למה הכבלים של אפל נהרסים כל כך מהר?

בפוסט קודם ראינו איך כשל של system neglect עלול לגרום לנו לקבל החלטות שגויות – למשל לא להביא בחשבון את כל הזיהום שכרוך בייצור שקיות בד לעומת שקיות ניילון. בואו נסתכל על דוגמה אחרת, הפעם מעולם הצרכנות.

יש תלונה נפוצה אצל משתמשי אפל שהכבלים של החברה לטעינת מכשירים נהרסים מאוד מהר – בערך תוך חצי שנה. בגלל הבלאי המואץ של הכבלים של אפל התפתחה תעשייה שלמה של כבלים חלופיים ושל פתרונות לבעיה. האתר הזה, למשל, כולל מדריך קנייה והמלצות על כבלים חלופיים של יצרניות אחרות. זה נשמע די מפתיע כי אפל היא חברה שמשקיעה הרבה במוצרים שלה ובנוחות ללקוחות. זה אחד הדברים שמבדלים אותה מיצרניות מתחרות, למשל מסין.

tumblr_ox4fl7JtdA1tg3462o1_1280.jpg

למה אפל לא משקיעה קצת כסף בייצור כבלים יותר עמידים?

כנראה שהסיבה המרכזית לכך היא קמפיין של ארגון גרינפיס. במשך שנים גרינפיס לחצו על אפל להפסיק להשתמש ב-PVC. בשנת 2009 גרינפיס ניצחה בקמפיין ציבורי ופוליטי ואפל נאלצה להודיעה שהיא עוברת לייצר כבלים נטולי PVC. מה זה PVC? PVC (Polyvinyl chloride plastic) הוא סוג של ויניל (הפלסטיק שממנו מייצרים תקליטים. מדובר ,בפולימר הפלסטי השלישי הכי נפוץ בעולם. כבלים ללא PVC עוברים בלאי מואץ [ראו גם כאן, וכאן וכאן] וזו הסיבה שצרכני אפל (במדינות שבהן משווקים את הכבלים הללו) צריכים להחליף כבל כל כמה חודשים. התוצאה היא שגם הצרכנים והמוניטין של אפל נפגעים.

גרינפיס טענו שמדובר בפלסטיק "רעיל" (toxic, poison). PVC משמש לבידוד חשמל, כפפות רפואיות, ייצור בגדים, צינורות מים ועוד שימושים רבים. כמו כל פלסטיק הוא כנראה לא בריא למאכל, אבל הוא לא "רעיל". למעשה גרינפיס התכוונו לומר ש-PVC יוצר בעיות סביבתיות בשל הזיהום שתהליך הייצור שלו גורם. אני מתעכב על הנקודה הזו כי תקשור סיכונים הוא חלק קריטי בתהליכי קבלת החלטות וגם ברגולציה. במקרה הזה הסיכון תוקשר בצורה מוגזמת, כנראה כדי לייצר הפחדה.

אז בסיכום הכולל נראה שהתמורה לצרכן נפגעה (כבלים פחות טובים) כדי לקדם שיקולים סביבתיים, שזה הגיוני. בנוסף, יצא שדווקא כבלים מקוריים של אפל, הם באיכות נמוכה מבחינה הפונקציונליות לצרכן. יכול להיות שמשתלם לשלם יותר על מוצר מסוים כדי לצמצם את הפגיעה בסביבה.

חוק התוצאות הלא צפויות

הבעיה היא שכנראה שאף אחד לא חשב מה יקרה אחר כך. הבלאי המואץ של כבלים ללא PVC מחייב את הצרכן להחליף כבלים לעיתים יותר קרובות. זה אומר שצריך לייצר יותר כבלים, כי כל צרכן יחליף כבל כל כמה חודשים במקום פעם בכמה שנים, לשם הדוגמה. מעבר לזה שצרכנים יוציאו יותר כסף על רכישה חוזרת של כבלים, יש כאן יותר ייצור, משמע יותר זיהום וחתימה סביבתית יותר גבוהה (חשוב לזכור את המסלול שכל מוצר עובר: ייצור, אריזה, שינוע, שיווק, שימוש, ובסוף שינוע כפסולת וטיפול). אני לא מכיר מחקר שבדק את ה-trade off הסביבתי מהסיפור הזה, אבל לא בטוח שבסך הכל ההחלטה הזו הועילה בשיפור מצב הסביבה.

בנוסף, צריך לקחת בחשבון שצרכנים שיקנו כבלים חלופיים יעדיפו לרכוש כבלים עמידים שעשוים מ-PVC. אם זה המצב, לא ברור מה התרומה של הקמפיין. ואם במקרה הצרכנים יקנו באינטרנט כבלים זולים ממדינות כמו סין, הכבלים עלולים להכיל גם PVC וגם כימיקלים רעילים באמת כמו עופרת, ארסן וכספית.

ניתוח חלקי, החלטות שגויות

אין לי ביקורת על כך שגרינפיס מקדמים אג'נדה סביבתית וגם אין לי ביקורת על אפל, שנכנעה ללחץ ועברה לכבלים מחומרים סביבתיים יותר. אך שתי ההחלטות הן דוגמה לחשיבה חלקית. המהלך הזה היה מבוסס על אינטואיציות והוא נעשה בלי מספיק נתונים והבנה של ההשלכות של ההחלטות. סטיב ג'ובס אמר את זה לאנשי גרינפינס ב-2007 (שנתיים לפני שהוא נכנע להם):

“I think your organization particularly depends too much on principle and not enough on fact…”

גרינפיס התמקדה בעיקר בשיקולים סביבתיים, ואפל התמקדה בלחץ הכלכלי (ובאיום הפוליטי) שהופעל כלפיה. שתיהן לא חשבו האם יש חלופה טובה יותר מבחינה פונקציונלית עבור הצרכנים – כבל עם בלאי סביר. אגב, גרינפיס כן התייחסה למחיר לצרכן, שזה יפה. אבל בלאי סביר הוא לא רק שיקול צרכני, כי הוא מגביר צריכה של כבלים חלופיים, שצריך לייצר ולצרוך.

זאת עוד דוגמה לכשל של system neglect. ההסתכלות הייתה חלקית ולכן המסקנה (שהפסקת שימוש בכבלים מ-PVC תוביל לצמצום הזיהום) הייתה שגויה. כשאנחנו עוסקים בבעיות מורכבות עם השפעה מערכתית – שינוי של רכיב אחד יכול להשפיע על עוד גורמים. מדיניות רגולציה חכמה מחפשת להימנע מטעויות כאלו בקבלת החלטות.

חשוב להדגיש – אין לי ביקורת מקצועית על העמדה לגבי שימוש ב-PVC. בהחלט יכול להיות שמדובר במטרה ראויה. אבל אם ההחלטות שלנו משיגות את התוצאות ההפוכות ממה שרצינו – אנחנו בבעיה. זה נכון למדיניות בכל נושא: סביבה, כלכלה, חברה, חינוך, בריאות, סחר וכו'.

המעבר לכבלים ללא PVC לא נעשה בגלל רגולציה, אלא בגלל לובי ציבורי ואיום ברגולציה. אבל ההחלטה שנעשתה מאוד דומה לכללים רגולטוריים (וזה לא מופרך שרגולטור סביבתי יחליט לאסור על שימוש בחומר מסוים כדי להגן על הסביבה).

חשיבה חלקית שכלואה בפרדיגמות גורמת לנו לעשות שגיאות. ברגע שהחלטנו שמשהו אחד "טוב" ומשהו אחר "רע", מאוד קשה לחשוב על כל ההשפעות שלהם ולהגיע למסקנה מה באמת עדיף. זאת עוד דוגמה לעיוורון חלקי של מקבלי החלטות.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s