האיחוד האירופי כבר החליט בעבר ש“חלב”, “גבינה” ו“שמנת” הן מילים ששייכות למוצרים מעולם החי. לפי החוק האירופי, רק מה שיוצא מבלוטות החלב של פרה או עז יכול להיקרא בשם הזה. זו הסיבה שבסופרמרקטים תמצאו “משקה סויה” או “משקה שיבולת שועל”, ולא “חלב סויה”.
עכשיו מגיע השלב הבא: מהפכה לשונית בתחום הבשר. לפי ההצעה שאושרה בפרלמנט האירופי, גם מילים כמו “המבורגר”, “נקנקיה”, “סטייק” ו“בורגר” יוגבלו לשימוש רק במוצרים שמכילים בשר מהחי. יצרנים של מוצרים טבעוניים או צמחיים יידרשו להמציא שמות אחרים, גם אם המוצר דומה, מוגש באותה צורה ונאכל באותה דרך.
זה אולי נשמע כמו תיקון סמנטי, אבל בפועל מדובר ברגולציה לכל דבר. זו לא רגולציה שעוסקת בבטיחות, בבריאות הציבור או בהגנת הצרכן; אלא בחופש הביטוי: מי רשאי להשתמש במילה מסוימת?
המטרה המוצהרת: להגן על החקלאים
לפי המחוקקים באיחוד, המהלך נועד “להגן על החקלאים” ולמנוע ניצול לרעה של מונחים הקשורים לעולם הבשר. הרציונל הרשמי הוא לחזק את כוחם של מגדלי הבקר מול תאגידי המזון הגדולים, שנכנסים לשוק המזון הצמחי ומושכים אליו צרכנים באמצעות שמות מוכרים.
זה טיעון חדש. עד היום ההצדקות למהלכים כאלו היו שמדובר בהגנה על הצרכן, כדי למנוע בלבול והטעיה.
במקרה הזה הפרלמנט אומר באופן ברור שמדובר במהלך של הגנה על שחקן עסקי אחד מפני שחקן עסקי אחר, ולא של הגנה על הצרכן.
כנראה שאף אחד לא באמת חושב שצרכן שקונה “סטייק טבעוני” מאמין שמדובר במוצר מהחי. אבל עדיין טוענים ששימוש בשם עוזר לפנות לצרכנים.
האם מגבלות על השפה הן דרך יעילה להגן על הישן מפני החדש, או על הקטן מפני הגדול?
כשלי חשיבה
אם נניח בצד את הכותרות, קשה למצוא כאן בעיה אמיתית. אין עדויות לכך שצרכנים מתבלבלים בין “המבורגר טבעוני” ל“המבורגר בשרי” ושתאגידי הענק המרושעים מנצלים את זה באופן שיוצר נזק בלתי רצוי. איש לא חזר מהסופר מרומה כשהוא מגלה שהקציצה שקנה עשויה מסויה ולא מפרה.
תחרות בין עסקים היא דבר מקובל, וטבעי שהעסקים מתחרים על הלקוחות.
אז למה בכל זאת מחוקקים חוק כזה?
זו אחת הדוגמאות הקלאסיות לאיך רגולטורים נוטים לקדם "פתרון שמחפש בעיה", גם אם הבעיה לא ממש קיימת.
יש לחץ ציבורי או פוליטי, יש תעשייה שמרגישה מאוימת והפתרון הקל הוא להוציא איסור.
אבל במקרה הזה מדובר בטיעון שאולי נשמע טוב, אך חסר ביסוס. הצרכן המודרני יודע לקרוא אריזה, והוא יודע להבדיל בין “בורגר סויה” לבין “בורגר בקר”. הבעיה האמיתית אינה בלבול, אלא תחרות. תעשיית הבשר מאבדת נתח שוק לטובת תחליפים צמחיים, והדרך להאט את התהליך היא לחסום את המתחרים בשערי השפה.
במקום לאפשר חדשנות, חלק מהממשלות מתערבות כדי לשמר שוק קיים בשם "הגנת הצרכן".
האירוניה
פחות מיממה אחרי ההצבעה הדרמטית בפרלמנט האירופי, קרה דבר משעשע במיוחד: בקפיטריה של פרלמנט האיחוד האירופי בשטרסבורג הוגשה בארוחת הצהריים מנה בשם… “בורגר טבעוני”.
כן, בדיוק אותו מונח שהמחוקקים עצמם החליטו לאסור יום קודם.
חברי פרלמנט ועוזריהם לא יכלו שלא לשים לב. חלקם שלחו תמונות לעיתונות, אחרים צחקו שזו אולי הצבעת אי־אמון קולינרית. חברת פרלמנט ממפלגה הולנדית ירוקה אפילו הגדירה את זה “אי־ציות אזרחי מצד השפים”.
אבל שפה מיועדת כדי שנוכל לתקשר באמצעות מילים עם משמעות ברורה. כולנו יודעים מה זה "בורגר טבעוני" ולכן זה היה הגיוני בעיני עובדי הקפיטריה.
אגב, כל הבורגרים חוסלו. כנראה שהפרלמנטרים באירופה אוהבים לאכול אותם.
זה אולי נשמע כמו סיפור קליל, אבל הוא ממחיש בעיה עמוקה: גם מי שמחוקק את הכללים האלה לא תמיד מאמין בהם. אם אפילו בפרלמנט האירופי, משתמשים במונח “בורגר טבעוני” – אולי הבעיה היא לא במילה, אלא בחוק.
תוצאות אפשריות
האיסור על שימוש במונחים כמו “המבורגר טבעוני” לא יעזור לציבור להבין טוב יותר מה הוא קונה – אלא להיפך. במקום שמות פשוטים וברורים, יצרנים ייאלצו להמציא ניסוחים מעורפלים ומגושמים. אולי בקרוב נראה על המדפים “קציצה אובלית מבוססת חלבון צמחי בטעם גריל” או “מנה עגולה בלחמנייה”.
הרגולציה הזו משדרת ליזמים בתחום המזון מסר בעייתי: אנחנו לא רוצים אתכם, אל תשתמשו בשפה שאנשים מבינים.
במקום לאפשר תחרות בין מוצרים מהחי ומוצרים מהצומח, האיחוד האירופי בוחר צד ומנסה לעצור את השעון הלשוני כדי לשמר את הסדר הישן.
עיניים על הכדור
רגולציה נועדה לשרת את הציבור: לשמור על בטיחותו, על בריאותו, על סביבתו.
אבל כשהיא הופכת לכלי לשימור כוח כלכלי או אידאולוגי – היא חורגת מהתפקיד שלה. אף אחד לא נפגע מהמונח “המבורגר טבעוני”. הבעיה היא לא במילה “בורגר”.
רגולציה חכמה עוסקת בסיכונים אמיתיים, לא באוצר המילים של התפריט.
הרגולטור - גיא מור 