מדיניות הרגולציה בישראל חדשה ולא מאוד מפותחת. אחד החסרונות של המצב הוא שאין לנו מיפוי של היקף הרגולציה. למשל בתחום המיסים – אפשר לבצע חיפוש של החוקים, התקנות והצווים; אבל לאף אחד אין מושג לגבי המספר הכולל של ההנחיות המקצעיות, הוראות הביצוע, ההחלטות המקדמיות, החוזרים המקצועיים, עמדות חייבות בדיווח, הוראות נוהל לפרשנות, ועוד מסמכים שקובעים את כללי המשחק.

העלויות של מערכת המס

אם אנחנו לא יודעים מה היקף המסמכים וההוראות – אנחנו בוודאי לא יודעים מה ההשפעות והעלויות.

את המעט שאנחנו יודעים על עלויות מערכת המס בישראל, חושף אמיר קופר בטור שפרסם ב-Themarker. מומלץ לקרוא שם – הפוסט שלי מהווה המשך לטור של אמיר.

מערכת המס האמריקאית

בגלל שזה המצב, בואו נציץ רגע על מה שקורה בארה"ב. עד הרפורמה שטראמפ העביר לפני כשנתיים, חוק המס הפדרלי היה באורך של כ-70,000 עמודים.

בארה"ב כל אדם חייב לשלם את המס באופן אקטיבי ולדווח לרשויות המס על ההכנסות שלו. בסך הכל מדובר על השקעה (ישירה בלבד) של 7.6 מיליארד שעות עבודה בשנה כדי לשלם מיסים (לא כולל תשלום לרואי חשבון, יועצי מס ועורכי דין). זה שקול לעבודה של 3.8 מיליון מומחי מס שעובדים במשרה מלאה. אם אתם רוצים להבין את גודל הביזבוז – תכפילו 7.6 מיליארד שעות ב-20$ לשעה. לפי ההערכות, בירוקרטיית המס לבדה עולה כ-431 מיליארד דולר בשנה. זה לא המס עצמו, אלא רק בזבוז הזמן והטרטור שכרוך בבירוקרטיה שעוטפת את תשלום המיסים. זה הכסף שצריך להוציא כדי לשלם מס למדינה. הכסף הזה יוצא מהכיס של האזרח אבל הוא לא מגיע לקופת המדינה (שירותי רווחה, בריאות, נייר לפקסים). בזבוז.

מערכת המס האמריקאית כל כך מסובכת שאפילו ראש ה-IRS הודה שהוא משלם לאיש מקצוע שיעזור לו למלא את הדיווחים שלו ל-IRS.

באופן היסטורי, רשויות המס נשארו מחוץ לעולם מדיניות הרגולציה. רוב התהליכים שבוצעו כדי לשפר את איכות הרגולציה לא התבצעו במערכת המס. למשל, בארה"ב החל משנת 1981 כל שינוי רגולציה נדרש להיות מגובש לפי שיטת "רגולציה חכמה" (RIA) ושינויי רגולציה עם השפעה משמעותית כפופים לבחינה ולבקרה (ואף לזכות וטו) של OIRA – גוף מדיניות הרגולציה העליון של ארה"ב. אבל מזכר שנחתם מול משרד האוצר האמריקאי החריג את רשויות המס מהדרישה לקבל החלטות בתהליך רציונאלי ומסודר (שכולל הגדרה של הבעיה, כימות עלויות והתבססות על נתונים).
בישראל, החלטת ממשלה 2118 קבעה שרשות המיסים צריכה לפעול לצמצום הבירוקרטיה שלה אך היא הוחרגה מהחובה לקבל החלטות לפי שיטת "רגולציה חכמה" (RIA) [ראו סעיף א' לפרק ההגדרות וסעיף 1(ז) בהחלטת הממשלה].

יש לזה סיבה טובה, אבל לא בטוח שהתוצאה טובה

מדיניות ממשלתית מורכבת משלוש רגליים עיקריות: ביטחון, הוצאות תקציביות ורגולציה.

רוב הרגולציה מיועדת לנהל סיכונים עבור הציבור (למשל באמצעות כללי בטיחות). החובה לשלם מיסים מחייבת כמו רגולציה, אבל מיסים הם לא רגולציה קלאסית. תפקידם העיקרי של מיסים הוא לא לנהל סיכונים, אלא לייצר הכנסות למדינה. מיסים בעצם שייכים לצד התקציבי של פעילות הממשלה. לכן באופן טבעי נראה שהחלטות בתחום המס לא קשורות למדיניות רגולציה.

אבל למדיניות מיסוי ולביצוע שלה בפועל יש השפעות מאוד דומות לרגולציה. כמו שראינו – היא כרוכה בבירוקרטיה, עוסקת בהכוונת התנהגות של אנשים, וכמו רגולציה גם מערכת המס כרוכה במתן שירות לציבור ובפיקוח ואכיפה.

לכן העקרונות של שיטת "רגולציה חכמה" (RIA) יכולים להועיל גם למערכת המס. יש תועלת בהגדרה של המטרה או של הבעיה שאנחנו רוצים לפתור; להתבסס על מידע ונתונים; לחשוב על כמה חלופות; לברר מה יהיו ההשפעות בפועל של כל חלופה ולבחור ביניהן לפי יתרונות וחסרונות.
כמובן שמיסים שונים מרגולציה קלאסית ולכן צריך לעשות התאמות. למשל – אני חושב שצריך להפריד בין ניתוח של הסכומים שצריך לשלם כמס (התוכן של הרגולציה) לבין העלויות האדמיניסטרטיביות (כמו אי וודאות, בירוקרטיה, דיווחים, עיוות התנהגות כתוצאה מהמס ועוד).

אז הנה רעיון לא מקורי: ליישם את שיטת "רגולציה חכמה" (RIA) ואת הבקרה החיצונית שנלווית אליה, גם על מערכת המס. זה לא רעיון שלי. באפריל 2018 נחתם בארה"ב מזכר חדש שהחיל את התהליך והבקרה על רשויות המס. מאז התפרסמו הרבה הצעות ומודלים (למשל זו) ליישום שיטת "רגולציה חכמה" על מערכת המס ובקרוב נראה את היישום שלה בפועל.

מי יודע, אולי ראש ה-IRS יצליח למלא בעצמו את הדיווח שהוא מגיש ל-IRS.