כשמרוב באלגן אי אפשר לעשות סדר \ הגיליוטינה הרגולטורית

כל אחד מאיתנו צובר לכלוך ובאלגן. זה קורה גם לממשלות, שצוברות חוקים ונהלים. ולפעמים קשה לתקן את זה.

ברגולציה האתגר נובע מכך שברירת המחדל היא שהכללים האלו תקפים לנצח. בניגוד לתקציב שצריך לבנות ולאשר כל שנה, רגולציה חלה בלי הגבלת זמן. ואם רוצים לתקן או לבטל אותה – צריך לעשות תהליך אקטיבי, למשל להעביר בפרלמנט תיקון לחוק. לאחרונה הרוסים גילו שזה יכול להיות מסובך.

רוסיה לא מצליחה לקדם רפורמה

נתחיל מסוף הסיפור – רוסיה פועלת כדי למחוק אלפי חוקים מהתקופה הסובייטית. אבל כשהם ניגשו לבטל את כל החוקים האלו, משרד המשפטים הרוסי גילה שאי אפשר. הסיבה: הרוסים פשוט לא מוצאים את את הנוסח של החוקים האלו. ובלי המסמכים והניירת הרשמית, של החוקים הישנים – אי אפשר לבטל אותם.

כן, מרוב שהחוקים האלו ישנים הם הלכו לאיבוד, ובגלל שהניירת הלכה לאיבוד – אי אפשר לבטל את החוק. אז יש לנו חוק שלא כתוב בשום מקום ורק בגלל זה הוא ימשיך לחול (בעיקר דרך תקנות ונהלים שמפנים אליו או מסתמכים עליו).

בסך הכל הרוסים מתכננים לבטל כמעט 20,500 חוקים סובייטים, אבל הם לא הצליחו לאתר בערך שליש מהם או שהם לא מוצאים את השם הרשמי והפרטים של החוק. חוץ מהקושי לבטל את החוקים, כשספר החוקים מכיל המון הוראות מיושנות שאף אחד לא מכיר – קל לחלק מרשויות ברוסיה להשתמש בהן כדי להטריד אזרחים או לדרוש שוחד כדי להעלים עין.

בין החוקים שהם מנסים לבטל – איסור מוחלט לעבוד יותר מ-8 שעות ביום, פיקוח על בטיחות חול ורגולציה על גידול ארנבים.

כמובן שרוסיה והמורשת הסובייטית שלה היא דוגמת קיצון. אבל אני חושב שהסיפור הזה מדגים עד כמה ממשלות יכולות לצבור באלגן ברגולציה שלהן, ושלפעמים מספיק באלגן יכול למנוע מכם לעשות סדר.

פתרון אפשרי: גיליוטינה רגולטורית

סיפרתי בעבר למה קשה לתקן את הרגולציה. אין ספק שקשה לבצע רפורמה בהיקף של עשרות אלפי חוקים. בדיוק בשביל להתמודד עם האתגר הזה פותח מנגנון בשם הגיליוטינה הרגולטורית (Regulatory Guillotine). הנמגנון פותח על ידי חברת הייעוץ Jacobs, Cordova & Associates, שמלווה ממשלות ברפורמות רגולטוריות (כן, בעולם לוקחים את התחום ברצינות ויש הרבה עיסוק בו). הגיליוטינה הרגולטורית היא מנגנון שנועד לאפשר לממשלות לבצע רפורמות מקיפות ושיטתיות, באופן יעיל ואיכותי.

אז איך מפעילים את הגיליוטינה הרגולטורית?

1. ממנים "מנהל רפורמה" כלל ממשלתי שמוביל את התהליך ויש לו סמכות לקבל החלטות לגבי תיקון ושימור של רגולציות.

2. כל הרגולטורים שמשתתפים בתכנית נדרשים לבחון את כל הרגולציות שבאחריותם. הבחינה כוללת לפחות שלושה קריטריונים: האם כל הרגולציה הכרחית? האם יש לרגולציה ביסוס חוקי? האם הרגולציה ידידותית לאזרחים ועסקים? (כל ממשלה מוסיפה עוד קריטריונים לפי המדיניות שלה)
המשרדים מבצעים מקצה שיפורים כבר בשלב הפנים-משרדי, ומקצצים בעצמם רגולציה מיותרת, לא הכרחית או לא חוקית.

3. כל הרגולטורים מעבירים למנהל הרפורמה רשימה של כל הרגולציה שלהם – והוא בוחן את הרגולציה ואת התיקונים שבוצעו בה. מנהל הרפורמה מחלק את הרשימה לשלוש קבוצות: (א) שימור – רגולציה שעמדה בכל הקריטריונים שהממשלה הגדירה. (ב) ביטול – רגולציה לא הכרחית או ללא בסיס חוקי תבוטל. (ג) תיקון – רגולציה מכבידה תעבור סבב תיקונים ולאחר מכן תיבחן מחדש ויוחלט האם לשמר או לבטל אותה. בסוף מקבלים שתי רשימות – רגולציות לשימור ורגולציות לביטול.

4. מנהל הרפורמה מגיש את רשימת הרגולציות לשימור לדיון במליאת הממשלה. בהחלטה אחת מרכזית משמרים את כל הרגולציות לשימור, וכל היתר מבוטלות (חוקים לביטול מועברים באופן מרוכז לפרלמנט).

5. התוצר: רשימת הרגולציות לשימור הופכת לרשימה של כל הרגולציה שקיימת במדינה. רגולציה שלא מופיעה ברשימה לא בתוקף ולא מחייבת.

יותם אפללו ואני ניתחנו את המנגנון ובדקנו איך הוא יכול לסייע לרגולטורים לקדם רפורמות משמעותיות.

ההיגיון מאחורי הגיליוטינה הרגולטורית

המנגנון נועד לפתור ארבע מכשולים מרכזיים לרפורמות ברגולציה.

1. במדינה המודרנית היקף הרגולציה עצום והיא מפוזרת על פני עשרות אלפי מסמכים. קשה לאתר אותם ולבחון אותם. זה גם אומר שאם שכחנו לבדוק רגולציה – היא נשארת לא מטופלת. הגיליוטינה הרגולטורית הופכת את ברירת המחדל – אם שכחנו רגולציה והיא לא ברשימת הרגולציות לשימור – היא תבוטל.

2. רגולציה מבוססת על עולמות תוכן מקצועיים. לדרג הנבחר קשה מאוד להיכנס לדיון מעמיק ולבחון מקצועית את הרגולציה. לשרים זה מאוד קשה, עבור חברי כנסת זה לא אפשרי. הגיליוטינה מבוססת על מינוי מנהל רפורמה עם צוות מקצועי, שעורכים את הבחינה העצמאית של הרגולציה.

3. כדי לתקן ולבטל רגולציה צריך לעבור תהליכים משפטיים וחסמים פוליטיים שמאריכים ומכשילים את הרפורמה. תחשבו כמה זמן לוקח לתקן חוק או תקנה – ועכשיו תכפילו את זה באלפי רגולציות. אם מגדירים מראש תהליך סדור ומבצעים את כל התיקונים בהחלטה אחת, אפשר להתגבר על המכשול הפרוצדורלי.

4. הרבה רגולציות משותפות למספר רגולטורים. זה מחייב מהלך משולב וגם נותן לכל אחד מהם זכות וטו. הגיליוטינה הרגולטורית אורזת את כל השינויים במהלך אחד וגם מונעת מגורם אחד להכשיל את הרפורמה.

המנגנון לא מושלם והוא מעורר שאלות לגבי תהליכים דמוקרטיים ומי הגורם המתאים לחולל רפורמות ברגולציה. אבל הוא מציג לנו כיוון אפשרי לטפל ברגולציה באופן מקיף ומתוך ראיה כוללת.

מצד שני לפעמים המציאות והבירוקרטיה עולות על כל דימיון. במקרה הרוסי לא ברור אם טכנית ניתן לבטל חוקים שאף אחד לא יודע איך קוראים להם. ואם אי אפשר למצוא את החוק, אולי גם אי אפשר לבטל אותו.

חוקי אלכוהול הזויים

לפני מאה שנים נכנס לתוקף התיקון ה-18 לחוקת ארצות הברית – שאסר על ייצור, שיווק, יבוא וצריכה של אלכוהול. התיקון הזה יצר את תקופת היובש. הוא בוטל רק ב-1933, אבל האמריקאים נשארו עם שריטה מסוימת לגבי אלכוהול. וגם בספר החוקים שלהם נשארו כל מיני צלקות מאותה תקופה. לכבוד המאורע חשבתי שיהיה נחמד להסתכל על חוקים ורגולציות בנושא אלכוהול שנשארו בספר החוקים הרבה אחרי תקופת היובש. הנה כמה דוגמאות לחוקים הזויים שהסיאטל טיימס מצא, בצירוף המחשבות שלי.

1. בקרולינה הצפונית אסור עד היום להגיש אלכוהול במשחק בינגו.

כי בינגו הוא משחק כל כך אגריסיבי ואלים, שמסוכן לתדלק אותו עם אלכוהול. אין לרגולטור של קרולינה הצפונית בעיה עם זה שאנשים ישתו ואז ישחקו פוטבול או היאבקות. מסתבר שבינגו ואלכוהול זה השילוב הכי מסוכן.

2. מדינת טנסי מחייבת את הבעלים של ברים למנוע מהלקוחות להרעיש.

על פניו זה נשמע הגיוני, כי אנחנו לא רוצים ששיכורים יתפרעו ויפריעו לציבור. אבל מה הבעלים של בר אמור לעשות? ומה הוא מסוגל לעשות? אם לי היה בר וחבורה של לקוחות היו מתחילים להתפרע ולהרעיש – הייתי מתקשר למשטרה. אבל אם החוק קובע שאני אחראי למנוע את הרעש – השוטרים יגיעו ויעצרו אותי.

3. בוושינגטון די.סי אסור להשתמש בסנטה קלאוס כדי למכור אלכוהול.

האם זה בגלל שהוא סמל לאומי? (מותר להשתמש בנשיא או בדגל כדי למכור אלכוהול) או אולי בגלל שילדים נותנים בו אמון? (אבל מותר להשתמש בדמויות של דיסני כדי למכור אלכוהול) ואם מונעים מסנטה קלאוס להיות חלק משיווק של אלכוהול, אולי זה בגלל שהוא מזוהה מסחרית עם קוקה קולה? האם יכול להיות שהם רוצים אותו לעצמם?

4. ברוב מדינות ארה"ב צריך רישיון מיוחד כדי למכור אלכוהול, אבל באיידהו החוק מגביל את מספר הרישיונות. מספר בעלי הרישיון למכור אלכוהול לא יעלה על יחס של 1 ל-1,500 תושבים.

לי זה נשמע כמו רגולציה שבעיקר מצמצמת תחרות, כי אנחנו פשוט לא רוצים "יותר מידי" עסקים בתחום.

5. באוקלוהומה יש רגולציה שבעיני היא פשע: אם בירה מכילה יותר מ-4% אלכוהול – מותר למכור אותה רק בטמפרטורת החדר.

זה פשוט נורא כי הבירות הכי טעימות מכילות אחוז אלכוהול גבוה. וכמו שצ'רצ'יל אמר, יש מעט דברים יותר גרועים מבירה חמה.

ונעבור לכמה איסורים שבוטלו לאחרונה –

6. עד 2017 היה אסור לרקוד בניו יורק, אלא אם העסק קיבל רישיון מיוחד שהתיר את זה (רישיון קברט).

סיפרתי בעבר על החוק שהיה בתוקף כמעט 100 שנה ושימש כדי לחסל עסקים, להפלות אפרו-אמריקאים ולסכן את הציבור. מה מסוכן באנשים רוקדים? קשה לומר. עוד יותר קשה לחשוב על חוקים כל כך מזיקים – שגם לא הביאו שום תועלת ופגעו כל כך הרבה בציבור.

7. במשך שנים רבות קנזס אסרה להגיש יין בספל תה.

בניגוד לרגולציה של אוקלוהומה, בחוק הזה יש היגיון כי יין שותים בכוסות זכוכית. מצד שני, אם מישהו נהנה לשתות יין מספל תה, למה שיהיה לי אכפת מזה? ויותר חשוב – למה שלממשלה יהיה אכפת מזה?

8. בעבר, נברסקה חייבה בעלי ברים למכור מרק אם הם רצו למכור בירה.

מרק זה פתרון מצויין אם אתם חולים, אבל אני לא בטוח שזה הנישנוש הכי מתאים לצד בירה. כנראה שזה מה שמקבלים כשנותנים לרגולטור להחליט מה לאכול ליד המשקה שלכם.

הרגולציות האלו מגוחכות ומטופשות.

בעיני זה מרגיז כי לא נותנים לבן אדם להינות מהדרינק שלו בשקט.

וזה עצוב גם כי בשביל חברה מתפקדת צריך ממשלה וצריך חוקים. אבל חוקים כאלה עושים צחוק משלטון החוק, ופוגעים במעמד של חוקים אחרים שבאמת צריך.

כשמסתכלים על זה מרחוק, נראה שקל מידי לקבוע רגולציה גרועה וגם קשה מידי לבטל אותה (אחרת החוקים האלו לא היו שורדים כל כך הרבה שנים). אולי אנחנו צריכים מנגנון שיקל לבדוק את הרגולציה ולבטל חוקים מזיקים ומיותרים.

לנהל את תקציב הרגולציה

לפני שמתחילים: חוץ מהבלוג יש גם פודקאסט. אנחנו מתמודדים בקטגוריית פריצת השנה בתחרות הפודקאסטים של "גייקטיים" לשנת 2019. אשמח מאוד אם להיכנס ללינק ולהצביע (זו הקטגוריה האחרונה). ההצבעה עד היום (29.12) בשעה 9:00.

על תקציב ורגולציה

דמיינו עובד מדינה חרוץ. יום אחד הוא חושב על רעיון לתכנית ממשלתית, שצריכה תקציב של 100 מיליון ש"ח, אבל תביא תועלת של 200 מיליון ש"ח לציבור. אז הוא פונה למשרד האוצר ומבקש תקציב של 100 מיליון ש"ח בשנה. במשרד האוצר משתכנעים – ומעלים מיסים כדי לגבות עוד 100 מיליון ש"ח.

להמשיך לקרוא לנהל את תקציב הרגולציה

למה פייסבוק מבקשת שיפקחו עליה?

בשנים האחרונות פייסבוק סופגת הרבה מאוד ביקורת – מעקב אחר משתמשים, פגיעה בפרטיות, קיממבריג' אנליטיקס ומה לא. אבל לפני בערך שנה משהו השתנה. פייסבוק מזמינה רגולציה על חברות אינטרנט ועל רשתות חברתיות. היא מבקשת שיטילו עליה רגולציה. מארק צוקרברג פרסם טור דעה שבו הוא קרא להטיל רגולציה בארבעה תחומים שונים: פיקוח על תוכן, פעילות פוליטית באינטרנט, הזכות לפרטיות והזכות של משתמשים לשלוט במידע שלהם (data portability).

למה פייסבוק מזמינה רגולציה ממשלתית?

מה קורה פה? האם פייסבוק ראתה את האור והיא מוסרת את עצמה לרגולטור?

לדעתי פייסבוק לא אלטרואיסטית ואין פה מעשה צדקה. זה באינטרס שלה שיטילו רגולציה. למרות שחברות מתנגדות להטלת רגולציה עליהן (במיוחד רגולציה חדשה), לעיתים קרובות רגולציה מועילה ומחזקת את השחקנים החזקים. סיפרתי בעבר על כך שרגולציית הפרטיות של האיחוד האירופי, ה-GDPR הייתה צפוייה לפגוע בחברות בינ"ל גדולות אבל המרוויחות הגדולות ממנה היו גוגל וחברות ענק נוספות.

להמשיך לקרוא למה פייסבוק מבקשת שיפקחו עליה?

להתמודד עם שינויי האקלים

כמה חודשים אחרי שהנשיא טראמפ נכנס לבית הלבן הוא הודיע שארה"ב תפרוש מאמנת פריז בנושא האקלים. זו הייתה רעידת אדמה כי לכולם היה ברור שהפרישה של ארה"ב מהאמנה תחליש אותה מאוד. פרשנים טענו שבלי ארה"ב, ההסכם עלול לקרוס או להיות חסר ערך ללא רגולציה אמריקאית. [הפוסט לא עוסק בסוגיה עצמה של שינוי אקלים – קיומה של התופעה, הסיבות לה, הסכם פריז וכו']

בתוך פחות מחודש – ביוני 2017 התפרסמה הכרזה הפוכה. "We are still in". יותר מ-3,600 גופי שלטון מדינתיים ומקומים בארה"ב וגם מנהלים מהסקטור הפרטי הצהירו במכתב לקהילה הבינ"ל שהם עדיין מחויבים להסכם פריז. החלק המעניין הוא החתימה של מנהלים בחברות פרטיות שהתחייבו וולונטרית לפעול כדי להתמודד עם שינויי האקלים (וזה יעלה להם די הרבה כסף).

להמשיך לקרוא להתמודד עם שינויי האקלים

תחרות הפודקסטים של 2019 – עזרו לי

הפעם לא פוסט, אלא בקשה (וגם ספור על רגולציה משונה).

אתמול גיליתי שהאתר גיקטיים עורך תחרות של הפודקאסטים הטובים בישראל. והופעתי לגלות שהרגולטור מתמודד בקטגוריית פריצת השנה!

אז אם אתם אוהבים את הבלוג והפודקאסט, אשמח מאוד שתכנסו לכאן ותצביעו לי. אני בקטגוריה האחרונה.
זה לוקח כמה שניות ולא חייבים להצביע בקטגוריות האחרות בתחרות.

ואפרופו כמה זמן לוקח להצביע – הנה רגולציה משונה.

במדינת אינדיאנה בארה"ב יש מגבלת זמן על השהיה מאחורי הפרגוד: למצביעים מותר להיות בתא ההצבעה רק שתי דקות. אחרי שעוברות שתי דקות עובדי הקלפי יכולים להוציא את המצביע בכוח. למזלכם, אתם לא באינדיאנה וההצבעה בתחרות ממש ממש קצרה!

ואם אתם באמת רוצים לעזור – אשמח אם תשתפו חברה או חבר כדי שגם הם יוכלו לעזור. הפודקאסט עוסק בתחום נישתי ככה שהוא מגיע כאנדרדוג. בואו נעשה מאמץ וולונטרי ובלי רגולציה (:

ארגז חול רגולטורי – כשהרגולטור בודק ומנסה

הסקטור הפיננסי הוא אחד המפוקחים ביותר במדינה המודרנית – וכפוף לעשרות חוקים ולמאות תקנות, צווים ונהלים. בואו ניקח לדוגמה חוק אחד בלבד – בארה"ב חוק דוד-פרנק (שנחקק אחרי המשבר הכלכלי של 2008) מכיל לבדו יותר מ-840 עמודים. וזה רק חוק אחד.

להמשיך לקרוא ארגז חול רגולטורי – כשהרגולטור בודק ומנסה