בשבועות האחרונים שמענו שמקדמים בעולם כל מיני יוזמות להגבלת השימוש בפלסטיק. למשל, קנדה הכריזה שתאסור על שימוש בפלסטיק חד פעמי מזיק. הרבה אנשים שיתפו את הידיעות האלו וקראו להחיל איסורים כאלו גם בישראל.

די עם הרומנטיקה

אנחנו שומעים על יוזמה או הצעה ומתלהבים: "בואו נעשה את זה בישראל!".

זו בדיוק הבעיה של קפיצה להחלטות בלי לחשוב עליהן קודם

– תופעה שכתבתי עליה המון. לצערי זה קורה כל הזמן. מקבלי החלטות וארגוני חברה אזרחית – רואים כותרת ופועלים.

אז אני רוצה לשים תמרור אזהרה מעל הקריאות להטיל איסור על שימוש בפלסטיק. אנחנו רואים הרבה דעות נחרצות ומעט נתונים וניתוח על ישראל. בפוסט הזה אני רוצה להעלות סימני שאלה ולעודד דיון מעמיק יותר. אז בואו ניקח צעד אחורה ונשאל שאלות.

רגולציה סביבתית פוגעת בסביבה?

פלסטיק הוא נושא מאוד רחב כי יש המון מוצרים. אז ניקח כדוגמה תחום יותר צר: שימוש בטיטולים שגם הם מוצר חד-פעמי מזהם.

אם נאסור על שימוש בטיטולים נפחית זיהום אבל נפסיד את היתרונות שלהם. יתרון אחד הוא חסכון בזמן להורים צעירים. אם הם יאלצו להשתמש בחיתולי בד רב-פעמיים, זה ידרוש מהם יותר זמן (לכבס וכו'). להורים צעירים יש מעט זמן פנוי. זה יבוא על חשבון שעות שינה (מגדיל סיכון בריאותי וסיכון לתאונות) או על חשבון שעות עבודה – פגיעה כלכלית באותם זוגות צעירים. אולי הנטל יפול בעיקר על האמהות – וידיר אותן משוק העבודה.

ויש גם חסרון לאיסור כזה – ההשפעות הסביבתיות של כיבוס חיתולים רב-פעמיים. צריכת מים, צריכת חשמל ושימוש בסבון כביסה שהוא חומר כימי. מחקר סביבתי של ממשלת בריטניה מצא שאופן הכביסה קובע אם חיתול רב-פעמי יגרום יותר או פחות נזק סביבתי, בהשוואה לטיטול רב-פעמי. מחקר אחד מצא שאם זורקים לפח חיתול רב-פעמי אחרי פחות משנתיים וחצי של שימוש – הוא יותר מזהם מטיטולים חד-פעמיים. זה דומה לדיון על שקיות פלסטיק.

יש טענות שמה שחשוב זה לייצר טיטולים מחומרים מתכלים, ולטפל אחרת בפסולת. ייתכן שחיתולים רב-פעמיים דווקא גורמים יותר נזק כלכלי, סביבתי וחברתי.

יכול להיות שהמחקרים האלו לא מדוייקים. ואולי הניתוח שהצעתי על רגל אחת מתעלם מההשפעות אחרות. אולי דווקא נכון לאסור בישראל על טיטולים ועל כלי פלסטיק חד-פעמיים. אבל מה שחשוב זה להשתמש בנתונים ולבחון את כל התמונה. נראה שהקריאות להטיל בישראל איסורים מבוססות על אינטואיציה ולא על ניתוח של הבעיה ושל הפתרונות האפשריים.

איך נראית התחלה של ניתוח?

בואו נסתכל על ניתוח שהאיחוד האירופי ביצע על הטיפול בסוגיית הפלסטיק. האיחוד האירופי מקפיד לפרסם מפת דרכים קצרה (3 עמודים). שווה לרפרף עליה אם אין לכם זמן לקרוא את האסטרטגיה המלאה ואת חומרי הרקע.

הם לא מתחילים עם פתרון, אלא מגדירים בעיה שרוצים לפתור. הנה שלוש הבעיות שהם הגדירו:

1. ייצור פלסטיק מבוסס על דלק מאובנים

הייצור הנוכחי מסתמך על דלק מאובנים (כמו נפט). הוא תלוי בהפקת דלקים כאלו ומעודד שימוש בהם. יש אתגרים בהסבה לאלטרנטיבות.

2. מעט שימוש חוזר ומעט מחזור

השוק המשני של פלסטיק לא מפותח. יש תמריצים חלשים לעשות שימוש חוזר או למחזר פלסטיק. בנוסף, הרבה מוצרי פלסטיק תוכננו לשימוש חד-פעמי והם לא מתאימים למחזור.

3. פיזור פלסטיק שיוצר זיהום סביבתי

לפי הערכה משנת 2010, בין 5 ל-13 מיליון טונות של פלסטיק מתפזרים בסביבה (גלובלית). הגורמים לכך הם שאין מסגרת שתומכת בפיתוח ושימוש בפלסטיק מתכלה, ומודעות נמוכה של הציבור.

לדעת לפני שמחליטים

רק אחרי שהגדרנו בעיה, אפשר לוודא שהיא באמת קיימת. ואז צריך לבדוק איפה ומתי היא מתרחשת, מה גורם לה, כמה נזק היא גורמת ומה היתרונות במצב הקיים. את כל זה צריך לעשות לפני שמציעים פתרונות. בטח לפני שבוחרים לקדם פתרון רגולטורי.

הכלכלן הסביבתי בג׳ורן לומבורג טוען שאיסור ומגבלות על פלסטיק חד-פעמי פשוט הסיטו את הצריכה לשקיות פלסטיק ונײר אחרות. הוא ביקר את ההצהרה של ממשלת קנדה על כך שהיא לא תהיה אפקטיבית בהגנה על הסביבה.

אבל אפילו אם ההצעה הקנדית טובה – היא טובה ומתאימה להם. אם אנחנו רוצים לפתור בעיה שקיימת בישראל, אנחנו צריכים לבחון מה קורה אצלנו ולבדוק מה יהיו היתרונות והחסרונות של פתרון בישראל.

אם לא עשינו את זה – אנחנו לא יודעים על מה אנחנו מדברים.

פלסטיק וזיהום סביבתי הן סוגיות חשובות. כרגע לי אין תשובה האם ואיך צריך לאסור על פלסטיק בישראל. כי חסרים לי נתונים. אם הנושא חשוב לכם – כדאי שתתעקשו שהדיון יהיה מבוסס על חשיבה ולא על תחושות בטן.