לפני שבועיים נתקע לי הרכב. הגעתי למוסך קטן והתחדשתי במצבר חדש. כשנכנסתי למשרד לשלם ראיתי שעל הקיר תלוי רישיון העסק שלהם – שתוקפו פג לפני 4 שנים.

סיפרתי להם שאני עוסק ברגולציה ממשלתית ושאלתי איך זה שאין להם רישיון עסק בתוקף. בבת אחת למנהל העסק נהיה שחור בעיניים. הוא סיפר על הקשיים ועל אינספור פניות לאגף רישוי עסקים ברשות המקומית. אחר כך סיפרתי לו שבקרוב הרבה מהבעיות האלו יפתרו, בזכות הרפורמה ברישוי עסקים שעברה לאחרונה. דיברנו על כמה שינויים מתוך הרפורמה והוא אמר שזה מרגיע אותו ושמדהים שהממשלה העבירה דבר כזה. אז בואו אספר לכם מה שסיפרתי למוסכניק שלי.

מה זה רישוי עסקים?

חוק רישוי עסקים הוא התשתית לפיקוח על 200 סוגי עסקים: מקיוסק ועד תחנות כח. כ-150,000 עסקים בישראל כפופים לחוק.

החוק יוצר כללים שמיועדים להגן על הציבור מבחינה תברואתית (משרד הבריאות ומשרד החקלאות), בטיחות אש (רשות הכבאות), ביטחון הציבור (המשטרה), הגנת סביבה (המשרד להגנת הסביבה) ובטיחות עובדים (משרד העבודה). הרשות המקומית מנצחת על כל התזמורת הזאת וגם דואגת לאינטרסים מקומיים כמו חניה, פני העיר, עבירות בניה וכו'.

המנגנון הזה מורכב בשלושה מימדים:

(1) הוא חל על 200 סוגים שונים של עסקים בדרגות מורכבות שונות.

(2) תכפילו את זה בממשק ישיר עם 6 משרדים ממשלה שונים שצריכים להיות מתואמים.

(3) תכפילו את זה ב-256, כי כל התהליך מתופעל באופן נפרד ועצמאי ב-256 רשויות מקומיות שונות.

מה הבעיות עם מנגנון רישוי עסקים?

החוק המקורי נחקק בשנת 1968 ומאז עבר המון תיקונים, הגדול ביניהם היה בשנת 2010. השינוי המרכזי באותו תיקון היה דרישה ליצור "מפרט אחיד" לכל סוג של עסק. המפרט האחיד אמור לרכז את כל הדרישות של כל הגורמים הממשלתיים במסמך מחייב אחד – כדי למנוע פיזור וסתירות בין המשרדים וכדי שהעסק לא יצטרך להתרוצץ בין הרשויות השונות.

יש חמש בעיות מרכזיות עם איך שהמנגנון הנוכחי עובד:

1. תהליך ארוך ומסורבל.

כמו כל מערכת שמערבת גורמים רבים (6 משרדי ממשלה ורשות מקומית) התהליך לקבלת רישיון עסק הפך להיות מסורבל, ארוך ולא ודאי. כ-10 חודשים בממוצע.

2. אחוז עבריינים גבוה.

כשלוקח 10 חודשים לקבל רישיון, לא מפתיע שנוצרת נורמה לפתוח עסק בלי רישיון (זה כמובן לא לגיטימי לפעול בלי רישיון). התוצאה היא שלפחות 25% מהעסקים בישראל עובדים ללא רישיון. בגלל שזו תופעה כל כך נרחבת, בתי המשפט הפכו סובלניים כלפי בעלי העסקים וריככו את הענישה. כשהרגולטורים ראו שאין להם אמצעי אכיפה הם נאלצו להקשיח את הדרישות. וכך נוצר מעגל קסמים שרק הולך ומקשה על קבלת רישיון.

סיכום ביניים: דרישות מחמירות, תהליך מסורבל, עסקים רבים שפועלים ללא רישיון ותת פיקוח.

3. חידוש רישיון הפך לביטול רישיון.

אם הצלחת לקבל רישיון, הוא יפוג תוך 1-15 שנים. ואז צריך להגיש בקשת חידוש. אבל המערכת המורכבת לא מצליחה לחדש את הרישיון בזמן – מה שאומר שהרישיון פוקע. זה לא בגלל שהעסק עבריין – פשוט מכיוון שלא הספיקו לאשר את החידוש. אדם הופך לעבריין בגלל תקלה בירוקרטית.

4. אין מפרטים אחידים: הדרישות מפוזרות ולא ברורות.

זוכרים שהוחלט לפרסם מפרטים אחידים? מאז 2010 נכתבו מפרטים רק ל-11 מתוך 200 סוגי עסקים. אם בעל עסק לא יודע מה הדרישות ממנו – איך הוא יצליח לעמוד בדרישות ולקבל רישיון? ואחרי שיקבל רישיון – איך נבטיח שתהיה לו ודאות ויציבות רגולטורית?

5. אכיפה לא אפקטיבית.

מרגע שבעל עסק קיבל רישיון כמעט בלתי אפשרי לבטל אותו, אפילו במקרה של הפרות חמורות. מה זה אומר? שבמקום זה מקשים מאוד על קבלת רישיון ועל חידוש שלו. אז מצד אחד קשה לעסק שומר חוק לקבל רישיון, ומצד שני לא הייתה מספיק הרתה לעבריינים.

אין ספק שבמצב הזה קשה להיות בעל עסק וצריך שינוי יסודי.

כדי לטפל בכל הבעיות האלו, משרד הפנים ומשרד ראש הממשלה החליטו להוביל רפורמה כלל ממשלתית (שעוגנה בהחלטת ממשלה ובהמשך גם בתיקון חוק רישוי עסקים).

איך הם עשו את זה?

עקרונות הרפורמה ברישוי עסקים

1. דיפרנציאליות.

יש 200 סוגי עסקים – אי אפשר לייצר מערכת אחת שתתאים לכולם. לכן הממשלה יצרה שלושה מסלולים מרכזיים לפי מורכבות ומסוכנות העסק. מספרה תקבל רישיון תוך 21 יום, מסעדה תוך 49. אין מגבלת זמן על עסקים מורכבים (מפעלי מזון, בתי זיקוק, תחנות כוח).

2. הטלת אחריות על הממשלה.

אם הרשות לא עונה לבעל העסק בתוך פרק הזמן שנקבע (21/49 יום) – העסק מקבל רישיון אוטומטית. בעל העסק לא צריך לרדוף אחרי הממשלה. זה מנגנון שנקרא "אישור בשתיקה" והוא יוצר סטנדרט מחייב של שירות לאזרח (SLA). בנוסף,

3. אמון והעברת אחריות לבעל העסק.

כאיזון למתן רשיון בשתיקה בתוך תקופה קצרה, בעל העסק צריך לקחת אחריות: הוא חותם על תצהיר מול עורך דין, שהוא עומד בכל הדרישות. יש סנקציות על תצהיר כוזב.

4. הוספת כלי אכיפה מתקדמים.

הרפורמה העניקה מדרג של כלי אכיפה. בהפרות קלות – סמכות להטיל עיצומים כספיים (כמו קנס רק יותר מהיר ובלי רישום פלילי), ובהפרות חמורות וחוזרת – סמכות לסגור את העסק.

5. שיפור שירות לעסקים המורכבים

יוקמו מרכזי שירות ממשותפים (one stop shop) בהם כל משרדי הממשלה מחויבים לבחון יחד בקשות לרישיון. זה נותן מענה במיוחד לעסקים המורכבים שלא מתאימים להליך רישוי מהיר.

6. חובה לכתוב מפרטים אחידים.

משרד שלא יכתוב מפרט אחיד עד לתאריכים מוגדרים, לא יוכל להציב דרישות לעסקים.

7. חובה לשקול את העלויות של הרגולציה.

החוק מחייב את הרגולטורים לשקול שיקולים של פיתוח כלכלי ועלויות לעסקים לצד הגנה על הציבור. החוק מעגן את האיזון שבתפקיד הרגולטור: צמצום סיכון תוך התחשבות בעלויות של ההוראות. זה עיקרון בסיסי שעד היום לא נכתב בחקיקה. העיקרון הזה גם מגן על הרגולטורים, כי אם בעתיד יטענו שהרגולטור התרשל בכך שלא קבע את הדרישות הכי מחמירות שאפשר – הוא יוכל לטעון בצדק שהתפקיד שלו זה לאזן בין אינטרסים.

8. ביטול חובת הרישיון היכן שאינו נדרש.

מחיקת סוגי עסקים מצו רישוי עסקים. דוגמאות לעסקים שהוסרו לחלוטין: חנויות למכירת טבק, מוסכי זגגות, תחנת מוניות ומעבדות לבדיקות מזון, מים, מי קולחין או מי שפכים.

9. הארכת תוקף הרישיון של מגוון עסקים.

למשל תוקף הרישיון של מלונות ומסעדות הוארך מ-3 שנים ל-10 שנים. זה מעביר את כל המערכת מדגש על רישוי ובירוקרטיה, לפיקוח ואכיפה בדיעבד. במקום אנקדוטות על עסק ספציפי, בואו נדבר במספרים כדי להבין את היקף השינוי:

• 5,000 עסקים – הארכת תוקף רישיון פי 5 מהתוקף הנוכחי.
• 28,000 עסקים – הארכת תוקף רישיון פי 3.3 מהתוקף הנוכחי.
• 12,000 עסקים – הארכת תוקף רישיון פי 2.5 מהתוקף הנוכחי.
• 18,000 עסקים – הארכת תוקף רישיון פי 1.5 מהתוקף הנוכחי.

מה יקרה כתוצאה מהרפורמה החדשה

• שליש מהעסקים בישראל יקבלו רישיון עסק תוך 21 יום. אם הרשות לא ענתה להם בתוך 21 יום – יש להם רישיון אוטומטי! זה כולל עסקים כמו: קיוסקים, מספרה, מרכול (מכולת ללא מעדניה), פנצ'ריה ושטיפות רכב.
• שליש נוסף מהעסקים בישראל יקבלו רישיון תוך 49 יום. גם פה הרישיון ינתן אוטומטית בתום התקופה. זה כולל עסקים כמו: צימרים, בתי מרקחת, איטליז, פאבים, מוסך חשמלאות, בתי קפה, מפעל לייצור רהיטים, מכבסה וניקוי יבש.
• כל העסקים (כולל המורכבים והמסוכנים ביותר) יהנו מחידוש רישיון אוטומטי, רשימת ליקויים סופית, מפרטים אחידים עם כל הדרישות ועוד.
• בסך הכל מדובר על חיסכון של מאות מיליוני ש"ח לעסקים וביטול של 50,000 חודשי המתנה בכל שנה לקבלת רישיון.
• צמצום "עבריינות" של עסקים שומרי חוק וחיזוק האכיפה האפקטיבית על מפירי חוק. עוד ייתרון הוא שעסקים שנאלצו לפעול ללא רשיון יהיו תחת פיקוח.
• עידוד יזמות. כשקל לקבל רישיון יותר אנשים רוצים ויכולים לפתוח עסק.
• הוגנות מול האזרח: הליך פשוט, שירותיות ויחס הוגן (וככל שהרשויות מכבדות את האזרח, כך יש יותר ציות להוראות וכבוד לשלטון החוק).

[להרחבה – ראו את דוח גיבוש הרפורמה שהוכן לפי שיטת רגולציה חכמה]

לסיכום, מדובר ברפורמה שמשנה את כללי המשחק: מטילה אחריות על הממשלה וגם על בעלי העסקים, מגדירה תוך כמה זמן ינתן שירות ואפילו מבהירה את תפקיד הרגולטור. יש כאן כמה תקדימים אדירים, שכל אחד מהם היה יכול להיות רפורמה בפני עצמו. הרפורמה תכנס לתוקף ב-2019 ואני מאמין שבקרוב כולנו נרגיש אותה, ובמיוחד בעלי העסקים הקטנים.

מאוד לא פשוט לייצר כזה מהלך בתוך הממשלה ולהעביר אותו בכנסת. מגיעה הרבה הערכה לכל הגורמים, לא פשוט להיות רגולטור ולתמוך בשינוי כל כך מעמיק. עוד שחקן שתרם מאוד לקידום הרפורמה הוא ח"כ יואב קיש, שכיו"ר וועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת, קידם את הדיונים הסבוכים בחוק בצורה יעילה ופתר הרבה מחלוקות (למשל, מגיע לו קרדיט על הארכת תוקף הרישיון של מסעדות ל-10 שנים).

רפורמה כזאת לא באה לעולם ברגע והיא תוצר של הרבה חשיבה, דיונים ופתרונות יצירתיים. לא תשמעו בחדשות על שנה וחצי של עבודת הכנה סזיפית. שווה לעצור ולהעריך את המגמה החיובית של שיפור השירות לאזרח שהולכת ומתפשטת בממשלה.

עדכון (דצמבר 2020): החלק היסודי של הרפורמה היה תיקון לחוק רישוי עסקים, זה שבוצע ביולי 2018. החודש, שנה וחצי לאחר תיקון החוק, אושר תיקון לתקנות רישוי עסקים שמיישם את המסלולים הדיפרנציאליים, הקלות בחידוש רישיון ועוד.