הבית הלבן הכריז: עיצוב חדש לממשל הפדרלי

ב-21 באוגוסט 2025 הנשיא טראמפ חתם על צו נשיאותי חדש בשם “America by Design”. הרעיון פשוט אבל שאפתני: לשים סוף לחוויית המשתמש המקרטעת של אתרי הממשלה בארה״ב וברמה הרחבה יותר: ליצור שירותים ציבוריים שהם גם יעילים וגם יפים.

הצו קובע הקמת סטודיו עיצוב לאומי (National Design Studio) שיפעל מהבית הלבן, ובראשו יעמוד Chief Design Officer – תפקיד חדש שמטרתו לגייס את מיטב המעצבים, לחבר בין משרדי הממשלה ולבנות שפה עיצובית אחידה לשירותים הדיגיטליים והפיזיים של הממשל. הסוכנויות הממשלתיות יצטרכו להראות תוצאות ראשונות עד ה-4.7.2026.

הצו מדגיש במפורש את הצורך לגייס מעצבים ואנשי מקצוע מהמגזר הפרטי ומהעולם האקדמי. לשם כך הוא מפנה לכלי משפטי קיים – ה־Intergovernmental Personnel Act – שמאפשר לקלוט כוח אדם מומחה לתקופה מוגבלת לתוך הממשל. במילים אחרות, לא פקידים ותיקים יובילו את התהליך, אלא "טאלנטים" ייכנסו לתוך הממשלה כדי להרים את רמת העיצוב והשירות.

לא פרחים ולבבות

כשמדברים על "עיצוב" בהקשר הזה, לא מתכוונים רק לצבעים יפים או ללוגו חדש. עיצוב במגזר הציבורי הוא הרבה יותר מזה. הוא הדרך שבה השירות מתוכנן ובנוי, איך האזרח מוצא את מה שהוא צריך, כמה צעדים עליו לעבור, האם הטפסים ברורים והאם התהליך אינטואיטיבי.

עיצוב טוב הוא בעצם הנדסה של חוויית המשתמש. במקרה הזה – של הפרט מול המדינה: הוא מפחית תסכול, מגביר ודאות, מקצר תהליכים וחוסך כסף וזמן – גם לאזרח וגם לממשלה. במילים אחרות, זה לא עניין קוסמטי או אסתטי, אלא כלי ניהולי שמכריע אם השירות ירגיש כמו קיר בירוקרטי או כמו ממשק אנושי ונגיש.

המעצב הממשלתי הראשי הראשון 

מאז פורסם שג’ו ג’ביה (Joe Gebbia) מונה לעמוד בראש ה־National Design Studio. ג’ביה הוא אחד ממייסדי Airbnb ואיש עיצוב מוכר מסצנת ההייטק של עמק הסיליקון. יש לו תואר מ- Rhode Island School of Design והוא נחשב לאחת הדמויות המרכזיות של עיצוב חוויית משתמש, בין היתר בזכות תפקידו ביצירת הפלטפורמה האינטואיטיבית של Airbnb. לפי הודעתו, הוא שואף להפוך ממשקים ממשלתיים לחווייה דיגיטלית “כמו חווית Apple Store”: יפה, פשוטה ושירותית.

נראה שממשל טראמפ מתכנן לאמץ עקרונות של עיצוב מהמגזר הפרטי לתוך השירות הציבורי. הבחירה באיש מקצוע בכיר כמוהו מבטאת אמירה ברורה: ממשלה טובה היא ממשלה שמעצבת את השירות עבור האזרח, במקום שהאזרח יצטרך לפצח אותה.

למה זה חשוב?

מי שניסה להוציא ויזה, לשלם מסים או להגיש טפסים ממשלתיים יודע – החוויה לפעמים מרגישה כמו מסע במבוך. לפעמים זה מרגיש שהתהליך תוכנן בכוונה כדי להיות קשה ולא הגיוני.

לפי הצו, הממשל לא רק רוצה לחסוך כסף בתחזוקת מערכות ישנות, אלא גם לפשט את התהליכים, להפוך אותם לאינטואיטיביים והגיוניים יותר מנקודת המבט של הפרט.

הגישה הזו מבוססת על מה שכתבתי כאן ב־2019 על עיצוב מדיניות באמצעות כלים מעולם העיצוב. גם שם הסברתי שעולם המדיניות יכול ללמוד מהעולם העיצובי: להתחיל מהמשתמשים – האזרחים – לזהות נקודות כאב, לבנות אבי־טיפוס, לבדוק אותם, לשפר שוב ושוב. זה מה שעשו ה־Policy Lab בבריטניה, צוות DFE בניו יורק ואפילו בית חולים באוסלו, שהצליח לקצר את זמן האבחון לסרטן שד מ־12 שבועות לשבוע אחד בלבד בזכות חשיבה עיצובית (על שניהם כתבתי בפוסט על עיצוב מדיניות).

מה המשמעות הרגולטורית?

הצו עוסק בשינוי תהליכי העבודה והתוצרים, אבל למעשה הוא מאוד מוסדי. בראש ובראשונה הוא מקים ארגון חדש ופועל לקליטת דם חדש ומקצועי למגזר הציבורי. זו יכולה להיות בשורה לטווח הרחוק.

הצו גם שם דגש על שדרוג עצמי של הממשלה. הוא מתכתב עם שלושה עקרונות חשובים:

1. צמצום בירוקרטיה – טפסים פשוטים, אתרים אינטואיטיביים ותהליכים קצרים יותר.

2. אמון הציבור – עיצוב אחיד, וודאי וברור מגדיל את השקיפות ואת תחושת המקצועיות.

3. עלות-תועלת – פחות עלויות תחזוקה למערכות מיושנות, יותר ערך לאזרחים.

ומה אפשר ללמוד מזה?

גם מדיניות ציבורית היא מוצר. אם נתכנן אותה בלי לחשוב על המשתמשים, נקבל שירותים מסורבלים ולא יעילים. אם נעצב אותה סביב החוויה שלהם – נרוויח ממשלה אמינה, נגישה וחכמה יותר.
במילים אחרות – אפשר והגיע הזמן לתקן את "המפגעים העיצוביים" של המגזר הציבורי. הכלים קיימים, צריך לבחור להשתמש בהם.