הפוסט הזה קצת טריקי כי אני כותב על אירוע שעדיין מתגלגל. אבל אנחנו בעד לקיחת סיכונים ויהיה מעניין לראות בדיעבד מה קרה.

התרסקות המטוס והתגובות

באוקטובר 2018 מטוס Boeing 737 MAX 8 של חברת Lion Air התרסק לתוך הים. בהתרסקות נהרגו כל 189 האנשים שהיו על המטוס. כחמישה חודשים לאחר מכן, ב-10.3.2019, התרסק מטוס Boeing 737 MAX 8 נוסף, הפעם של חברת Ethiopian Airlines. מדובר במטוס חדש יחסית שצפוי להפוך למאוד נפוץ – עד היום הוזמנו מעל 5,000 מטוסים (מתוכם כ-375 סופקו).

בתוך 48 שעות (עד ה-12.3) התרחשו שלוש התפתחויות.

הדבר הראשון שקרה – המניה של Boeing צללה והפסידה 13.5% מהשווי שלה. Boeing שווה כ-410 מיליארד דולר כך שמדובר על מחיקה של כ-55 מיליארד דולר בימים ספורים.

הדבר השני – עשרות חברות תעופה קרקעו את מטוסי ה-MAX שלהן (למשל – Norwegian; Air Canada; Turkish Airlines).

הדבר השלישי – רגולטורים של עשרות מדינות הטילו איסור על כניסה של דגמי MAX 8 ו-MAX 9 לשטחן והורו לקרקע את המטוסים (סין הייתה מהראשונות ולאחריה הוטלו איסורים גם באיחוד האירופי, אוסטרליה ובריטניה). בארה"ב קרה משהו מוזר: ב-12.3 ה-FAA הודיע שאין בעיה סיסטמטית או סיבה אחרת שמצדיקה להורות על קרקוע מטוסי ה-MAX בארה"ב. אבל למחרת ה-FAA שינה את עמדתו והורה על קרקוע זמני של כל המטוסים. בהוראה של ה-FAA מוסבר שהתגלו קווי דימיון בין שתי התאונות ולכן יש חשד לכשל סיסטמטי שמתרחש מיד לאחר ההמראה. בעקבות ה-FAA, הורה שר התחבורה ישראל כץ על איסור דומה.

מה יקרה עכשיו?

חברת Boeing עובדת על תיקון לתוכנה של המטוס. היסטורית אם ה-FAA היה מחליט שהתיקון משביע רצון ואפשר לבטל את הקרקוע – יתר הרגולטורים בעולם היו מאמצים את ההחלטה שלו. אלא שהפעם קורה משהו שונה.

הפעם הרגולטור הקנדי (TCCA) והאירופי (EASA) הודיעו שהם לא בהכרח יסתמכו על האישור של ה-FAA והם ידרשו לבדוק בעצמם את התיקון ש-Boeing תבצע. ההחלטה הזאת מבטאת חוסר אמון. לא ברור אם זה חוסר אמון ב-Boeing או ב-FAA כרגולטור. הדרמה היא בעיקר בהחלטה של ה-EASA האירופאי, שהוא הרבה יותר נחשב ממקבילו הקנדי.

למה שהם יצאו בהודעה כזו?

אפשרות אחת היא השוני הטכני בין הרגולציות.

בהרבה תחומים יש הבדלים בין הדרישות, הסטנדרטים המקצועיים והשיטות של ארה"ב ושל האיחוד האירופי. למשל, ה-EASA הודיעו (וקצת עקצו את ה-FAA) שלדעתם הבדיקות הסטנדרטיות לא מספיק טובות עבור מטוס עם מערכת fly-by-wire (מערכת בקרת טיסה שלא נשלטת לחלוטין על ידי הטייס, אלא על ידי מחשב). בחלק מהתחומים המקצועיים האירופים נחשבים למחמירים יותר ובאופן כללי, הגישה הרגולטורית שלהם משקפת יותר שנאת סיכון מהאמריקאים. יכול להיות שיש פה מחלוקת על רמת הסיכון שממשלות מוכנות לאפשר.

סיבה שנייה – חוסר אמון ב-FAA בגלל שיקולים כלכליים.

כמו שיש שני שחקנים רגולטוריים מובילים, יש גם שתי יצרניות מטוסים מובילות בעולם: Boeing (ארה"ב) ו-Airbus (אירופה). כמובן שיש תחרות מסחרית בין שתי יצרניות המטוסים. מאחר שמדובר בתעשיית ענק – כל אחת מהחברות מעסיקה למעלה מ-100,000 עובדים ומכניסה עשרות מיליארדי דולרים בשנה. ייתכן שהאירופאים חושדים שה-FAA דואג ל-Boeing בגלל שהיא חברה אמריקאית ולכן לא יקפיד איתה מספיק (קונספירציה: אולי זו הסיבה שה-FAA התעכב והיה הרגולטור המרכזי האחרון שהורה לקרקע מטוסים?). יכול להיות שהתחרות העסקית בין החברות משתקפת גם למעין יריבות רגולטורית בין ה-FAA ל-EASA. זאת השערה היפותטית לגמרי, אבל מעניין לחשוב על האפשרות שהכל נובע מאינטרסים כלכליים (אולי המצב הפוך – אולי ה-EASA יחמיר עם יצרנית המטוסים האמריקאית יותר מידי).

נצטרך לחכות ולראות מה יקרה וידו של איזה רגולטור תהיה על העליונה.

כמה מחשבות לסיכום

1. זמן חזרה לשוק. הקרקוע של המטוסים גורם נזק ל-Boeing, לחברות התעופה וכמובן לנוסעים שסובלים מביטולי טיסות (וכתוצאה מכך מעליית מחירים). ככל שתהליך הבדיקה והאישור הרגולטורי יתעכב – כך ההתאוששות תהיה יקרה יותר. מצד שני, קשה להאשים את הרגולטורים שרוצים לוודא שהם לא נותנים אישור למטוס שיתרסק פעם שלישית בתוך כמה חודשים.

2. יריבות בין רגולטורים. אם אנחנו עדים ליריבות בין הרגולטורים של האיחוד האירופי לבין האמריקאים – זה יהיה מעניין, אבל כנראה שהמלחמה הזו תנוהל על הגב של המפוקחים ועל חשבונם. אני מאוד מקווה שהרגולטורים האירופאים והאמריקאים ינצלו את הפרשה הזו כדי לייצר הרמוניזציה ותיאום יותר טוב בין הרגולציות שלהם. סתירות ברגולציה גורמות הרבה נזק.

3. שאלה קיומית על הצורך בהתערבות הרגולטור. אם Boeing נפגעה כלכלית קשה (נפילת המניה) וחברות התעופה קירקעו את המטוסים באופן מיידי – האם ועד כמה נחוצה הוראה של הרגולטורים לקרקע את המטוסים? אין ספק שמדובר בעולם תוכן מאוד מורכב ושהסיכונים גבוהים. ואפשר לטעון שתעופה כל כך בטוחה (למשל בהשוואה לנסיעה ברכב) בזכות רגולציה ממשלתית. אבל מפתה לשאול האם חברות התעופה ויצרניות המטוסים לא ידאגו למנוע תאונות מראש וגם לתחקר ולתקן תקלות בדיעבד – גם בלי רגולטור שאומר להן לעשות את זה. אחרי הכל, יש להן תמריץ כלכלי ישיר והן חשופות לתביעות אזרחיות ופליליות. אני לא מציע לבטל מחר בבוקר את כל הרגולציה על תעופה, אבל אולי כל המתח בין אירופה לארה"ב מיותר כי החברות היו פועלות באותו האופן ממילא?