בפוסט קודם דיברנו על המושג מהירות הסיכון (Risk Velocity) – כמה מהר סיכון מתפוצץ לנו בפרצוף.
הצגנו את הרעיון הבסיסי: יש סיכונים שמתרחשים מיד וגורמים לנזק מיידי, ויש כאלה שמבשילים לאט או משפיעים רק אחרי זמן.
אבל זו הייתה רק ההתחלה.
בפוסט הזה נצלול לעומק: מה מרכיב את מהירות הסיכון, איך הוא משתלב עם ניהול סיכונים רחב יותר, ובעיקר – איך משתמשים בו בפועל כדי לנהל משברים.
שני רכיבים שעושים את כל ההבדל
כשמדברים על מהירות סיכון (Risk Velocity) אנחנו בעצם לא מתכוונים לדבר אחד, אלא לשילוב של שני ממדים שונים:
1. מהירות ההתרחשות (Speed of Onset): כמה מהר הסיכון מתרחש בפועל.
יש סיכונים שמתרחשים ברגע (כמו פיצוץ בצינור גז); ויש סיכונים שמתפתחים לאט לאורך זמן (למשל, שחיקה הדרגתית של סכר).
2. זמן עד ההשפעה (Time to Impact): כמה זמן לוקח עד שמרגישים את הנזק.
לפעמים הפגיעה מיידית וברורה (רעידת אדמה); לפעמים לוקח שנים עד שההשפעה מתממשת או מתגלה (חשיפה לחומרים מסרטנים).
החיבור בין שני הממדים האלה מייצר תמונה הרבה יותר מדויקת: לא רק אם הסיכון יקרה, אלא גם באיזה קצב הוא יכה בנו, ומתי נצטרך לקבל החלטות.
המטריצה: איפה כל סיכון יושב?
כדי להבין טוב יותר את מהירות הסיכון, כדאי להציב אותו במטריצה פשוטה:
ציר אחד – מהירות ההתרחשות (מהיר או איטי).
ציר שני – זמן עד ההשפעה (קצר או ארוך).
| פרק זמן קצר עד ההשפעה | פרק זמן ארוך עד ההשפעה | |
| מהירות התרחשות מהירה | פיצוץ בצינור גז אירוע מהיר ונזק מיידי מה עושים? מערך חירום, תרגולים, תגובה אוטומטית ומהירה. | חשיפה לקרינה רדיאקטיבית גבוהה, שגורמת לתחלואה החשיפה מתרחשת ברגע, אבל ההשפעה יכולה להתגלות אחרי פרק זמן משמעותי. מה עושים? רגולציה מראש, ניטור רציף, הפחתת חשיפה. |
| מהירות התרחשות איטית | שחיקה של סכר עד שהוא קורס תהליך איטי, אבל ברגע שיש שבר – ההשפעה מיידית. מה עושים? ניטור מתמשך, תחזוקה, סימולציות לנקודות כשל. | שינוי אקליםגם התהליך וגם ההשפעות מתמשכים לאורך עשורים. מה עושים? אסטרטגיה לטווח ארוך, השקעות בתשתיות, שינויי מדיניות הדרגתיים, הקמת תשתיות (למשל, סכרים). |
במילים פשוטות:
מהיר + מיידי = חייבים תגובה מיידית (ניהול משברים קלאסי).
מהיר + ארוך טווח = פעולות צמצום מראש, כי אין סימנים בזמן אמת.
איטי + מידי = ניטור לזיהוי מוקדם של נקודת שבר.
איטי + ארוך = תכנון אסטרטגי לטווח ארוך.
זה קריטי לניהול משברים
עבור רגולטורים, ההבנה של מהירות סיכון היא לא עניין תיאורטי. היא משנה את כללי המשחק בניהול סיכונים ציבוריים:
1. התרעה מוקדמת: כשמבינים שסיכון מתפתח לאט או שההשפעה מתעכבת, אפשר להיערך מראש, לצבור משאבים ולצמצם נזק.
למשל: התחממות גלובלית דורשת ניטור מתמשך והשקעות ארוכות טווח, לא פעולה בהולה של "כיבוי שריפות".
2. קבלת החלטות בזמן אמת: בסיכונים שמתפרצים מהר והנזק מיידי, אין זמן לחשוב. חייבים מערך תגובה מתורגל ומוכן מראש.
כאן נכנס המימד של ניהול משברים: היכולת לפעול מהר תחת לחץ, בלי להשתתק מול האירוע.
3. התאוששות חכמה ומהירה: מי שמבין את קצב ההתפרצות של סיכון, יודע לא רק איך להגיב אלא גם איך לחזור לשגרה.
למשל: אחרי קריסת סכר, לא מספיק להציל חיים, צריך גם להפעיל תוכנית התאוששות שתאפשר לקהילה לקום על הרגליים במהירות.
ניהול משברים, בעצם, הוא החלק המעשי של Risk Velocity: הוא מתרגם את ההבנה "כמה מהר זה מתפרץ" ליכולת להגיב בצורה מתוזמנת – לא מוקדם מדי (בזבוז משאבים) ולא מאוחר מדי (נזק מיותר).
המשולש השלם: הסתברות, חומרה ומהירות
כשאנחנו חושבים על סיכונים, רובנו נוטים לשאול שתי שאלות:
1. כמה חמור יהיה הנזק?
2. מה ההסתברות שזה יקרה?
זה אינטואיטיבי, וזה גם מה שמרבית כלי ניהול הסיכונים המסורתיים עושים – ציר הסתברות מול ציר חומרה.
אבל כאן נכנס החידוש של מהירות הסיכון.
גם אם סיכון הוא נדיר, וגם אם חומרתו לא קיצונית – מהירות ההתממשות שלו יכולה להפוך אותו לאיום קריטי.
תחשבו למשל על פיצוץ בצינור גז: ייתכן שההסתברות נמוכה יחסית, והנזק "מוגבל" לאזור מסוים. אבל בגלל שהאירוע מתרחש ברגע וההשפעה מיידית, המערכת חייבת להיערך מראש עם מערך תגובה מהירה.
לכן, כדי לנהל סיכונים בצורה נכונה, צריך להסתכל על שלושת הממדים יחד:
- הסתברות (Probability)
- חומרה / עוצמת ההשפעה (Impact)
- וגם – המהירות (Velocity)
שלושתם יחד נותנים לנו את התמונה המלאה. בלי מהירות, אנחנו עלולים לקבוע רק הוראות לצמצום מראש, אבל לא להגיב אליו מספיק מהר.
בסופו של דבר, מהירות הסיכון היא מצפן שמכוון אותנו לא רק האם לפעול – אלא גם מתי ואיך.
הרגולטור - גיא מור 