאכפים באופן הוגן". כך הכריז הנשיא טראמפ על המהלך הדרמטי האחרון שלו.

החומר השחור של הרגולציה

בשבוע שעבר (9.10.2019) טראמפ חתם על שני צווים נשיאותיים שתוקפים את החור השחור של הרגולציה – תופעת הנהלים (Guidance Documents). רגולציה היא כללים מחייבים שהממשלה קובעת ואוכפת. הכללים האלו נמצאים בחוקים של הפרלמנט, תקנות של שרים וגם בנהלים שהדרג המקצועי קובע.

מה הסיפור עם הנהלים? הנה שלוש דוגמאות קצרות

1. פרסום: חוקים ותקנות חובה לפרסם במקום רשמי. בישראל הם חייבים להתפרסם ב"רשומות", הפרסום הרשמי של משרד המשפטים. בארצות הברית הם מתפרסמים ב-Code of Federal Regulations. איפה נהלים מפורסמים? לא ברור. ואף אחד לא בודק שהם באמת מתפרסמים. להמשיך לקרוא עושים סדר בג'ונגל הנהלים

רגולציה ויחסי עבודה – work life balance

במשרד, במסעדות, בתחבורה הציבורית, לפני השינה. אנשים עם הטלפון כל הזמן ובכל מקום. הטכנולוגיה הנגישה לנו אמצעי תקשורת ושברה מחיצות. אבל יש גם בעיות. למשל, שבגלל שאנחנו זמינים בכל מקום ובכל זמן – העבודה רודפת אחרינו גם בשעות הפנאי. זה ממש לא נדיר לקבל מיילים בשעות הערב המאוחרות ולא מעט אנשים בודקים את תיבת הדוא"ל של העבודה דבר ראשון בבוקר. יוצא שגם אם העובד יוצא מהמשרד וגם אם המשרד הנסגר, מקום העבודה הדיגיטלי נשאר פתוח כל הזמן.

למגמה הזו יש השפעות חברתיות, בריאותיות ונפשיות. ובשנים האחרונות יש קריאות לקבוע רגולציה שתאפשר לעובדים להתנתק דיגיטלית אחרי שעות העבודה. יש לנו בעיה של איזון.

בעיה עולמית

התופעה של חיבור דיגיטלי תמידי למקום העבודה היא עולמית. בישראל הנושא טרם עלה על סדר היום ובארצות הברית הוא בדיון. אז בואו נביט על שתי מדינות עם ניסיון בנושא – כל אחת והבחירות שלה.

בצרפת, שיש לה מסורת של הגנה חזקה על עובדים, יש רגולציה כזו. החוק הצרפתי נקרא Droit à la Déconnexion – "הזכות להתנתק". להמשיך לקרוא רגולציה ויחסי עבודה – work life balance

הורדת מחירי הדיור באמצעות שיפור הרגולציה

מחירי הדיור, משבר הדיור, יוקר המחייה. אחד הנושאים הכי מדוברים בשיח הכלכלי בישראל – שלא מצליחים לפתור. אז הנה הצצה לניסיון מעניין של מדינה קטנה אחרת שמנסה להוריד את מחירי הדיור. קוראים לה – ארצות הברית.

בחודש יוני 2019 הנשיא טראמפ חתם על צו נשיאותי שמקים גוף חדש שתפקידו להמליץ על דרכים להפחית רגולציה כדי להוזיל את מחירי הדיור ולקצר את תהליכי התכנון והבניה. מטה הדיור האמריקאי החדש ינתח לעומק רגולציות שונות ברמה הפדרלית, המדינתית והמקומית כדי להבין ממה מורכב הסבך הרגולטורי ובעיקר – אילו רגולציות תורמות לבעיה.
באופן כללי אפשר למפות שלוש דרכים שבהן רגולציה מזיקה לשוק הדיור: (1) מייקרת את עלות הבניה והדירות; (2) מעכבת בנייה של דירות; (3) חוסמת לחלוטין ומונעת פרויקטים.

מחקרים רבים נערכו בארה"ב והצביעו על האופן שבו הרגולציה של תכנון ורישוי בנייה מייקרת את הדיור עבור האמריקאים, מאטה את הבניה ולפעמים גם חוסמת אותם כליל. להמשיך לקרוא הורדת מחירי הדיור באמצעות שיפור הרגולציה

איך קוראים להמבורגר צמחוני?

מדינת מיסיסיפי בארה"ב אוסרת על על חנויות לקרוא להמבורגרים צמחוניים "המבורגרים צמחוניים". נשמע לכם מוזר? אתם לא לבד.

למה מותר לקרוא בשר?

חוקים שאוסרים הטעיה הם לא דבר חדש. למשל אסור לומר שמוצר ללא בשר מכיל בשר. אבל החוק החדש (שנכנס לתוקף ביולי 2019) מרחיב את האיסור גם למוצרים שבדרך כלל מכילים בשר. התוצאה היא שאסור לקרוא להמבורגר טבעוני "המבורגר טבעוני" (vegan burger) או לנקניקיה צמחונית "נקניקיה צמחונית" (veggiehot dog). זה אסור גם אם השם של המוצר מכיל בפירוש את המילה "צמחוני".

מסתבר שלדעת המחוקקים במיסיספי, הצרכנים עלולים לחשוב ש"המבורגר טבעוני" מכיל בשר. אם אתם שואלים אותי, זה חוק מיותר. ולא רק שהוא מיותר – הוא גם די מזלזל באינטיליגנציה של הצרכנים. וככל שמתעמקים בחוק – הוא נשמע יותר הזוי. כי אם לדעתנו צרכנים עלולים לטעות בדבר כל כך פשוט ולחשוב ש"המבורגר צמחוני" הוא בשרי, אז הם מתבלבלים ממש בקלות. איך הם יכולים לבחור דירה, ביטוח או פנסיה אם הם יחשבו ש"צמחוני" הוא בשרי? להמשיך לקרוא איך קוראים להמבורגר צמחוני?

מה היה קורה אם היינו יכולים להיות בלתי נראים?

או מה יקרה אם נוכל לקרוא מחשבות? או להנדס גנטית בעלי חיים ללא הגבלה?

מה יהיו ההשפעות של טכנולוגיות כאלו על החברה? ואיזו מדיניות או רגולציה נצטרך במקרים כאלו?

ממשלה שנערכת מראש לשינויים

רוב המדינות לא מתעסקות בשאלות של "מה אם" (what if), אלא עוסקת בפתרון הבעיות הקיימות. הן לא פנויות לחשוב על הבעיות והדילמות של העתיד, גם אם הן נמצאות ממש מעבר לפינה. אבל יש יוצא דופן: למחלקת המחקר של הפרלמנט האירופי יש יחידה לחיזוי טכנולוגי בשם STOA. הם חוקרים מגמות ומנסים לחזות מגמות, צרכים ובעיות עתידיות – כדי להתכונן אליהן מראש. להמשיך לקרוא מה היה קורה אם היינו יכולים להיות בלתי נראים?