שנת 2025 תיזכר כשנה שבה הרגולציה הפדרלית בארה״ב עברה פוליטיזציה ושינויי עמוק. זו הייתה שנה של פעולות כוחניות ומהירות.
ב-20 בינואר החלה הכהונה השנייה של הנשיא טראמפ – והמנגנונים הפדרלים עצרו בבת אחת, הסתובבו ב־180 מעלות והחלו לנסוע בכיוון בפוך.
נסכם את שנת 2025 בשישה צירים מרכזיים.
דרמה בבתי המשפט
בשנת 2025 התחלנו באמת לראת את ההשפעה הפרקטית של פסקי הדין הדרמטיים מ־2024, ובראשם ביטול דוקטרינת Chevron. הכלל הזה קבע שכאשר החוק לא ברור, יש לאפשר לרגולטורים הממשלתיים להשלים את הפרטים ולפרש את החוק – ובתי המשפט ככלל לא יתערבו בזה. הכלל הזה נתן לרגולטורים עוצמה אדירה בכל פעם שהחוק היה לא ברור, ובלי פיקוח של בתי המשפט.
בעולם בלי Chevron, סוכנויות כבר לא נהנות מיתרון מובנה בפרשנות החוק. הן צריכות לשכנע. והרבה פחות מצליחות.
בשנת 2025 בתי משפט בכל הערכאות החלו לדחות פרשנויות רגולטוריות בקצב גבוה. הרגולטורים ניסו למצוא “תחליפים" ל-Chevron – ניסוחים חדשים, טיעונים מוסדיים, הישענות על מומחיות – אבל זה כנראה לא היה משכנע כי בתי המשפט פסקו נגדם במקרים רבים.
במקביל, פסק הדין בפרשת Jarkesy פתח תיבת פנדורהצ נוספת: הוא קבע שה-SEC לא יכולה להטיל קנסות דרך בתי דין מנהליים פנימיים שלה.
בשנת 2025 הכלל יושם באופן רוחבי. התוצאה היא אי־ודאות רגולטורית עמוקה: רגולטורים לא יודעים אם כלי האכיפה שלהם ישרדו ביקורת שיפוטית.
2025 סימנה מעבר של הדיון ברגולציה אל אולמות בית המשפט. זה לא רק שינוי משפטי – הכללים משתנים.
הבית הלבן מעורב יותר ביצירת רגולציה
כבר בתחילת השנה נקבע כלל אגרסיבי: על כל קביעה של רגולציה חדשה – עשר רגולציות חייבות להתבטל. לא “בערך”, לא “בשאיפה”. עשר בדיוק (הנחיות שפורסמו סיפקו הבהרות). הצגתי השנה את הביקורת שלי על המנגנון הזה.
במקביל טראמפ הקים את Department of Government Efficiency (DOGE) בתוך הבית הלבן, עם מנדט רחב ועמום ל“ייעול הממשל”. DOGE עסקה בעיקר בהיבטים תקציבים (הוצאות וכוח אדם), ונעשו ניסיונות שוליים יחסית לבחון גם רגולציה.
המהלך הדרמטי ביותר של טראמפ היה הכפפת הרשויות העצמאיות ל־OIRA – לראשונה מאז שנות ה־90. זה חוקתי־מעשי עמוק: ריכוז הבקרה והפיקוח על רגולטורים עצמאיים בידי הבית הלבן.
עוד צעד של ממשל היה להורות לבטל כל רגולציה שעל פניו לא חוקית או נקבעה ללא מקור סמכות חוקי. זה כלל הגיוני כי הממשלה צריכה לפעול לפי החוק, אבל המנגנון הוא לא בחינת עלות תועלת, או ביטול רגולציות מיושנות – אלא ביטול מהיר על בסיס בחינה משפטית.
המסר לרגולטורים היה ברור: אם הכלל “לא חוקי על פניו” – אפשר לבטל מהר, בלי שימוע ציבורי, ועם ביקורת מינימלית.
שינויים אגרסיביים ומהירים יוצרים סיכון לעיוורון חלקי ולתוצאות לא צפויות.
בריאות: יותר מהירות
תחום הבריאות ב־2025 ממחיש איך רגולציה משתנה כשמהירות הופכת לערך עליון.
בעקבות אירועי הקורונה המערכת התמקדה בחשש ממחקר מסוכן, תלות בשרשראות אספקה זרות ורצון בשליטה.
התגובה הייתה שורת צווים נשיאותיים שמקצרים תהליכים, עוצרים מחקרים, ומחזירים ייצור חזרה לארה״ב, גם במחיר של גמישות וחדשנות.
סוגיית מחירי התרופות לא טופלה דרך השוק וגם לא בחקיקה מסודרת. אלא דרך איום רגולטורי ישיר: או שתיישרו קו עם “המחיר הנמוך בעולם”, או שנפעיל עליכם רגולציה אגרסיבית וייבוא מקביל.
זה לא משא ומתן ולא עבודה משותפת. זו רגולציה, שמתחילה באיום ולכן משפיעה מהר בלי הליכים סדורים.
המהלך הסימבולי ביותר היה ביטול Richardson Waiver במשרד הבריאות. ויתור מודע על שיתוף ציבור בקביעת רגולציית בריאות.
מבחינה פורמלית זה חוקי. אבל זה שינוי תפיסתי עמוק: לא מחפשים לשמוע את כל הזוויות או להיחשף לכל הנתונים. מבטלים את התפקיד של הציבור, כולל מומחים.
בכל המקרים האלו אפשר להבין את ההיגיון: רגולציה איטית עולה בחיי אדם.
אבל השאלה היא המחיר. כמה אמון ציבורי מאבדים, וכמה טעויות רגולטוריות מייצרת מערכת שרצה מהר ולא שומעת הערות בזמן אמת.
אקלים ואנרגיה: רגולציה שמוחקת רגולציה
אם יש תחום שבו השינוי ב-2025 היה הכי חד – זה אקלים ואנרגיה.
ממשל טראמפ לא ניסה “לאזן” בין שיקולים סביבתיים לכלכליים. הוא החליף את נקודת המוצא.
במקום רגולציה סביבתית לצמצום פליטות, שינויי רגולציה שמטרתם להסיר חסמים רגולטוריים.
הכלי המרכזי היה הכרזות חירום. כמו בתחום הבריאות זה נעשה כדי לעקוף תהליכים, לקצר לוחות זמנים, לדלג מעל התנגדויות.
השימוש בקלף של מצב חירום מבטל מנגנונים ושיטות עבודה שנקבעו כדי להימנע מטעויות בקבלת החלטות. זה ויתור מראש על עבודה איכותית.
לאורך השנה ראינו פירוק שיטתי של רגולציית פליטות:
ביטול הוראות לגבי פליטות גזי חממה מתחנות כוח, ניסיון לבטל הכרזות של רגולטורים על זיהומים מסוימים כמסוכנים לציבור (ה-endangerment finding) והחלשה משמעותית של רגולציה על יעילות רכבים – כולל ניטרול מנגנון האכיפה דרך קנסות אפסיים (טרמאפ מנוסה בהחלשת אכיפה כאמצעי לצמצום בפועל של רגולציה).
ב־2025 הממשל סימן את ההיתרים הסביבתיים כבעיה בפני עצמה. הכלי המרכזי היה פירוק כללי המסגרת ההיסטוריים של NEPA, שחייבו ניתוח השפעות סביבתיות ושקילת חלופות לפני קבלת החלטות. במקום תהליך מובנה ומעמיק, נקבעו הנחיות רזות וזמניות, שמטרתן לקצר לוחות זמנים ולהפחית חסמים לפרויקטי תשתית ואנרגיה.
המהלך לא ביטל רגולציה סביבתית – אבל הוא קיצר אותה משמעותית. המשמעות היא מעבר מתפיסה של “לבדוק מראש” לתפיסה של “נתקן תוך כדי”. זה מאיץ פרויקטים, אבל גם מגדיל את הסיכון לטעויות יקרות. זה שינוי עמוק באופן שבו המדינה מנהלת סיכונים סביבתיים.
עבודה והגירה: שינוי עומק בלי כותרות
לא כל רגולציה מגיעה בצו דרמטי. חלק מהשינויים המשמעותיים ביותר ב־2025 היו שקטים.
בתחום העבודה – צמצום חובות של מעסיקים וביטול רגולציה מתקופת ביידן. לא רפורמה אחת גדולה, אלא הפחתה שיטתית בהוראות רבות.
בהגירה – פחות תהליכים לפני החלטות, יותר אכיפה ויותר סמכויות ביצועיות. כאן המטרה הייתה להפעיל כלים קיימים כדי לגרש את מי שנכנס לארה"ב שלא כדין.
אלו שינויים שקטים אבל עם השפעה משמעותית.
רגולציה ו-AI
בשנת 2025 ראינו ש-AI הוא לא רק תחום שכפוף לרגולציה – אלא כלי של הרגולטורים והממשל.
הרעיון פשוט ומפתה: אם יש מאות אלפי כללים, למה לא לתת לאלגוריתם לסרוק, לדרג, ולהציע ביטול או תיקון שלהם?
הבעיה היא שרגולציה בנויה מטקסטים סבוכים, הקשרים מקצועיים והאלגוריתם לא תמיד מבין הקשר. הוא לא מבין פשרות. והוא לא נושא באחריות. ולכן צריך דאטה, גם אלגוריתם מדוייק וגם מתודולוגיה אנושית מוצלחת.
נעשו מספר ניסיונות כאלו, המוצלח ביותר לא היה בממשל הפדרלי אלא במדינת וירג׳יניה. AI יכול לייעל את הרגולציה, אבל הוא לא מייתר מדיניות ובקרה אנושית.
סיכום: 2025 כמעבדת ניסוי לרגולציה ריכוזית
שנת 2025 לא הייתה שנת “פחות רגולציה”.
היא הייתה שנת ניהול ריכוזי ואגרסיבי של הרגולציה
יותר כוח בידי הנשיא, פחות תהליכים ועבודת מטה, פחות שיתוף ציבור, יותר מהירות, יותר משפטיזציה, ויותר נטילת סיכונים.
יש מי שיראו בזה ממשלה אפקטיבית. יש מי שיראו בזה שחיקה של איזונים.
כך או כך, 2025 מדגימה לנו מהי מדיניות רגולציה ואיך שינוי שלה מייצר רגולציה שונה בתכלית.
הרגולטור - גיא מור 