דנמרק דורשת לפשט את חוק ה-AI של אירופה

האיחוד האירופי עומד לפרסם חבילת צעדים לפישוט רגולציה – ובצדק. הרגולציה באיחוד כל כך מורכבת, שהיא חונקת עסקים קטנים ובינוניים ומקשה על חדשנות.

השאלה המעניינת היא אילו רגולציות יכנסו לתוך חבילת הצעדים האלו?
מספר מדינות מבקשות שהחבילה תכלול גם את חוק ה-AI שנחקק לפני פחות משנה וחצי ועדין לא נכנס לתוקף במלואו.

זה מה ששר הדיגיטל הדני, Stage Olsen, טוען. לדבריו, האיחוד חייב לצמצם את הפער מול ארה"ב – ואם בשביל זה צריך לשפר את החוק החדש, אז זה מה שצריך לעשות.

ואני חושב שהוא צודק.

אחת מהטעויות הכי נפוצות של רגולטורים היא לבלבל בין כוונות לתוצאות.
ואחרי תהליך חקיקה ממושך, הדבר האחרון שרוצים זה לפתוח את החוק. לפעמים דווקא החוקים החדשים הם הכי בעייתיים – כי הם נוגעים לטכנולוגיה חדשנית, כי הם נקבעו בלחץ ציבורי, כי הם רוצים "לשדר רצינות" ועוד סיבות.

חוק הבינה המלאכותית אמור להבטיח שימוש בטוח והוגן ב-AI. אבל אם הוא מסורבל מדי, יקר או מגביל מידי – הוא עלול להשיג את התוצאה ההפוכה: לפגוע בחדשנות ולהבריח חברות טכנולוגיה החוצה מאירופה (למדינות בהן יש פחות כללים).

וזה לא תרחיש תיאורטי – זה קרה כבר בעבר בתחומים כמו פרטיות, בטיחות מזון וסביבה. במעגל הראשון – רגולציה עודפת גרמה לעיכובים, לעלויות גבוהות ולפגיעה ביכולת של השוק להגיב במהירות.
במעגל השני – רגולציה מכבידה מידי גורמת לשחקנים לעבור לפעילות לא מפוקחת או ממש לעזוב.

גם הדנים מסכימים שצריך רגולציה על בינה מלאכותית. אבל היא צריכה להיות חכמה, גמישה וממוקדת סיכונים.

רגולציה היא לא טקס. לא כותבים חוק כדי להיות צודקים. רגולציה היא מערכת חיה שמנהלת סיכונים ומכתיבה התנהגות.
ואם היא לא מספיק טובה – צריך לתקן אותה. גם אם זה אומר לבחון חוק שנחקק לפני שנה.