הנשיא טראמפ חתם לפני מספר חודשים על צו נשיאותי שמקל דרמטית את הרגולציה על שיגורי טילים פרטיים לחלל.
המטרה ברורה: לאפשר לחברות כמו SpaceX לשגר יותר, מהר יותר, בזול יותר. עד היום כל תקלה בשיגור אילצה את SpaceX להמתין חודשים עד שהממשל יסיים חקירות ותסקירים סביבתיים.
עכשיו רוצים לקצר תהליכים, להסיר כפילויות ולתת למשרד המסחר לנהל את "פעילויות החלל החדשות" כמו כריית אסטרואידים וייצור בחלל.
אבל לא כולם מרוצים. ארגוני סביבה מזהירים שרקטות ענק שמתפוצצות יוצרות נזק לבתי גידול ולחיות בר. מבחינתם ההקלות האלה הן מתכון לאסון.
אז מה עושים?
אם יעצרו את השיגורים כדי לוודא שאין שום סיכון – ארה"ב תאבד את היתרון מול סין (שלא ממש מקפידה על הגנה על הסביבה).
אם נשחרר לגמרי את החבל – נסכן את הסביבה ואת הציבור.
כמו תמיד ברגולציה, האתגר הוא לא לבחור בין קצוות קיצוניים, אלא למצוא איזון: כמה פיקוח דרוש כדי להגן על הציבור, בלי לחנוק חדשנות.
אם בשנות ה־60 היו דורשים מנאס"א תסקירי השפעה על הסביבה לפני כל שיגור, כנראה שהאמריקאים לא היו מניפים את הדגל על הירח לפני הרוסים.
צריך למצוא את האמצע.
רגולציה היא כלי לניהול סיכונים, לא למניעה מוחלטת. וניסיון לצמצם סיכונים למינימום מביא לחסימת פעילויות מועילות.
הרגולטור - גיא מור 