מי שלא עושה – לא לומד

מי שבונה – משתפר. מי שעוצר – משלם ביוקר.
בזמן שעלות בניית כור גרעיני בארה״ב עלתה פי שלושה מאז שנות ה־70, סין הוזילה את העלויות בעקביות (תראו את הגרף המצורף).
איך זה קרה?

פשוט: סין בנתה. שוב ושוב. ובתהליך הזה היא למדה, התייעלה, שיפרה תהליכים והפכה כל פרויקט לבית־ספר.
בארה״ב, לעומת זאת, רגולציה חונקת ועשרות שנים בלי עשייה עצרו את הלמידה, וכל ניסיון חדש הפך להרפתקה יקרה.
אגב, סין לא היחידה שמאפשרת עשייה והתקדמות באנרגיה גרעינית. צרפת, קוריאה הדרומית, הודו ועוד מדינות המשיכו בעשייה בתחום. כתבתי על זה כאן – כולל מחקרים משווים.

כשאתם עוצרים עשייה בשם "זהירות", אתם עוצרים גם למידה.
מי שלא עושה – לא טועה, אבל הוא גם לא לומד ולא משתפר. ובסוף נשאר מאחור.
זה נכון לגבי הקריירה והבחירות של כל אחד מאיתנו; וזה נכון גם לממשלות.

עלות הרגולציה היא לא רק עלות הציות להוראות. היא גם אובדן הפוטנציאל לצמיחה והתקדמות.