איך להאכיל את העולם במזון בריא?

כשמדברים על תזונה בריאה, אנחנו מדמיינים סלט טרי, חלבון איכותי ופירות העונה. אבל המציאות היא שלרבים בעולם – אוכל בריא פשוט לא בהישג יד. למעשה שלושה מיליארד בני אדם בכלל לא יכולים להרשות לעצמם לקנות מזון בריא.

הגרף הבא מציג את עלות המזון הבריא ביחס לשכר החציוני.

הגרף מספר סיפור עצוב: בהודו, העלות של רכישת מזון בריא לחודש שווה לכל השכר החציוני. בסין – כחצי מהשכר החציוני. וביפן? רק עשירית מהשכר החציוני. המשמעות ברורה – ככל שההכנסה גבוהה יותר, כך הנגישות למזון בריא משתפרת.

כמובן שעדיף להיות עשיר מלהיות עני, וכמובן שכסף יכול לקנות מזון בריא יותר.

בריאות = תזונה בריאה

נגישות למזון בריא היא לא רק עניין של כסף – היא עניין של בריאות ציבורית. אוכל בריא קשור לא רק לאיכות חיים, אלא גם לתוחלת חיים ארוכה ולצמצום תחלואה. במילים פשוטות – מי שיכול להרשות לעצמו אוכל בריא, בריא יותר.

מחקר שפורסם בכתב העת הנחשב PLOS Medicine מצא שתזונה שכוללת צריכה מוגברת של קטניות, דגנים מלאים ואגוזים, יחד עם הפחתת צריכת בשר אדום ומעובד, עשוי להאריך את תוחלת החיים ביותר מעשור.
תזונה בריאה ומאוזנת משפיעה באופן ישיר תוחלת החיים ויכולה ולהפחית את הסיכון למחלות כרוניות.

איך נגרום לאוכל בריא להיות זמין לכל העולם?

אנחנו צריכים להגדיל את הפער בין שני הקווים בגרף: או להוריד את עלות המזון הבריא (אדום) או להגדיל את השכר החציוני (כחול). איך עושים את זה?

הניתוח שלי מתייחס לפן של מדיניות ציבורית, בדגש על מדיניות רגולציה. יש עוד אפיקים כמו טכנולוגיה, אבל אני מעדיף להתמקד בתחום המומחיות שלי.

אפשרות ראשונה: הפחתת מחירי המזון הבריא

הממשלה יכולה להוזיל את המחירים דרך הסרת עלויות עודפות – למשל ביטול רגולציה מיותרת שמייקרת מזון בריא. זה חשוב, כי הרבה פעמים דרישות תקינה מכבידות על יצרנים קטנים שמספקים מזון טרי ומקומי.

זהירות מסבסוד ישיר!

סבסוד מזון הוא פתרון מפתה, אבל בעייתי.
למה? כי כל מימון לסבסוד המזון חייב להגיע מ מתקציב המדינה, כלומר – ממיסים שאנחנו משלמים. כך, מצד אחד המוצרים בסופר יהיו זולים יותר, אבל מצד שני כל אחד מאיתנו יישאר עם פחות כסף בכיס בגלל עלייה במיסים (או שזה תקציב שיופחת ממקום אחר כמו חינוך או שירותי בריאות). בסוף – לא באמת השגנו הורדת מחירים, והנגשה של מזון בריא, אלא רק העברנו את הכסף מכיס אחד לכיס אחר.

פתרון קסם אחר – שצריך להיזהר ממנו – הוא פיקוח מחירים. לחצו כאן כדי לקרוא את ההסבר שלי – למה פיקוח מחירים הוא מוצא אחרון ואיך הוא פוגע במי שאצור להינות ממנו 

אפשרות שנייה: להגדיל את השכר החציוני

האופציה השנייה היא להעלות את ההכנסה של הציבור. זה נכון, אבל מורכב. איך עושים את זה? נותנים למשק לצמוח על ידי הורדת חסמים, עידוד יזמות וצמצום בירוקרטיה. אם יהיה יותר פיריון (נייצר יותר) – יהיה לנו יותר כסף. דמיינו שיש לכם מפעל שבמקום לייצר 100 ארגזים ביום, הוא מצליח לייצר 140 ארגזים. ההכנסות שלו יגדלו.

גם העלאה של הפריון והעלאה של השכר אפשר להשיג באמצעות רפורמות ברגולציה.

איך רפורמות ברגולציה יכולות להוזיל עלויות ולהעלות את השכר החציוני?

דוגמאות

נתחיל בדוגמאות לעומסים שמייקרים את המחייה ומקטינים את הפיריון (במילים אחרות – גורמים לכולנו להיות יותר עניים).​

• תהליכי רישוי עסקים מורכבים: עסקים קטנים וגדולים נדרשים לעבור תהליכי רישוי מסובכים וארוכים, שמונעים מהם להתחיל לפעול במהירות ומייקרים את עלויות ההקמה והתפעול.
  
• חובות דיווח מסורבלות: חברות נדרשות לעיתים לדווח על מגוון רחב של נתונים לרשויות שונות, מה שמצריך משאבים אדמיניסטרטיביים משמעותיים. הדיווח עצמו לא תורם ישירות לבטיחות, אבל יש למנגנונים האלו עלויות משמעותיות לעסקים.
  
• דרישות מחמירות ולא אחידות: יבואנים ויצרנים מקומיים נדרשים לעמוד בהוראות מחמירות ולעיתים גם ייחודיות בהשוואה לסטנדרטים הבינלאומיים. זה מקשה על יבוא ומייקר מוצרים.
  

איך רפורמות ברגולציה תורמות להורדת יוקר המחייה ומחירי המזון?

1. הגברת הפריון: הפחתת הנטל הרגולטורי מאפשרת לעסקים להתמקד בפעילות הייצורית והעסקית, לשפר תהליכים ולהטמיע טכנולוגיות חדשות, מה שמוביל לעלייה בפריון. לדוגמה, במקום להכין דוחות או להתמודד עם ביקורי פיקוח – להשקיע בפיתוח מוצר חדש או לתת שירות טוב יותר ללקוחות.
2. עידוד יזמות: הסרת חסמים בירוקרטיים מקלה על יזמים להקים עסקים חדשים, מה שמגביר את התחרות ומוביל לחדשנות.
3. הגברת התחרות: רגולציה יעילה וגמישה מאפשרת לשחקנים חדשים להיכנס לשוק. בנוסף, כל עלות רגולטורית כבדה יותר עבור עסק קטן, בהשוואה לעסק גדול. לכן, בהגדרה הסרת הוראה רגולטורית עוזרת יותר לקטנים. כל זה מגביר את התחרות ותחרות מובילה להורדת מחירים.
4. הפחתת עלויות: צמצום הרגולציה המכבידה מפחית את העלויות התפעוליות של עסקים, מה שמאפשר להם להשקיע יותר במוצרים, וגם להוריד מחירים לאזרח. למשל, אם מסעדה יכולה להסתפק בכיור אחד ולא בשלושה, ולא צריכה להעסיק עובד שתפקידו לפקח על התברואה – ייחסך הרבה כסף.
5. שיפור נגישות לשווקים בינלאומיים: התאמת הרגולציה לסטנדרטים בינלאומיים מקלה על עסקים לייבא ולייצא מוצרים ושירותים, יבוא חושף אותנו לתחרות ומאפשר כניסה של מוצרים נוספים. ייצוא מאפשר עוד הכנסות ומאפשר העלאת שכר (ההייטק הוא מגזר קלאסי שמבוסס על יצוא). ​

רוצים מזון בריא ובזול? רגולציה יעילה היא המפתח

בסוף, שתי הדרכים עוברות דרך רגולציה: הפחתת עלויות באמצעות הסרת חסמים ורגולציה גמישה שתומכת בצמיחה כלכלית. כל פתרון אחר הוא קוסמטי.

אנחנו לא צריכים "לחלק דגים", אלא "ללמד לדוג" – לייצר מערכת שבה יש שגשוג ורווחה כלכלית.

מורכב לייצר כאלו רפורמות, אבל זה שווה את זה. בכל זאת – מדובר בבריאות שלנו.