ביטול שיתוף הציבור בקביעת מדיניות

משרד הבריאות (HHS) בארה"ב פרסם כלל חדש שמצמצם את האפשרות של הציבור להעביר הערות על כללים ורגולציות בתחומים כמו מענקים, חוזים והטבות. משמעות המהלך: אפשר יהיה לקבוע מדיניות באופן מהיר יותר, אך גם פחות שקיפות , פחות מידע הציבור וללא פיקוח ציבורי.

אילו גופים יושפעו?

הכלל החדש ישפיע על גופים מרכזיים במערכת הבריאות, כולל מדיקייד (Medicaid), הסוכנות למניעת התמכרות ולבריאות הנפש (SAMHSA), המנהל לילדים ולמשפחות (ACF) והמכונים הלאומיים לבריאות (NIH).
כתוצאה מכך תחומים רגישים כמו מימון תוכניות רפואיות,  בטיחות, חלוקת מענקים וניהול שירותי בריאות ציבוריים יוכלו להשתנות ללא שום שיתוף הציבור.

ביטול של נוהג בן יותר מ-50 שנה

על פי חוק המנהל האמריקאי (APA), סוכנויות ממשלתיות מחויבות בדרך כלל לאפשר לציבור להגיב על רגולציות וכללים חדשים.
עם זאת, החוק מחריג נושאים שקשורים לניהול פנימי, משאבים ציבוריים, הלוואות, מענקים, הטבות וחוזים.

במשך עשרות שנים, משרד הבריאות בחר שלא להשתמש בחריג הזה  כדי לשמור על תהליך שקוף ומבוסס שיתוף ציבור.
מאז 1971, משרד הבריאות פעל על פי מדיניות המכונה "ויתור ריצ'רדסון", שחייבה אותו לאפשר לציבור להגיב על שינויים במדיניות, גם כאשר החוק לא דרש זאת. הכלל החדש מבטל את המדיניות הזו.

למה זה בעייתי?

עד היום, כל שינוי במדיניות דרש פרסום והמתנה להערות הציבור. התהליך הזה לא פנה רק לציבור הכללי. רופאים, מטופלים וגורמים מקצועיים יכלו להביע דעה, להציע תיקונים ולהשפיע על ההחלטות.

ארגוני בריאות מזהירים שהמהלך עלול לפגוע באיכות הרפואה ובמטופלים. ללא שיתוף הציבור, החלטות על מימון, תקני איכות ותנאי טיפול עלולות להתקבל ללא הבנה מלאה של השפעתן.

היסטורית, יש בארה"ב הסכמה דו-מפלגתית על שני עקרונות מרכזיים ברגולציה:
1. שיתוף הציבור בהחלטות – כדי להבטיח שהמדיניות תהיה הוגנת, מבוססת נתונים ותיקח בחשבון את השפעתה על גורמים שונים.

2. בחינת חלופות וניתוח השפעות – כדי לוודא שהחלטות מתקבלות על בסיס בחינה רחבה של אפשרויות שונות והשפעותיהן.


ביטול הדרישה להערות ציבוריות פוגע בשני עקרונות אלו.

חיסכון בירוקרטי או ויתור על פיקוח

הממשל מצדיק את השינוי בכך שהוא מפחית עומס בירוקרטי ומאפשר קבלת החלטות מהירה יותר.

אבל הסיבה שממשלות בכל העולם הבנו את תהליכי קבלת ההחלטות היא שבאופן טבעי החלטות מתקבלות בלי חשיבה מעמיקה, תוך 'אילתורים' או בלי ניתוח מקצועי. וזו מחלה של ממשלות בכל העולם.
לא תאמינו כמה החלטות ממשלתיות מתקבלות בלי נתונים או בלי הבנה של ההשפעות הצפויות.

תהליך ההערות הציבוריות אמנם מאט את קביעת המדיניות, אך הוא מבטיח שהתהליכים יהיו מבוססי נתונים ושקופים.

מה הלאה?

המהלך כבר מעורר מחלוקות פוליטיות וכנראה ייתקל בעתירות משפטיות.
טראמפ דיבר הרבה על הגברת השקיפות ודמוקרטיזציה של תהליכים. הצעד הזה הוא בכיוון ההפוך.

מעבר להשלכות המיידיות, יש כאן מעבר לביצוע רק של המינימום החוקי.
היה משהו מאוד מעודד בפשרת ריצ׳רדסון – כי הממשל בחר לעשות יותר מהמינימום המחוייב בחוק. עכשיו זה נגמר.