תאילנד בנסיגה

החופים עדיין יפים, האוכל עדיין טעים – אבל משהו בתאילנד של 2025 מרגיש אחרת. תיירים חוזרים הביתה מוקדם מהמתוכנן, אחרים בכלל לא מגיעים, ובעלי העסקים מדווחים שהתיירים שמגיעים מוציאים פחות. התייר הבודד אולי לא מרגיש את זה, אבל תאילנד חווה ירידה בהיקף התיירות. 

הנתונים מספרים סיפור דרמטי ומאחוריהם מסתתרת תופעה רחבה.

המלחמה בתיירות

שנת 2025 הייתה אמורה להיות שנת הקאמבק של תאילנד. אחרי ארבע שנים של קורונה, אי ודאות, ומיתון עולמי – סוף סוף אפשר היה לחזור לשגרה. התיירות היא אחד ממנועי הצמיחה של המדינה והיא התחילה להתאושש. אבל משהו השתבש. במקום התאוששות – יש התרסקות.

הנתונים לא משקרים: לפי מועצת התיירות של תאילנד, השנה צפויים להגיע כ-33 מיליון תיירים – ירידה של כ-7% לעומת 2024, ונפילה של 17% מהשיא של 2019.
אבל מה שמדאיג יותר הוא לא כמות התיירים, אלא הכסף שהם משאירים. ההכנסות מתיירות ירדו ביותר מ-20% לעומת התקופה שלפני המגפה.

מי שכן מגיע פשוט מוציא פחות. במונחים פשוטים: על כל דולר שתאילנד הרוויחה מתיירות ב-2019, היום היא מרוויחה רק 44 סנט. פחות תיירים, והם גם פחות משתלמים.

הסבר חלקי לתופעה הוא התיירים הסינים. ב-2019 הם היו עמוד השדרה של התיירות התאילנדית – מעל 11 מיליון מבקרים. השנה? צפי של 4 עד 5 מיליון בלבד. זו לא רק ירידה בכמות – אלא שינוי באופי. תיירים סינים היו התיירים שמוציאים הכי הרבה. בלעדיהם, נשארו תיירים "זולים" יותר – בעיקר מהמזרח התיכון, מהודו, ממלזיה ותרמילאים שמחפשים חופשה זולה במינימום עלות.

הפער בין התכנית למציאות: בזמן שמשרד התיירות הכריז ש"המטרה היא תיירות איכותית", המספרים מראים בדיוק את ההפך.

למה זה קורה?

אפשר היה לחשוב שהירידה בתיירות נובעת מהקורונה. אבל הקורונה מאחורינו – ודווקא מדינות אחרות באסיה פורחות. אז מה הסיבה שמבקרים בוחרים לדלג על תאילנד?

יש כאן שילוב של שני גורמים מרכזיים:

1. תאילנד התייקרה – במיוחד למי שפעם הביא את הכסף הגדול.
המחירים עלו, גם באופן כללי וגם במסעדות ובמלונות. במקביל המטבע התאילנדי התחזק. המשמעות פשוטה: לישון, לאכול ולבלות באטרקציות בתאילנד הפך לעסק יקר. זה נוגע במיוחד לתיירים שמחפשים חופשה ארוכה או בתקציב בינוני. התיירים שהיו ממלאים את המלונות פשוט בוחרים יעד אחר.

2. המתחרים התעוררו.
וייטנאם, שבעבר הייתה שחקנית משנית, נהפכת לאט לאט למעצמת תיירות. המחירים שם נמוכים יותר, השירותים משתפרים, ויש תחושה של מקום ש"עולה על המפה".
גם יפן, שבמשך שנים הייתה מחוץ לתחום בגלל המחירים, הפכה לאחת המדינות המשתלמות בעולם בעקבות קריסת היין היפני. מדינות אחרות הופכות מזמינות יותר ותאילנד מסתבכת.

לא מדובר רק במחירי השוק – רגולציה חדשה הפכה את תאילנד ליקרה יותר, ורגולציה ישנה ממשיכה להוות חסם לתחרות ולהתייעלות.
עם השנים תאילנד חוותה החמרת דרישות, ריבוי מגבלות, והתערבויות בלתי צפויות גרמו לבעלי עסקים לקחת מקדמי ביטחון. התוצאה הייתה התייקרות כללית, שגם השפיעה על סקטור התיירות. כך במקום למשוך מבקרים עם מחירים נוחים, תאילנד הפכה ליעד יקר ופחות אטרקטיבי.

אבל בנוסף לעלויות הישירות של הרגולציה, תאילנד גם סובלת מסביבה רגולטורית לא יציבה ולא צפויה.

איך הרגולטורים מתנהלים?

מה עשתה הממשלה התאילנדית כשהבינה שהיא בבעיה? הם התחילו לעשות. פעלו בכל הכיוונים.
בלי תוכנית מסודרת. וככה זה נראה בפועל:

המקרה הבולט ביותר היה ברגולציה מול המערכת הבנקאית.
רשויות האכיפה, בלחץ בינלאומי, פתחו במבצע ענק לטיפול בהלבנת הון. התוצאה: מיליוני חשבונות בנק הוקפאו באבחת מקלדת; כולל של תושבים חוקיים, תיירים תמימים, וגמלאים מערביים. כשהחשבונות שוחררו – אותם אנשים סגרו את החשבון בבנקים בתאילנד, וחלק עזבו את המדינה. עיתונים בינלאומיים קפצו על הסיפור, והתדמית נפגעה עוד יותר.

קדימה, אחורה.
אם אתם מתכננים חופשה בתאילנד – תוכלו להיכנס למדינה ל-60 יום בלי ויזה.
אבל בתחילת השנה הודלף מסמך ממשלתי שהציע לקצר את תקופת הפטור מויזה מ-60 ל-30 יום. התיירים כמובן נלחצו. לא עבר יום, והממשלה פרסמה הבהרה שזה לא באמת יקרה.
כמה שבועות אחר כך פורסמה הודעה על שינוי כללי המס עבור הכנסות של תושבים זרים. ואז שוב נסיגה מההודעה.

ומה עם האלכוהול? כאן מדובר ברכבת הרים של ממש.
בתאילנד קיימת מגבלה על שעות הפעילות של מקומות בילוי שמוכרים אלכוהול (מזכיר את הפוסט הזה על חוקי אלכוהול באירופה). בחודשים האחרונים הממשלה הודיעה שתטיל קנסות כבדים על שתיית אלכוהול אחרי חצות (10,000 באט, שזה בערך 1,000 ש"ח). נקבעו גם עונשים כבדים יותר על הוראות ואיסור קיימים. זו החמרה של המצב הקיים – לא רק שפאבים צריכים להיסגר בחצות, אם קניתם אלכוהול קודם לכן – אסור לכם לשתות אותו אחרי חצות. המשמעות תהיה סגירה מוחלטת של חיי הלילה.
וזה קורה חודשים ספורים אחרי שהממשלה הקודמת דווקא ניסתה להקל על מגבלות האלכוהול כדי לעודד תיירות.

בחודש נובמבר 2025 תאילנד הקשיחה את הרגולציה בתחום האלכוהול: אסור לקנות או לשתות אלכוהול בתקופות שנקבעו כ"שעות אסורה" (למשל בין 14:00‑17:00 ובין 00:00‑11:00) למעט במלונות מורשים, שדות תעופה ובתי בילוי רשומים. התיירים עלולים להיות כפופים לקנס של עד 10,000 בהט אם יעברו על הכללים.
ואז שוב שינוי: בתחילת דצמבר תאילנד הודיעה על פיילוט שיחל באופן מיידי (מהיום למחר) ויימשך חצי שנה – האיסור הושהה כדי לשקול את ביטולו.
התבלבלתם? זה לא במקרה.

ומה לגבי קנאביס?
בשנת 2022 תאילנד חגגה לגליזציה של קנאביס (ליתר דיוק: דה קרימינליזציה), אחרי שנים בהן העונשים על מסחר וצריכת קנאביס היו מהמחמירים בעולם. אבל מאז פורסמו הצהרות ומסמכים של הדרג הפוליטי וגם של משרד הבריאות בתאילנד בדבר הכוונה לקדם חקיקה שתחזיר את האיסור, וגם דרישה לבצע מבצעים משטרתיים ופשיטות על אזורי תיירות. פורמלית הלגליזציה לא בוטלה, אבל התחושה היא שזה יכול לקרות – עבור העסקים זו אי יציבות, עבור התיירים זה מרתיע, מפחיד ומבלבל. יש הרבה שמועות שכבר אסור לצרוך קנאביס.

המכנה המשותף לכל המהלכים האלה הוא חוסר יציבות.
החוקים משתנים, ההודעות סותרות והתחושה הכללית היא שאף אחד לא באמת יודע מה הוא עושה.

הציבור מצביע ברגליים

כשבודקים את שורש הבעיה, מגלים שזו לא רק שאלה של שער המטבע או מהלכים שמדינות אחרות עושות. אלו גם לא העלויות לבדן. מה שגורם לתיירים ולמשקיעים להתרחק מתאילנד זו התחושה שאין וודאות ואי אפשר לסמוך על מה שהשלטון אומר.

המדיניות משתנה במהירות, בלי אזהרה מוקדמת. הודעות שמתקבלות ברצינות היום – מתבטלות למחרת. הוראות מוצהרות לא באמת נאכפות, ודווקא תקנות שוליות זוכות פתאום לקנסות ואכיפה קפדנית.

זה מבלבל ומתסכל.

יש סנטימנט שאומר – לא משנה מה כתוב בחוק או מה ההצהרה הרשמית, הכל יכול להשתנות. צריך לחכות ולראות מה באמת יעשו.
הבעיה היא שכל הצעה וכל שינוי מדיניות זוכים לתגובה של "נראה אם זה מחזיק". במצב כזה קשה לבנות אמון. במיוחד כשמדובר בשוק שמבוסס על ציפיות לטווח ארוך, כמו תיירות או השקעות זרות.

וכשאין אמון – הכול מתייקר.
כי המשקיעים דורשים יותר ביטחונות והעסקים נזהרים מלהתרחב. ותיירים? הם פשוט בוחרים יעד אחר, כזה שאפשר לתכנן בו חופשה בלי הפתעות.

יש מחירים שצריך לשלם. למשל, אם אנחנו רוצים יותר בטיחות בדרכים או הגנה טובה יותר על הבריאות – ייתכן שיהיו לזה עלויות. ולעיתים אנחנו נסכים לשלם את העלויות האלו, כי זה שווה במונחי שיפור הבריאות או הבטיחות.
אבל מדיניות לא עקבית יוצרת מחירים בלי תועלת. אנחנו רק מפסידים.

אם אהבתם את הפוסט הזה – אולי תתעניינו בסקירה של חוקי אלכוהול מסביב לעולם.