הסיבה שהקורונה משתוללת בארה"ב: רגולציה גרועה

לבתי חולים בארה"ב יש את הציוד הנדרש לביצוע בדיקה של קורונה והם היו יכולים לבדוק הרבה מאוד אנשים. אבל המרכז למניעת מחלות של הממשל הפדרלי (CDC) רצה ליישם בדיקה חדשה ומתוחכמת שמיועדת לבדוק שורה של וירוסים חוץ מהקורונה. לכן ה-CDC חייב את בתי החולים לבצע רק את הבדיקה המיוחדת שהוא פיתח ואסר עליהם לבצע כל בדיקות אחרות. בנוסף, נקבע שאסור למעבדות של בתי החולים לבצע את הבדיקה בעצמן, אלא רק במעבדה של ה-CDC ובשש מעבדות ממשלתיות בלבד (זה ממש מעט עבור מדינה ענקית כמו ארה"ב). ה-CDC הפך את עצמו למונופול ממשלתי על הבדיקות קורונה. אגב, זה נוהל ייחודי שלא קיים במדינות אחרות והוא גם חורג מההנחיות של ארגון הבריאות העולמי, ה-WHO.

השילוב של בדיקה ייחודית, איסור על שימוש בציוד המקובל וחובה לעבוד רק עם מעבדות ממשלתיות יצר צוואר בקבוק רציני. כמו בכל רגולציה – כאשר יוצרים סרבול או בירוקרטיה, התהליך מתארך והפרודוקטיביות יורדת (במקרה הזה – מבצעים פחות בדיקות). השלטון הפדרלי יצר מגבלה מלאכותית על היקף הבדיקות שאפשר לבצע.

לצערנו זה לא נגמר שם. חלק מערכות הבדיקות של ה-CDC היו פגומות. הבדיקה המיוחדת לא מזהה את הוירוס (false negative) וגם אנשים חולים נמצאו בריאים. ה-CDC הכריח את כל המערכת לעבוד עם ערכות פגומות.

סיכום ביניים: יש צוואר בקבוק בבדיקות + הערכות של ה-CDC פגומות ולא מזהות שמישהו חולה.

איך לעצור את המגיפה הבאה?

וירוס הקורונה גבה קורבנות רבים בסין והוא מתפשט בעולם.

למרות התקדמות עצומה ברפואה, במדעי הבריאות ובגנטיקה, אנחנו רחוקים מלהיות מוכנים להתמודד עם מחלות חדשות. לוקח זמן לזהות את הפתוגן ולספק לו מענה רפואי ולוגיסטי.

אבל יש מה לעשות. ממשלות יכולות לאמץ מדיניות וכיווני פעולה של ניהול סיכונים וניהול משברים כדי לטפל באירוע הזה. לא כולן יהיו פופולריות, אבל הן הכרחיות אם רוצים להציל חיים.

אני רוצה להציע כמה שיטות וכיוונים שיכולים לסייע לבלום את המגיפה הבאה. בפוסט הזה אני מציג 8 צעדי ניהול משברים שאפשר לבצע כדי להתמודד עם סיכון של מגיפה .

כמובן שאי אפשר לפרוס בפוסט כזה קצר תכנית שלמה ומעמיקה. אני בעיקר רוצה להראות את דרך החשיבה של ניהול סיכונים וניהול משברים – ואיך אפשר ליישם אותה.

1. תכנית תגובה לאומית להתפרצות מגיפות קשות.

נתחיל מהנושא הכי חשוב לדעתי. חשוב שלממשלות (וגם לשלטון המקומי) תהיה תכנית מענה למקרה של התפרצות מגיפה (הנה דוגמה מה-CDC). זה קריטי כי בחירום אין לנו זמן לחשוב, לנתח ולהיערך. אנחנו צריכים תכנית שתנחה אותנו מה לעשות כי כשמשבר מתרחש – בהגדרה אין לנו זמן לבצע תהליך קבלת החלטות טוב. אפשר להכין תכנית גנרית מראש, כזו שלא תלויה במגיפה.

חמש דרכים מוכחות להעלאת אחוז ההצבעה בעזרת כלכלה התנהגותית

מחר (שוב) בחירות. האם תלכו להצביע?

במערכות הבחירות בשנת 2019 שיעור המצביעים היה 67% ו-69%. בעשרים השנים האחרונות הוא נע בין 60% ל-70% (עם חריג אחד ב-2015). זה אומר שבערך שליש מבעלי זכות ההצבעה נשארים בבית.

יש אנשים שטוענים שצריך רגולציה כופה שתחייב הצבעה בבחירות. אבל לפני שהולכים לכיוון של רגולציה, בואו נסתכל על אופציה אחרת. לאחרונה כלכלה התנהגותית הפכה לבאז וורד – והיא אחד המונחים הכי פופולאריים כיום בקרב קובעי מדיניות.

האם כלכלה התנהגותית יכולה לעזור לנו להגביר את רמת המעורבות של אזרחים ובפרט את רמת ההצבעה בבחירות? אני חושב שכן. היופי בכלכלה התנהגותית הוא שמדובר בהתערבות קלה ורכה. מבצעים מיקרו-שינוי כמעט בלתי נראה, ומשיגים תוצאה משמעותית.

כשרגולציה סביבתית ורגולציה פיננסית נפגשות

רגולציה היא עולם מאוד טריטוריאלי. רגולטור אחד מפקח על תחבורה, רגולטור שני מפקח על הסביבה, רגולטור שלישי מפקח על אנרגיה, וכו'. בדרך כלל רגולטורים פועלים בתחומי עומק, ב-silos נפרדים. לכל אחד יש את התחום שלו. הם לא אוהבים להתערב בתחומים של אחרים (ועוד פחות אוהבים שאחרים מתערבים בתחום שלהם). אבל מה קורה כאשר הסיכונים בתחום של רגולטור אחד זולגים לתחום של רגולטור אחר?

שינוי האקלים הוא דוגמה לכך. שריפות היער חסרות התקדים באוסטרליה ושיאי החום שנשברו במקומות רבים בשנה שעברה המחישו שוב את ההשלכות המסוכנות של שינויי האקלים הגלובליים. גוברת ההבנה כי למשבר יהיו גם השלכות פיננסיות. רגולטורים, בנקים ומשקיעים מוסדיים מתחילים לשאול עצמם שאלות כמו – מה יהיו ההשפעות הכלכליות של עליית פני הים על נכסי נדל"ן שקרובים לחוף, האם החשיפה לתעשיות מזהמות עשויה לפגוע ביציבות גופים פיננסיים, והאם גלי חום ובצורות יגבירו את האינפלציה במחירי המזון.

בעולם ניהול הסיכונים נהוג לדבר על "ברבורים שחורים" – אירועים מאוד נדירים שקשה לצפות מראש, אבל עם השפעה קטסטרופלית. הבנק להסדרי סליקה בינלאומיים (BIS) מכנה את הסיכונים הסביבתיים כ"ברבור ירוק" – אירועים בלתי צפויים שנובעים ממשבר אקלים ועלולים להביא למשבר פיננסי עתידי.

הפעילים הסביבתיים החדשים

בית ההשקעות הגלובלי BlackRock הודיע בחודש שעבר על שינוי דרמטי במדיניות ההשקעה שלו. במכתבים השנתיים למנהלים וללקוחות, הצהיר מנכ"ל BlackRock לארי פינק שמעכשיו החברה תתייחס לנושא הקיימות (sustainability) כמרכיב בלתי נפרד מניהול ההשקעות שלה, והיא תיתן משקל מיוחד לסיכונים הנובעים משינוי האקלים העולמי.

הפרלמנט האירופי רוצה לחייב כבל טעינה אחיד לכל המכשירים

– למישהו יש מטען?
– כן בטח.
– אה, זה של אייפון? לא משנה.

לכולנו יצא להתקל בחוסר הנוחות בגלל שחברות שונות משתמשות בכבלים שונים לטעינה של מכשירים. זה נפוץ במיוחד בטלפונים ניידים. ב-2009 היו בשוק 30 מטענים שונים. המצב השתפר והיום יש שלושה עיקריים: ה-micro usb (הטרפז עם שתי הבליטות), ה- lightning הייחודי של אפל וחיבור ה-c-type (החדש שעובד לשני הכיוונים). כמובן שאפשר לטעון שמספר המטענים מצטמצם ללא רגולציה, אבל נראה שחברת אפל לא עומדת לוותר על המטען הייחודי שלה.

לאחרונה הפרלמנט של האיחוד האירופי העביר החלטה שקוראת לנציבות (מעין "הממשלה") של האיחוד האירופי לקבוע רגולציה שתחייב חיבור אוניברסאלי למטענים של כל המכשירים. להמשיך לקרוא הפרלמנט האירופי רוצה לחייב כבל טעינה אחיד לכל המכשירים

למה לא להגביל פליטת מתאן לאטמוספירה?

החקלאים בניו זילנד מתגאים בכך שבמדינה שלהם יש יותר פרות וכבשים מאשר בני אדם. הניו זילנדים מאוד מתגאים גם באיכות התוצרת החקלאית שהם מייצאים לכל העולם. מצד שני, ענף החקלאות אחראי לכמעט חצי מפליטת גזי החממה של כל ניו זילנד. המקור העיקרי של רוב גזי החממה האלו הוא בגזים שהפרות והכבשים פולטות כי הם מכילים הרבה מתאן. מתאן מזיק לאטמוסיפרה אבל ההשפעה שלו מוגבלת כי הוא מתפרק הרבה יותר מהר מגזים אחרים, למשל פחמן דו חמצני.

רגולציה אחידה או דיפרנציאלית?

יש הסכמה כללית שצריך לצמצם פליטת פחמן דו חמצני, אבל ממשלת ניו זילנד לא ממש ידעה האם ואיך לטפל בפליטות המתאן. עד שבנובמבר 2019 הפרלמנט של ניו זילנד חוקק חוק שהתפרסם כ"חוק אפס פחמן" (zero carbon). החוק החדש קובע שעד 2050 יש להפחית לאפס את פליטות גזי חממה שנשארים באטמוספירה, חוץ ממתאן. עבור מתאן נקבע הסדר מיוחד ומקל: עד שנת 2030 יש להפחית את פליטת המתאן ב-10% ועד 2050 יש להגיע להפחתה של 24%-47% עד 2050 (בתלות בכמה פרמטרים). מבין גזי החממה השונים, המתאן קיבל סוג של "פטור" ולא צריך להגיע לאפס פליטות. להמשיך לקרוא למה לא להגביל פליטת מתאן לאטמוספירה?

מי קובע את הסטנדרט של בטיחות רכבים?

נסיעה במכוניות היא פעילות שיש בה סיכון. בישראל נהרגים מידי שנה כ-300 איש בתאונות דרכים. בשנת 2018 נהרגו באירופה כ-25,100 איש ונפצעו קשה כ-135,000. מעבר לפגיעה הבלתי נתפסת בחיי אדם, לתאונות דרכים יש השלכות מרחיקות לכת על ההוצאות של מערכות ממשלתיות כגון מערכת הבריאות, מערכת הרווחה ותכנון מערך התחבורה.

אפשר היה לצפות שמחוקקים ורגולטורים ימהרו להכתיב כללים מחמירים לבטיחות כלי רכב. אבל למעשה, עד תחילת שנות ה-90 דרישות הבטיחות מרכבים חדשים היו מינימליות וכללו מעט דרישות, למשל שבהתנגשות חזיתית עמוד ההגה לא יחדור לעומק המכונית (כדי שלא ישפד את הנהג).

רגולציה פרטית-וולונטרית על בסיס כוחות השוק

אחד השינויים המרכזיים התרחש בעקבות הקמת ארגון Euro NCAP. מדובר בארגון פרטי שיצר סטנדרטים למבדקי בטיחות רכב, ופרסם את תוצאות מבדקי הבטיחות בצורה פשוטה ונגישה. המבדק הראשון של הארגון פורסם בשנת 1997 על רכב מסוג Rover 100. תוצאות המבדק יצרו תדהמה בעולם הרכב – ה-Rover 100 קיבל ציון של כוכב אחד בלבד מתוך חמישה. להמשיך לקרוא מי קובע את הסטנדרט של בטיחות רכבים?