לא מצחיק: איסור רגולטורי על שלטים הומוריסטיים

בתוך שנתיים יהיה בארצות הברית איסור פדרלי על שילוט מצחיק בצידי כבישים.

המנהל הפדרלי לכבישים מהירים (U.S. Federal Highway Administration) פרסם לפני חודש מדריך מחייב למערכות שליטה ובקרה בכבישים מהירים.

מדובר במסמך פשוט ותמציתי – רק 1,161 עמודים. המסמך מוקדש כל כולו כדי לקבוע אילו שלטים ומערכות בקרה מותר להציב לצד כבישים מהירים.

הסעיף הכי מעניין במדריך החדש הוא האיסור על שלטים ומסרים הומוריסטיים. לפי מנהל הכבישים המהירים, מסרים הומוריסטיים עלולים להיות לא ברורים או להסיט את תשומת הלב של הנהג – ולכן הוחלט לאסור אותם.

אסור מצחיק

ההוראות של מנהל הכבישים המהירים קובעות ששילוט לצד הדרך יהיה "פשוט, ישיר, קצר, קריא וברור" (במקור: "simple, direct, brief, legible and clear"). זה מזכיר פוסט שפרסמתי בעבר – על רגולציה באופן כללי ועל שילוט רגולטורי.

יש למנהל הכבישים המהירים עוד הוראה עקרונית: מותר להתקין שילוט רק כאשר מדובר במידע חשוב לנהגים (למשל, מזהיר אותם מסכנה שעלולה לגרום להתנגשות, או תזכורת לחגור חגורות בטיחות).

מסתבר שלרגולטורים מהמדינות עצמן (לא הממשל הפדרלי) יש נטייה להשתמש בחוש הומור כשהם מתקינים שלטים עם מסרים בעד נהיגה בטוחה. יש להם בדיחות חביבות כמו “Visiting in-laws? Slow down, get there late,” (מבקר את חמותך? סע לאט ותגיע מאוחר). ויש להם משחקי מילים אמריקאיים ולא מצחיקים, כמו “Hocus pocus, drive with focus” או “Hands on the wheel, not your meal”.
אני מסכים שהשניים האחרונים ממש צולעים. אבל לא בטוח שזו סיבה לאסור אותם ברגולציה פדרלית.

המקרה של מדינת אריזונה

יש מדינות בארה"ב שממש יפגעו מהאיסור הזה.

למשל, באריזונה השלטונות התקינו מעל 300 שלטים אלקטרוניים בכבישים מהירים. מחלקת התחבורה של מדינת אריזונה אפילו מקיימת תחרויות כדי למצוא את המסרים הכי מצחיקים ומקוריים – ואז מפרסמת את המסרים הזוכים על גבי השלטים. לפי האתר שלהם, בתחרות האחרונה הוגשו יותר מ-3,700 הצעות למסרים לפרסום על גבי השלטים.

בחרתי לספר על המהלך של אריזונה כי בעיני יש בו פיצוח יצירתי. בישראל ובעולם אוהבים לומר שצריך לטפל בבעיה באמצעות חינוך וקמפיין הסברה. אבל לעיתים קרובות אלו סתם סיסמאות שלא ברור איך והאם הן יעבדו. לשפוך כסף על קמפיין לא מבטיח שהוא יעבוד.
אבל הרעיון לקיים תחרות סביב השלטים הוא פתרון ממשי להגברת המודעות וההזדהות עם המסר. זו דרך לבחור מסרים מקוריים ואפקטיביים. המסר כמובן יתפרסם בשלט שלצד הדרך. אבל בנוסף, כאשר אנשים מהציבור הכללי ישתתפו בתחרות – העניין שלהם והמודעות יתחזקו. לדעתי, גם השלט עצמו וכמובן שגם התחרות יהיו כלים מדהימים כדי להגביר מודעות ולחבר את הציבור למסר שעוסק בבטיחות בנהיגה. לכן אני חושב שיכול להיות פה פיצוח אמיתי – באמצעות השלטים, התחרויות ויתר המיזמים שקשורים אליהם.

אז בתוך שנתיים אסור יהיה לפרסם שלטים כאלו. כנראה שיהיה צריך גם להקים יחידת אכיפה שתעסקי רק מפקחים שאין להם חוש הומור.

שאלות גדולות יותר

ויש שאלה ממסדית. בארצות הברית יש ממשל פדרלי אבל יש גם ממשל מדינתי. ההתערבות של הממשל הפדרלי די דורסת את ההחלטות ואת האוטונומיה של הממשל במדינות. זה מעיד על חוסר אמון (הממשל הפדרלי מתערב כי הוא חושב שהוא יודע יותר טוב). התנהלות כזו מזכירה את העמדה שממשל ביידן הביע בשנה שעברה – שרגולציה פדרלית עדיפה על רגולציה מדינתית. אולי זה המשך של אותה גישה.זה כביכול סיפור על סוגיה שולית. למי אכפת משלטים עם חוש הומור?
אבל זה סיפור על האופן שבו המדינה מחליטה להתערב או לא. למשל – אני מקבל את האמירה ששלטים מסיטים את תשומת הלב, אבל האם זה מצדיק התערבות (כלשהי) של הממשל? והאם התועלת מאיסור השלטים האלו, גבוהה מהעלות (הפסד היתרונות שבשלטים האלו). זה גם סיפור על נוקשות שאולי מקלקלת תהליכים יפים ויצירתיים.