ההבדל בין התיאוריה לפרקטיקה

אתמול ה-OECD פרסם את דוח Government at a Glance 2025, שמציג היבטים שונים של ממשל ומדיניות ציבורית.

אחד המדדים מוקדש לתובנה פשוטה: לא מספיק שיהיו כללים טובים – צריך גם ליישם אותם בפועל.

ה-OECD מצביע על פערים גדולים בין המסמכים הרשמיים לבין המציאות בשטח. למשל, מדינות ה-OECD עומדות בכ-77% מהדרישות לכללים למניעת ניגודי עניינים, אבל רק 42% מיושמות. כלומר, יש נהלים, יש מצגות, יש הצהרות – אבל בפועל הרבה מזה לא קורה.

זו תזכורת חשובה: לעיתים קל להתרשם ממסמך כתוב, אבל בלי פרקטיקה – זה לא באמת קיים.

ומה בישראל? בתחום הזה – לפי ה-OECD יש פער. המדיניות הרשמית בכמה גבוהה (90% מהסטנדרט) אבל היישום חלקי (25%).

הפער הזה רלוונטי לעוד תחומים.
בדרך כלל כשיש בעיה מיד קופצים עם הצעות לקבוע עוד כללים או להחמיר את הקיימים. כמעט ולא מדברים על שיפור היישום שלהם בשטח.
פיקוח מדוייק יותר, אכיפה ודאית ומרתיעה, שירות איכותי לציבור, בקרה ואיסוף נתונים. שם המציאות קורית, לא בחוברת הנהלים.