הארנק הדיגיטלי שלכם פרוץ 

העולם הפיננסי משתנה במהירות, ואיתו גם האופן שבו אנחנו משתמשים בכסף שלנו. יותר ויותר אנשים ברחבי העולם מעדיפים להשתמש בארנקים דיגיטליים כמו  PayPal, bit, Paybox ו-Venmo במקום בכרטיסי אשראי או במזומן. ארנק דיגיטלי זה לא רק ביטקוין. הציבור שומר ומפקיד שם סכומי כסף וגם מבצע העברת כספים. אך למרות הנוחות הרבה, השוק הפרוץ של הארנקים הדיגיטליים טומן בחובו סיכונים משמעותיים לצרכנים – ומצב זה דורש התערבות רגולטורית.

מה זה ארנק דיגיטלי?

ארנק דיגיטלי הוא אפליקציה שמאפשרת לבצע פעולות פיננסיות באופן דיגיטלי. לרוב מדובר באחסון כסף, לשלוח ולקבל תשלומים, ולהעביר כספים בצורה קלה ומהירה.
אבל ארנק דיגיטלי הוא לא חשבון בנק. לא חלות עליו הרגולציות והגנות אחרות שחלות על חשבונות בנק. למשל, בארה"ב כספי חשבונות הבנק מבוטחים בביטוח פקדונות ממשלתי. אבל הכספים בארנק דיגיטלי לרוב לא מבוטחים, ולכן במקרה של פריצה או הונאה, הצרכן עלול לאבד את כספו ללא כל הגנה.

למה בכלל צריך רגולציה?

חברות הארנקים הדיגיטליים זוכות להרבה מהיתרונות של בנקים – למשל, הן מרוויחות מכך שאנשים שומרים אצלהן כסף – אבל הן לא נושאות באותה אחריות. בנקים מחויבים לשמור את כספי הלקוחות בנפרד מכספם האישי, והם כפופים לחוקים מחמירים בנוגע להשקעת כספים. לעומת זאת, חברות ארנקים דיגיטליים רשאיות לערבב את כספי הצרכנים עם הכספים שלהן ולהשקיע את הכסף הזה – מבלי לשתף את הצרכנים ברווחים.

אז מהם הסיכונים בארנקים דיגיטליים?

1. אובדן כספים והיעדר ביטוח פיקדונות

בארה"ב בנקים מסורתיים מחויבים לבטח את כספי הלקוחות באמצעות גופים ממשלתיים כמו ה-FDIC. בישראל יש הנחה שבמקרה של קריסת בנק – הממשלה תפעל כדי לפצות את בעלי החשבונות. משמעות הדבר היא שגם אם הבנק קורס, הכסף שלנו מוגן עד תקרה מסוימת. לעומת זאת, בארנקים דיגיטליים הכספים אינם מבוטחים ברוב המקרים. אם החברה תפשוט רגל או אם יתבצעו הונאות ופריצות, הכסף עלול פשוט להיעלם ללא כל הגנה.

2. שימוש לרעה במידע אישי ואבטחת מידע

ארנקים דיגיטליים אוספים מידע רגיש – מפרטי מנתונים פיננסים, פרטי חשבון הבנק ועד נתונים אישיים כמו מספרי טלפון וכתובות דוא"ל. מתווכי נתונים (Data Brokers) מעבירים את המידע הזה בין גופים שונים ולעיתים שומרים יותר מידע ממה שנחוץ. מעבר לסיכון של גניבת זהות ופריצות לחשבונות, קיים גם חשש מהשימוש במידע האישי למטרות מסחריות או אחרות, מבלי שהצרכן מבין או מאשר זאת.

3. הונאות ומעילות

מחקרים מצביעים על כך שאוכלוסיות מוחלשות, כמו שחורים והיספנים בארה"ב, נפגעות יותר מהונאות באמצעות ארנקים דיגיטליים. גם צרכנים בעלי הכנסה נמוכה או כאלו שאינם שולטים בשפה המקומית חשופים יותר לפריצות לחשבונותיהם ולגניבת זהות. הסיבה לכך עשויה להיות חוסר בנגישות למידע, מחסור במשאבים להתמודד עם בעיות טכניות או קושי בהבנת תנאי השימוש של האפליקציות.

4. היעדר שקיפות וחוסר שליטה על הכסף

חברות ארנקים דיגיטליים אינן מחויבות לחשוף לצרכנים כיצד הן מנהלות את כספם. הן עשויות לערבב את כספי הלקוחות עם הכספים שלהן, להשקיע את הכספים הללו ולהשיג רווחים מבלי לשתף את הלקוחות ברווחים. למעשה, הצרכנים הופכים למשקיעים לא מודעים – וללא שום פיצוי.

מה מציעים המומחים?

חוקר מאוניברסיטת קולומביה,בשם Raul Carillo, מציע ליצור סטנדרט רגולטורי בסיסי (אך מחמיר יותר מהמצב הנוכחי) שיחייב את חברות הארנקים הדיגיטליים לאסוף רק את המידע "ההכרחי בהחלט" לביצוע עסקאות פיננסיות. כיום הרגולציה בארה"ב מתירה איסוף מידע "בהיקף סביר", אך ההגדרה הרחבה הזו מאפשרת לחברות לאסוף מידע רגיש שלא לצורך, מה שמעלה את הסיכון לפגיעה בפרטיות הצרכנים.

Carillo גם מדגיש את הצורך ביצירת תשתיות ציבוריות לארנקים דיגיטליים, כמו FedNow של הבנק המרכזי האמריקאי, שמאפשרת העברת כספים מיידית עם גיבוי ובטחונות ממשלתיים. מהלך זה נועד להפחית את התלות בחברות פרטיות, להגן כספי הציבור ולהפוך את השירותים הפיננסיים לנגישים יותר לציבור רחב.

איך רגולציה יכולה לעזור?

1. הגנה על כספי הצרכנים

חקיקה שתחייב את חברות הארנקים הדיגיטליים לבטח את כספי הלקוחות, בדומה למודל הבנקאי, יכולה להעניק שכבת הגנה חשובה. כך, במקרה של פשיטת רגל, הכסף יהיה מוגן ולא ייעלם. זה גם יועיל לארנקים הדיגיטליים – כי מהלך כזה יגביר את אמון הציבור בכלי הזה. ואמון הוא תשתית קריטי, כמו שאתם מפקידים את הכסף בבנק בביטחון.

2. הגנה על פרטיות ואבטחת מידע

רגולציה מחמירה תוודא שחברות הארנקים הדיגיטליים אוספות אך ורק את המידע ההכרחי לביצוע העסקאות. כך ניתן יהיה לצמצם את הסיכון לשימוש לרעה במידע הפרטי ולשפר את השקיפות מול הצרכנים; ולהפחית את חומרת הנזק במקרה של דליפה או פריצה (פחות מידע ידלוף, מידע פחות רגיש ידלוף).

3. מניעת הונאות

באמצעות הטלת חובות רגולטוריות, ניתן לחייב את החברות לנקוט צעדים שימנעו הונאות ומעילות. זה יבוצע, למשל באמצעות בקרות יזומות לצד אזהרות על פעולות חשודות בחשבונות של הלקוחות.

4. קידום תחרות

Carillo טוען שההסתמכות הגוברת על ארנקים דיגיטליים נובעת מחסרונות של הבנקים המסורתיים והם נובעים מכשלי רגולציה על הבנקים. חוץ מהוספת רגולציה על ארנקים דיגיטליים, יש מקום לבחון את הרגולציה הקיימת על הבנקים. רגולציה מתאימה יכולה לעודד את הבנקים לפתח שירותים חדשניים, להציע העברות כספים מיידיות ולמנוע את הצורך לפנות לגופים אחרים. המטרה היא לא לסייע לבנקים אלא להסיר חסמים מיותרים כך שמקסימום שירותים יהיו נגישים לציבור.

מה אפשר ללמוד מזה בישראל ובעולם?

הדיון על רגולציה לארנקים דיגיטליים לא רלוונטי רק לארה"ב, אלא לכל מדינה שבה האזרחים משתמשים בשירותים האלו. גם בישראל, בה שירותים כמו Bit ו-Paybox צוברים פופולריות, יש צורך לבחון את ההגנות המשפטיות והרגולטוריות על כספי הציבור. אם נשכיל ללמוד מהאתגרים במדינות אחרות, נוכל לעצב מדיניות שתגן על הצרכנים מבלי לחנוק את החדשנות בשוק הפיננסי.

ויש עוד יתרון.

רגולציה איכותית יכולה לקדם את אמון הציבור בשירותים ובטכנולוגיה החדשה. בראייה ארוכת טווח, ההשקעה בעלויות הרגולציה כדאית כי בנוסף להגנה הישירה על המשקיעים, היא גם משרתת את הפלטפורמות האלו באמצעות חיזוק האמון בהן.