חקיקה מודרנית?

הכנסת החליטה שהגיע הזמן להתקדם מהנייר אל הדיגיטל, והעבירה את חוק חתימה אלקטרונית. החוק נתן לראשונה מעמד רשמי לחתימה שאינה פיזית. מהפכה.

זה קרה לפני 17 שנים. אז איך כמעט שום תהליך לא הפך לדיגיטלי ואנחנו ממשיכים לחתום על טפסים מנייר?

מסתבר שהחוק לא היה מודרני ומהפכני כמו שכולם חשבו. ב-2001 העולם הדיגיטלי היה מאוד צעיר ולא היה ניסיון עם חתימות אקטרוניות. מנסחי החוק היו שבויים בשנאת סיכון. הם אישרו רק חתימה אלקטרונית שתעמוד בתנאים מאוד מאוד מחמירים (למשל חתימה באמצעות כרטיס זיהוי אישי ייחודי, שאין לרוב אזרחי ישראל).

מרוב פחד מהסיכונים החוק לא אפשר דיגיטציה, אלא חסם אותה. ככה יצא שבשנת 2018 אנחנו עדיין תקועים עם פקסים וטפסים ידניים. עד עכשיו.

סוף סוף התיקון

בתחילת 2018 החוק תוקן כדי לאפשר להשתמש בכל חתימה אלקטרונית שמספקת רמת ודאות סבירה. זה לא פלפול משפטי, אלא שינוי מהותי. בבת אחת הסכר נפרץ וסוף סוף אפשר לחתום ולבצע פעולות פשוטות בלי לעמוד בדרישות הכי מחמירות של אבטחת מידע. הפעם מדובר במהפכה אמיתית.

כל זה קרה בזכות צוות במשרד המשפטים בראשותו של ארז קמיניץ, המשנה ליועמ"ש. ארז הסביר שהתיקון נבע מכך שהם מבינים ששנאת סיכון היא מדינות שגויה ולכן הם החליטו לאמץ תפיסה של ניהול סיכונים. בנוסח העדכני של החוק יש שני חידושים שמאפשרים דיגיטציה:

1. הכרה בעוד חתימות חוץ מ"חתימה אלקטרונית מאושרת".

החוק המקורי נתן תוקף רק לחתימה "אלקטרונית מאושרת" שצריכה לעמוד בכל התנאים הבאים: (1) חתימה ייחודית ; (2) מאפשרת זיהוי; (3) הופקה באמצעי חתימה מאובטח שנמצא רק בשליטת בעל אמצעי החתימה; (4) מאפשרת לזהות שינוי במסר האלקטרוני; (5) גורם מאשר (שהוסמך ע"י משרד המשפטים) הנפיק תעודה אלקטרונית מאושרת לגבי אמצעי האימות.

התיקון קובע שחתימה לא חייבת לעמוד בכל התנאים האלו ואפשר להכיר גם בחתימה אחרת, אם היא מקיימת את התכלית הנדרשת באותו מקרה. לא בכל מצב צריך את כל אמצעי ההגנה המחמירים ביותר. שם המשחק הוא התאמה של הפתרון לבעיה.

2. הכרה מפורשת שדגיטלית לא פחות טוב מפיזי.

בחוק נכתב במפורש שחתימה אלקטרונית היא אמצעי לגיטימית: "לא תישלל קבילותה של חתימה רק בשל היותה חתימה אלקטרונית". נשמע הגיוני אבל מסתבר שהיה צריך לקבוע באופן חד משמעי בחוק של הכנסת שדיגיטלי זה לגיטימי.

ועכשיו משרדי הממשלה יכולים לעדכן את הדרישות ולאפשר דיגיטציה: הגשה במייל, ויתור על מסמכי מקור, חתימה מרחוק ועוד.

משנים את הכללים

טכנולוגיה ודיגיטציה הן הרבה יותר מחתימות על מסמכים. זה גם אופן התיעוד, ההגשה, הפרסום, השליחה של מסמכים וגם – מה נחשב "מסמך בכתב". חוץ מתיקון החוק יש עוד מהלך חשוב בקנה – היועץ המשפטי לממשלה צפוי לפרסם הנחייה שתסביר איך עוברים להסדרים דיגיטליים. טיוטת ההנחיה הופצה להערות והיא צפויה לחולל מהפכה.

מעבר לעקרונות הכלליים, ההנחיה תיצור מסגרת משפטית ברורה לעבודת ממשלה דיגיטלית. למשל ההנחיה מסבירה שלמסמך מקור אין בהכרח עדיפות על העתק (כשמדברים על מסמכים דיגיטליים כבר אין דבר כזה "מקור") וגם קובעת שלמסמך פיזי אין עדיפות על פני מסמך דיגיטלי.

יש היום עבודה משולבת של אנשי מדיניות, מומחי טכנולגיה ומשפטנים – כדי לייצר פתרונות פקרטיים שיאפשרו מעבר גורף לדיגיטציה. התוצאה היא שב-2018 אנחנו סוף סוף סוגרים את הפער עם 2001 ועוברים מניירת ותהליכים ידניים – לדיגיטל.

ואם מתחשק לכם לחלום רחוק – תראו מה קורה במדינה קטנה בשם אסטוניה.