מה למדתי על אי ודאות

יש משהו משותף לחוויות הכי מאתגרות שלי.

בין אם זה השירות הצבאי, ההתמחות כעורך דין והתמודדויות כאבא צעיר.

זה לא היה לישון מעט, המאמץ הפיזי, להתמודד עם קבצי אקסל עמוסים או התנגדות חריפה.

***

אני זוכר שבתור מתמחה עבדתי על עסקת מיזוג ענקית. היינו צריכים לעבור על אלפי עמודים – מסמכים משפטיים, טכניים, רכש. אבל כשעמדנו לסיים את כולם הגיע פתאום עוד סט מסמכים נוסף. ואז עוד אחד. החלק הכי קשה היה שכל הזמן זרמו אלינו עוד מסמכים שצריך לבדוק. 

העובדה שיש המון עבודה לא מאוד הפריעה לי. 

החלק הכי קשה היה שלא ידעתי מהי נקודת הסיום. היה קשה מנטלית לראות את קו הסיום זז ולדעת שהוא יכול לזוז בעתיד שוב.

גם בצבא, מטלות ושמירות שלא ידעתי מתי יסתיימו היו הכי קשים, למרות שהם לא היו הכי ארוכים.

ובתהליכי חיפוש עבודה – הייתי הכי מתוסכל כשלא ברור איפה התהליך עומד ומה הצפי.

אי הוודאות הייתה שוחקת.

במדיניות ציבורית הכל הרבה יותר עוצמתי.

הציבור מתמודד עם מדיניות או רגולציה מחייבת, ואי אפשר 'לעבור למתחרים'. בנוסף, גם התוכן וגם התהליכים מסובכים יחסית.

לכן אי ודאות יוצרת מרמור והתנגדות.

***

וגם ההיפך נכון – יש המון ערך בוודאות.

ההצלחה של wolt היא בזכות הנוחות.

אבל ממה הנוחות הזו מורכבת?

חלק משמעותי הוא שאתם יכולים לדעת מראש תוך כמה זמן המשלוח צפוי להגיע, ויותר חזק – אתם יכולים לראות בזמן אמת איפה השליח ומה הצפי העדכני להגעה.

מה ש-Wolt עשתה זה להפוך את החוויה לצפויה יותר, לוודאית יותר.

***

אז למה אנחנו לא מספקים וודאות?

– אנחנו לא חושבים על החוויה של הצד השני

– המידע זמין לנו ואנחנו שוכחים שאחרים לא יודעים מה שאנחנו יודעים

– לפעמים מדובר ב"חדשות רעות", למשל שהתהליך יהיה ארוך, אז אנחנו נמנעים מלבשר אותן (או דוחים את הבשורה)

– אנחנו לא רוצים להתחייב, ולכן לא מוסרים מידע בכלל

יש כמה דברים בסיסיים שכולנו רוצים – להפחית כאב, להרוויח יותר, לחסוך בזמן. הפחתת אי הוודאות היא אחד מהדברים הבסיסיים האלו שחשובים לכולם ושמייצרים ערך באופן אוניברסלי.

אז מה אפשר לעשות עם זה?

בפעם הבאה שאתם מנהלים פרויקט, מגייסים עובדים או אפילו מתאמים פגישה — נסו לבדוק: האם יש דרך להפחית את אי-הוודאות עבור הצד השני?

תרשים זרימה קצר או אפילו משפט כמו "אני אחזור אליך עד יום חמישי" או "השלב הבא הוא מבחן קצר" יכולים לעשות את ההבדל.

כשמדובר במדיניות ממשלתית מחייבת – ההבדל הזה ענק.

3 תגובות בנושא “מה למדתי על אי ודאות

  1. היי גיא,

    כמה שאתה צודק, וכמה שהנקודה הזו כואבת.

    במסגרת העבודה שלי אני עובדת בעיקר מול גוף ממשלתי אחד (שירות המזון) – שלא רק שלא עומד בזמני התגובה שקבועים לו בחוק, אלא גם אין שום אפשרו לקבל מענה טלפוני, ולא עונה לשאלות מה הסטטוס.

    ואני משווה לתגובה שאני, כישראלית, מקבלת מה-FDA: קו טלפון לפניות. אנשי מקצוע שעונים (ולא טלפנים). אם הם לא יודעים – מנחים לכתוב במייל, ומקבלים תשובה למחרת!

    יש לי כרגע לקוח, יבואן, שהתהליך שלו נמשך כבר 7 חודשים לקבלת רישום מסוים, ובלי שום צפי לסיום. איך הוא אמור לעמוד בהתחייבויות שלו מול היצרן בחו"ל?

    הלוואי שהיה לרשויות הממשלה מעין bar שמראה כמה זמן נשאר להשלמת התהליך. כמו כמה זמן נשאר לפקק בוייז, כמו טעינת סוללה…

    ליאת

    אהבתי

  2. אני בהליכים להיתר בניה. קשה לדעת איפה זה עומד. אם זה יקח חצי שנה או שנה.

    כשגרתי בברזיל, לפחות בביטוח הלאומי, כל פתיחה של הליך נרשמת במחשב עם זמן מקסימלי מוגדר לקבלת החלטה ומעבר לשלב הבא. לכאורה, זה צריך להיות חיובי. בפועל, הפקידים יצרו ברירת מחדל של “נדחה” למקרה שהם לא מספיקים לטפל במשהו בזמן, כך שהאזרח יוצא ניזוק.

    באחד הקורסים שאני מלמד, ראש המחלקה לשעבר אמרה לי להכין רשימה מסודרת מה צריך לעשות כדי לסיים את הקורס בהצלחה. כלומר לקחת את העבודה שלהם ולפרוט למשימות קטנות שיכולות להוות צ’ק־ליסט. כך גם עשיתי. רשימה של יכ- 40 משימות קטנות בעבודה. החל בחלוקה לקבוצות, בחירת נושאים, סקר ספרות, סיכום של כל מאמר במפת מושגים, ועד לבדיקה עצמית של העבודה הסופית כנגד המחוון שגלוי מראש. הבעיה היא שהסטודנטים שלי אפילו לא היו מסוגלים לעקוב אחרי זה.

    נ.ב.

    רציתי להגיב בפייסבוק כדי לתת לך יותר תנועה, אבל כשחזרתי לפייסבוק, הפוסט נעלם לי מהקיר.

    אהבתי

כתיבת תגובה