פיקוח ואכיפה זה מקצוע עם עקרונות

אני כותב הרבה על תוכן הרגולציה – סיפורים על בירוקרטיה, חוסר יעילות והכבדה על הציבור. רוב הדיון עוסק בתוכן של חוקים ותקנות. כמעט לא מדברים על פיקוח ואכיפה, ואיך להפוך אותם לחכמים יותר.

יש הרבה בעיות – פעולות פיקוח דורשות המון כח אדם ממשלתי והן מכבידות על הציבור ועל העסקים. יש טענות שהפיקוח והאכיפה לא יוצר מספיק הרתעה ומצד שני, שלפעמים הוא פורמליסטי וקטנוני (ולעיתים גם מזיק).

ה-OECD החליט להרים את הכפפה וערך כנס מיוחד בנושא מדיניות פיקוח ואכיפה.

מגיעים נציגים מ-30 מדינות ומסתבר שכולם קצת נבוכים. לאף אחד אין את כל התשובות, ובעיקר עולות שאלות. סגן ראש ממשלת סלובניה היה מאוד מרשים. נדיר לראות אדם כל כך בכיר שבקיא בפרטי הפרטים של הרפורמות.

יש הסכמה שצריך להפעיל פיקוח ואכיפה באופן דיפרנציאלי לפי רמת הסיכון.

המדינות שמשתמשות בפיקוח מבוסס ניהול סיכונים הראו שהן הפחיתו את מספר הבדיקות, והצליחו לתפוס הרבה יותר מפירים.

הנה כמה שיעורים שלמדנו:

• בצרפת וגרמניה מבצעים פי 3-5 יותר פעולות פיקוח על בטיחות בעבודה מאשר בבריטניה. בבריטניה יש פחות תאונות. הבריטים מתמקדים בניתוח הגורמים לתאונות עבודה ואז מדריכים את המעסיקים איך להיזהר.
• מלטה מאחדת את יחידות הפיקוח שלה. מספר קטן של גופי פיקוח מונע כפילויות ומשפר את המקצועיות של המפקחים.
• בליטא גורמי האכיפה מתחייבים לא להעניש עסק חדש בשנת הפעילות הראשונה שלו. במקום הם מספקים הדרכה איך לציית לרגולציה. זה יוצר שיתוף פעולה.

חוץ זה גם למדנו שמדינות קטנות כמו ליטא ומלטה יכולות להיות פורצות דרך וללמד את הגדולים.

עושה חשק לקחת יוזמה ולהוציא מישראל שיטה מתקדמת לפיקוח ואכיפה יעילים יותר.