האם למדינה יש בכלל זכות להתערב? 

רוסקו פילברן היה חקלאי צנוע מאוהיו, שהתמודד עם קשיי היום-יום של החקלאות בשנות ה-30. הוא גידל בעיקר חיטה, שנועדה להאכיל את משפחתו ואת בעלי החיים שבמשק החקלאי שלו. כמו חקלאים רבים באותה תקופה, פילברן נאבק לשמור על פרנסתו ולהבטיח את קיומו הכלכלי, תוך הסתמכות על היבול שגידל במו ידיו.

בשנת 1938 בעיצומו של השפל הגדול, הממשלה הפדרלית חוקקה את "חוק ההתאמה החקלאית" (Agricultural Adjustment Act) בשנת 1938. חוק זה נועד לשלוט בייצור החקלאי ולהעלות את מחירי התוצרת באמצעות הגבלת כמות היבול שכל חקלאי רשאי לגדל.

רוסקו קיבל הקצאה לגדל 11 אקרים של חיטה. עם זאת, הוא בחר לזרוע 23 אקרים, כשכל החיטה נועדה לשימוש אישי ולא למכור לאף אחד. פילברן האמין שבשל העובדה שהחיטה הנוספת לא נועדה למכירה, אלא לצריכה עצמית, אין לממשלה הפדרלית סמכות להתערב בזה.

רוסקו לא היה עורך דין אלא חקלאי, אבל היה הגיון רב בטיעון שלו: לפי החוקה, הממשל הפדרלי אמור להסדיר את היחסים בין המדינות השונות ומותר לו להתערב רק בפעילויות שמתבצעות ביותר ממדינה אחת. רוסקו גידל את החיטה בחווה שלו באוהיו והוא לא התכוון למכור אותה לאף אחד, ובוודאי שלא למכור מחוץ לאוהיו.

הממשלה, מצידה, ראתה בכך הפרה של החוק והטילה על פילברן קנס. במקום לשלם את הקנס, פילברן ערער על ההחלטה בבית המשפט, בטענה שהממשלה חורגת מסמכותה כשהיא מתערבת בייצור לשימוש אישי שאינו קשור לסחר בין-מדינתי.

בשנת 1942, המקרה הגיע לבית המשפט העליון של ארצות הברית בפסק הדין המפורסם "וויקארד נגד פילברן" (Wickard v. Filburn). בית המשפט פסק פה אחד שהממשלה הפדרלית מחזיקה בסמכות להסדיר גם ייצור חקלאי לשימוש אישי. הנימוק היה שגם אם היבול אינו נמכר, הוא משפיע על השוק הכללי, כי חקלאים שמגדלים לצריכה עצמית לא רוכשים תוצרת בשוק, ובכך משפיעים על הביקוש וההיצע ברמה הבין-מדינתית. הקנס אושר ורוסקו הפסיד.

צורך בהתערבות

אפשר לשאול למה הממשלה בכלל מתערבת בחיי הפרט של התושבים. הטיעון הקלאסי הוא כדי להגן מפני נזקים ופגיעות או כדי להגן ולקדם זכויות ואינטרסים ציבוריים. זאת אומרת – אמורה להיות בעיה שרוצים לצמצם או תועלת שרוצים לקדם.

אבל יש עוד שאלה – האם למדינה יש בכלל סמכות ולגיטימציה להתערב?

שאלת הסמכות 

פסק הדין בעניין פילברן מעלה שאלות מהותיות לגבי גבולות הסמכות של המדינה להתערב בענייניו הפרטיים של האזרח. הדיון נסוב סביב האיזון בין זכויות הפרט לבין האינטרס הציבורי והצורך ברגולציה ממשלתית.

המדינה מחזיקה בסמכות להתערב בעניינים פרטיים כאשר יש לכך הצדקה חוקית ומוסרית, במיוחד כאשר הפעולות הפרטיות משפיעות על הזולת או על החברה בכללותה. במקרה של פילברן, בית המשפט קבע שהגידול הנוסף של החיטה, אף שהיה לשימוש אישי, השפיע על השוק הכללי, ולכן הצדיקה התערבות ממשלתית.

ההתערבות הממשלתית מוגבלת על ידי עקרונות חוקתיים וזכויות יסוד. בישראל, לדוגמה, הזכות לפרטיות והזכות לקניין מוגנות בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. עם זאת, ישנם מצבים שבהם האינטרס הציבורי מצדיק פגיעה מסוימת בפרטיות, כמו במקרים של ביטחון לאומי או בריאות הציבור. האיזון בין הזכויות הפרטיות לאינטרס הציבורי נבחן בכל מקרה לגופו.

אם נתקלתם ברגולציה ממשלתית ושאלתם את עצמכם "מה זה בכלל עניינה של המדינה?" – זכרו את המקרה של רוסקו פילברן.
במקרה שלו החוקה הגבילה מאוד את הממשל הפדרלי. לממשל הפדרלי ניתנה סמכות צרה שהייתה מוגבלת רק לסחר בין-מדינתי, ועדיין בית המשפט קבע שגידול חיטה לשימוש עצמי נופל להגדרה הזו. בישראל ובמדינות נוספות אין הגבלה כזו חדה, אז על אחת כמה וכמה אפשר לדמיין התערבות ממשלתית.