בפוסט הקודם הצגתי את המורכבות הרגולטורית בתאילנד דרך דוגמאות מתחומים שונים. האתגר המרכזי שהצבעתי עליו הוא שינויים תכופים ברגולציה, לפעמים בכיונים מנוגדים – הקלה ואז החמרה. לפני מספר שבועות התקבל עדכון שממחיש עד כמה המערכת שם תנודתית, וכמה מהר מדיניות יכולה להתהפך.
תאילנד, שהפכה ביוני 2022 לאחת המדינות הראשונות באסיה שביצעו דה-קרימינליזציה רחבה של קנאביס, משנה עכשיו כיוון.
הממשלה החדשה החזירה את הקנאביס למסגרת של שימוש רפואי בלבד, והטילה שורה של מגבלות רגולטוריות חדשות. התוצאה מיידית וכואבת: סגירה של יותר מ- 7,000 חנויות קנאביס.
מה השתנה בפועל ברגולציה
במקום מדיניות מקלה,המדינה עברה למסגרת מחמירה וברורה הרבה יותר:
- שימוש בקנאביס הוגבל מחדש לשימוש רפואי ומחקרי בלבד.
- מכירה של תפרחת קנאביס הוגדרה כמכירה של "צמח מפוקח" ומותנית במרשם מרופא.
- נקבעה חובת העסקת גורם רפואי מורשה בכל חנות.
- נאסרה פרסומת לקנאביס, ונאסרה צריכה במרחב הציבורי, עם קנסות משמעותיים.
- גם תיירים יכולים לקבל קנאביס רפואי רק לאחר בדיקה רפואית והנפקת אישור מקומי.
המחיר הכלכלי: אלפי עסקים קורסים
לפי נתוני משרד הבריאות התאילנדי, מתוך יותר מ-18 אלף חנויות שפעלו בשיא, רובן לא ביקשו לחדש רישיון בעקבות הדרישות החדשות.
ומתוך החנויות שהגישו בקשת חידוש רק כ-15 אחוז מהחנויות שביקשו לחדש רישיון הצליחו לעמוד בתנאים.
בפועל, אלפי עסקים קטנים שהוקמו על בסיס מדיניות ממשלתית מקלה מצאו את עצמם מחוץ לשוק בתוך זמן קצר. השקעות בהיקף של עשרות עד מאות אלפי ש"ח בכל חנות – נזרקו לפח.
זו לא רק פגיעה ביזמים. זו פגיעה באמון. המדינה שידרה מסר של פתיחת שוק והזדמנות כלכלית, ואז שינתה את כללי המשחק באופן חד.
אני לא מדבר על התוכן ה'נכון' של המדיניות, אלא על הצורך בעקביות.
בריאות הציבור כטריגר לשינוי
הנתונים הבריאותיים בתאילנד מצביעים על עלייה חדה בתחלואה ובפניות לבתי חולים הקשורות לקנאביס מאז הליברליזציה: עלייה חדה בהרעלות, בהתמכרויות ובמקרי פסיכוזה הקשורים לשימוש. באזורים תיירותיים נרשמה עלייה חדה בפניות של תיירים לחדרי מיון בעקבות שימוש בקנאביס.
מבחינת הרשויות מה שקרה זה שהמדינה פתחה את השוק בלי תשתית רגולטורית מספקת, ואחר כך נאלצה לשנות כיוון לאור הנזקים מהיעדר רגולציה בסיסית.
שלוש תובנות מהסיפור התאילנדי
1. ליברליזציה בלי תכנון רגולטורי מוקדם עולה ביוקר
פתיחת שוק בלי מסגרת ברורה (של רישוי, פיקוח, אכיפה וניהול סיכונים) עלולה לייצר תועלת קצרת טווח אך גם בעיות ארוכות טווח.
2. יציבות רגולטורית חשובה לא פחות מתוכן המדיניות
גם אם המדינה רוצה לשנות כיוון, שינויים חדים במדיניות פוגעות ביזמים, משקיעים ובאמון הציבור. רגולציה טובה לא נמדדת רק בשאלה אם היא "מחמירה" או "מקלה", אלא גם ביכולת שלה להיות צפויה, מדורגת ומוסברת.
3. ניהול סיכונים עדיף על פתיחה גורפת או סגירה גורפת
המעברים מאיסור לגישה ליברלית כמעט לחלוטין ואז למודל רפואי סגור מדגימים היעדר תפיסה ברורה של הסיכונים. אפשר היה לבנות מראש מודל מדורג: רגולציה דיפרנציאלית, מגבלות על נקודות סיכון (פרסום, איסור מכירה לקטינים, הקלות רק באזורי תיירות), ופיקוח מבוסס סיכון.
הסיפור של תאילנד לא עוסק בקנאביס. הוא עוסק בדרך שבה ממשלות מקבלות החלטות ומשנות מדיניות.
היעדר שינוי וקיבעון הוא בעיה מוכרת, אבל גם ההיפך – תנודתיות – עלול להיות בעייתי.
הרגולטור - גיא מור 