בימים האחרונים הופצו דיווחים שלפיהם שלטון חמאס ברצועת עזה הורה לסגור את כל מסעדות השווארמה.
לפי העיתון Asharq Al-Awsat, הרשויות בעזה "מתכוננות לנקוט צעדים כדי למנוע ניצול של משבר המזון, כולל סגירת מסעדות ודוכני שווארמה במטרה לשמור מלאים קפואים לשימוש ביתי".
בעבר היו דיווחים על ביקורות של משרד הבריאות ומחלקת הפיקוח על המזון, שסגרו שמונה מסעדות ונתנו התראות ל-11 מסעדות נוספות, בטענה לאי-עמידה בתנאי תברואה. אז אולי מדובר בפיקוח תברואתי?
ויש טענות שזה לא ניסיון לשמור מלאים או על הבריאות, אלא התערבות כלכלית בשוק: ניסיון לשלוט במחירי העוף.
אני לא מזרחן אבל מהמקורות שאני מצאתי, לא מצאתי ראיות להכרזה רשמית של חמאס על "איסור שווארמה". ייתכן שמדובר בגל פיקוח תברואתי, או בניסיון לנהל משבר כלכלי.
ואוסיף עוד פרשנות אפשרית – יכול להיות שמדובר בכלל בהפגנת כוח של חמאס כדי להראות לאוכלוסיה שהוא שולט בשטח והוא יכול לסגור עסקים.
אבל אם לרגע נתבונן בשלטונות חמאס כרגולטורים, יש עוד אפשרות.
במצבי חירום או לחץ רגולטורים מנסים "לנהל את המצב" באמצעות נקיטת אמצעים דרסטיים. למשל דרך איסורים זמניים.
לעיתים קרובות התנהלות כזו משקפת בעיקר את המצב הנפשי של הרגולטור, יותר מאשר את המצב העובדתי ואת מפת הסיכונים. במילים אחרות, לעיתים התגובות החריפות של רגולטורים למצבי קצה הן בעיקר ניסיון לקבל תחושת שליטה.
האם מסעדות השווארמה הן הסיבה למצב הכלכלי? האם בלעדיהן צריכת העוף תהיה תקינה?
אני בספק.
סגירת מסעדות על ידי ארגון טרור נראית כמו אירוע מאוד רחוק, אבל היא מלמדת אותנו משהו חשוב על מדיניות בזמני משבר: ככל שהמשבר עמוק יותר, כך גדל הפיתוי "לסגור" במקום "לנהל".
יש פער בין מירוץ אחר תחושת שליטה, לבין החלטות מושכלות וניהול סיכונים. זה גם ההבדל בין רגולציה שיוצרת עוד כאוס לרגולציה שבאמת פותרת בעיה.
והפער הזה קיים גם במדינות דמוקרטיות ומפותחות, כשבעיות שגרתיות מקבלות מענה כאילו מדובר בקטסטרופה.
כמובן שהשימוש באנקדוטה על חמאס לא מיועד להשוות בין אף רגולטור או משרת ציבור לבין ארגון הטרור חמאס.
הרגולטור - גיא מור 