סופרסוניק: סוף לאיסור על טיסה במהירות על-קולית

למה מטוסים לא טסים מהר יותר? כבר כתבתי בעבר על השאלה הזו ושהתשובה העיקרית היא כמובן – רגולציה.

נכון, יש בעיות הנדסיות וכלכליות – אבל יש גם חסמים רגולטוריים. אחד מהם היה האיסור של ה-FAA על טיסה במהירות על-קולית מעל ארה"ב. הסיבה: בום על-קולי עלול להזיק לבניינים או להפריע לתושבים.
האיסור נקבע, עברו עשרות שנים אבל הטכנולוגיה לא נשארה במקום. כיום אפשר לבנות מטוסים שיודעים "לחתוך" את גל ההדף כך שהבום לא יגיע לקרקע.
אבל כל עוד הרגולציה אסרה טיסה כזו – לא היה כדאי להשקיע בפיתוח. למה להשקיע מיליארדים אם החוק אוסר את השימוש בטכנולוגיה?
זו הטרגדיה של חסמים רגולטורים לחדשנות. הם לא רק אוסרים את הפעילות, אלא גורמים לאי השקעה במחקר ופיתוח, ולכן לפעמים ממש עוצרים את הקידמה וההתפתחות.

הסרת האיסור

לפני שבוע כל זה השתנה: הנשיא טראמפ חתם על צו נשיאותי שמורה לרשות התעופה הפדרלית (FAA) להסיר את האיסור על טיסות מעל מהירות הקול מעל שטח ארה"ב. מדובר בשינוי רגולטורי שמסיים מדיניות בת יותר מ-50 שנה – ומסיר חסם מרכזי שהיה קיים מאז שנות ה-60.

הצו החדש לא רק מסיר את האיסור, אלא גם מנחה את הרגולטור ליצור רגולציה חדשה בנושא הרעש שמטוסים על-קוליים יוצרים. כלומר – לא רק מבטלים את האיסור, גם יצירת מסגרת רגולטורית שמותאמת לטכנולוגיה עדכנית.

חדשנות שממריאה

הסרת האיסור תאפשר לחברות לפתח ולהטיס מטוסי נוסעים על-קוליים. למשל, חברת  Boom Supersonic כבר הצליחה להטיס את הדגם שלה (XB-1) במהירות על-קולית בלי לייצר "בום" שנשמע על הקרקע. היא מתכננת לפתח מטוס מסחרי שיקצר טיסות פנים בארה"ב מארבע שעות לשעתיים וחצי (כ-30%), ויש לה כבר הזמנות מ-American Airlines ו-United. זו כמובן רק דוגמה לחברה אחת שהשקיעה בטכנולוגיה למרות שהשימוש היה אסור. אני מניח שיש עוד חברות ובטוח שעכשיו יהיו יותר.

הדילמה היא כזו: טיסות על-קוליות צורכות הרבה יותר דלק. לפי מחקרים, פי 5 עד פי 7 יותר ממטוס רגיל.
להבנתי האתגר הזה עדיין לא פתור. למשל, אותה חברת Boom Supersonic טוענת שהמטוסים שלה יפעלו על דלק תעופה בר-קיימא (SAF). אבל SAF הוא יקר ולא מספיק נפוץ. ואפילו לפי התחזיות האופטימיות – בשנת 2025  רק 0.7% מתצרוכת הדלק של מטוסים תהיה SAF. כלומר – יש פתרונות טכנולוגיים, אבל עדיין צריך להתגבר על אתגרים.

---

50 שנה של קיפאון טכנולוגי הסתיימו בצו אחד.
הסיפור הזה הוא דוגמה קלאסית לכוח ולעוצמה של רגולציה. איסור רגולטורי יכול לחסום פיתוחים שלמים, גם אם הם אפשריים טכנולוגית. ובאותה מידה – הסרת איסור כזה יכולה לשחרר פוטנציאל אדיר.

אבל הרגולציה גם מורכבת מהרבה פרטים קטנים. הפרטים הם מה שקובע אם הרגולציה מאפשרת חדשנות, מבטיחה בטיחות, מקדמת תחרות ומשפיעה על סיכונים סביבתיים. וזה בדיוק מה שנדרש עכשיו מה-FAA.