ביקורת קולנוע: ג'אנגו פוגש את בנט

בסצנה הזו בסרט ג׳אנגו, טרנטינו מציג לנו סבך רגולטורי כפול.

ראשית, שאלות של הגדרות. 

מבחינת מר בנט אסור לשחורים לרכב על סוסים. אבל דוקטור שולץ אומר שג'אנגו הוא אדם חופשי והוא יכול לעשות מה שירצה.
זה לא משכנע את מר בנט, שממשיך להתנגד.
השאלה הרגולטורית היא האם התחולה של הכללים נקבעת לפי פרמטר של גזע או לפי פרמטר של עבד / אדם חופשי.

שנית, מתח בין רגולציה כללית לרכוש פרטי.
בתגובה לאמירה של שולץ שג׳אנגו הוא אדם חופשי שיכול לעשות מה שהוא רוצה, מר בנט עונה לו: לא על האדמה הפרטית שלי, כאן אני קובע את הכללים.
זה מתח קלאסי בין כללים שנקבעו על-ידי המדינה, לבין הרצון של כל אחד מאיתנו לקבוע מה הכללים אצלנו בבית, בעסק או במקום העבודה.

טרנטינו מציג את המתח הרגולטורי הזה בעידן בו העבדות עדיין חוקית בארה"ב, אבל שתי הסוגיות האלו רלוונטיות גם היום בלי קשר לעבדים.
סתירות בין הגדרות שלא מסתדרות יוצרות מקרים של בלבול, והתערבות של החברה בענייניו של הפרט היא ממש שם נרדף לרגולציה (למשל – איזה זרם יהיה לכם במקלחת, איזה סוג של שירות תיתנו ללקוחות שלכם ומתי מותר לשלוח מיילים לעובדים שלכם).

לשמחתנו העבדות חלפה, אבל יש דברים על-זמניים כמו רגולציה מסובכת.