למה מטוסים לא טסים מהר יותר?

ב-60 השנים האחרונות זמני הטיסות לא התקצרו, למרות שהטכנולוגיה התקדמה בכל תחום אחר.

לשיקולכם אם זה בגלל מנועי הסילון או רגולציה של ממשלת ארה"ב

צד אחד של הסיפור הוא כלכלי

רוב המטוסים משתמשים במנוע טורבו-מניפה (למשל ב-747 וב-Dreamliner). מנוע טורבו-מניפה יעיל במהירויות של 650-960 קמ"ש. אם רוצים לטוס במהירות גבוהה יותר ולחצות את מהירות הקול (כ-1,200 קמ"ש) – צריך מנוע טורבו-סילון (כמו מטוס הקונקורד).

הקאצ' עם מנועי טורבו-סילון הוא שהם צורכים המון דלק. כדי להטיס נוסע אחד מרחק של 100 ק"מ הקונקורד שורף 17 ליטרים, בעוד שה-Dreamliner צורך 2.3 ליטרים. המשמעות היא שכרטיס טיסה בקונקורד לכיוון אחד מלונדון לניו יורק עלה כ-7,500 $ (במונחים של היום). הטיסה אומנם התקצרה מ-7 שעות ל-3 שעות, אבל היא מאוד התייקרה. הדלק מהווה חלק משמעותי מהעלויות של חברות התעופה (פי 3 מעלות המטוס). לכן הן חייבות לבחור במהירות טיסה שלא מבזבזת דלק. וככה הגענו לטיסות מתחת למהירות הקול עם מנועי מניפה.

בשנים האחרונות יש יוזמות חדשות לפתח מטוסים על קוליים שיהיו כלכליים יותר מהקונקורד. למשל, לפני שנה נחפשו פרטים על אחת מהן – המטוס ינוע במהירות של 2,700 קמ"ש, יהיו בו 55 מושבים לנוסים וכרטיס לכיון אחד מלונדון לניו יורק יעלה כ-2,500$. האם היזמים והמהנדסים יצליחו למצוא פתרון הנדסי-טכנולוגי עם היתכנות כלכלית? נצטרך לחכות ולראות.

הצד השני של הסיפור קשור לרגולציה ממשלתית

ה-FAA (מנהל התעופה האמריקאי) אוסר לטוס מעל שטח ארה"ב במהירות שגבוהה ממהירות הקול. ההסבר לאיסור הוא שטיסה מעל מהירות הקול יוצרת "בומים" על-קוליים, שעלולים להזיק לבניינים. התזה הזאת פותחה בשנות ה-60, כשהתחילו לעשות ניסויים במטוס הקונקורד. ה-FAA הסתמך על התזה הזאת עד היום, בלי לבצע בדיקות עדכניות, למרות שנים של ניסיון מעשי בטיסות על קוליות. ככה נתקענו עם רגולציה משנות ה-60. מאז לא הייתה התקדמות. מכיוון שהחוק אוסר על טיסות במהירות על-קולית, לא כדאי להשקיע בפיתוח של הטכנולוגיה, למשל בפיתוח מנועים יעילים יותר.

מומחים מעריכים שגם אם הסיפור עם הבומים העל-קוליים היה נכון בשנות ה-60, היום כבר לגמרי אפשר לפתור אותו. למשל – עוצמת הבום העל-קולי מושפעת מהמהירות אבל גם ממשקל המטוס. הקונקורד היה מטוס ענק וכבד. מטוסים קטנים ומטוסים שעשויים מחומרים קלים ומודרניים שפותחו בעשורים האחרונים ירעישו פחות.

אבל כל עוד ה-FAA מטיל איסור מוחלט על טיסות על-קוליות, אין לתעשייה תמריץ לחקור ולפתח. לכל טכנולוגיה יש עקומת למידה ולכן ברור שעם הזמן הטכנולוגיה תשתפר ויהיו פחות השפעות לא רצויות (וזה גם יהיה זול יותר). אבל אי אפשר לטפס בעקומת הלמידה בלי להתנסות. אפשר לקרוא כאן על ההזדמנויות החדשות במעבר למטוסים על-קוליים.

זו החשיבות של מדיניות רגולציה: רגולציה משפיעה על מה שקורה היום אבל גם מעצבת את המחר. לכן קובעי מדיניות צריכים לשקול גם את השפעה על החדשנות ועל טכנולוגיות עתידיות.

ויש גם חדשות טובות: בשנה האחרונה ה-FAA בוחן מחדש את הרגולציה בנושא, במטרה לאפשר למטוסים על-קוליים חדשים לפעול. בואו נחזיק אצבעות שה-FAA ימצא פתרון שיאפשר טיסה מסחרית בטוחה במהירות על-קולית, ושכולנו נוכל לטוס מהר יותר ובמחיר נגיש.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s