לספור דובדבנים

מיד לאחר שהוא נבחר, הנשיא טראמפ הודיע שהוא יוביל רפורמות ברגולציה הפדרלית. למשל, שיבטל לפחות 75% מהרגולציה של ה-FDA. נשמע קיצוני. מסתבר שהמציאות פחות מפחידה, אבל הרבה יותר מוזרה.

בהתאם למדיניות של טראמפ ה-FDA פרסם לאחרונה הצעה לתיקון שיפחית את הרגולציה שחלה בתחום מאוד ספציפי. כמה ספציפי? מדובר ברגולציה על עוגות פאי דובדבנים קפואות ("frozen cherry pies"). אמיתי לגמרי.

ממשלה שמפקחת על איכות העוגות

נכון להיום, ה-FDA דורש שבעוגות דובדבנים קפואות, לפחות 25% מהרכיבים בעוגה יהיו דובדבנים (נמדד לפי משקל). התיקון שנמצא כעת בתהליך שיתוף ציבור צפוי לבטל את הדרישה הזו.

אבל זה רק סוף הסיפור, בואו נחזור 42 שנים אחורה ונתחיל בהתחלה. הכל התחיל ב-1977, כשה-FDA קבע שורה של רגולציות שהגדירו, למשל, כמה דובדבנים צריך להכניס לפאי דובדבנים קפוא ומה צריך להיות עובי הבצק שמכסה את העוגה מלמעלה. הדבר המדהים הוא שפאי דובדבנים קפוא הוא עוגת הפירות היחידה שכפופה לרגולציה כזו.

חלקכם בטח חושבים שהרגולציה הזו בתוקף כבר 42 שנים בגלל שהיא משרתת מישהו. אולי את איגוד האופים (כן, יש כזה והוא מקדם אג'נדה דרך רגולציה). אז מסתבר שלא – גם הם תומכים בביטול הרגולציה. אז נראה שהרגולציה הזו אפילו לא משרתת קבוצת אינטרס. סתם רגולציה מגוכחת.

למה הרגולציה הזו נשארה בתוקף 42 שנים?

ברירת המחדל של רגולציה היא תחולה נצחית ללא הגבלת זמן. ולכן צריך פעולה יזומה כדי לתקן או לבטל רגולציה. אבל מהלך יזום כזה קשה להניע, הוא מערב שיקולים מקצועיים וצריך גם גיבוי ניהולי ופוליטי. קשה לייצר רפורמות ברגולציה ולכן גם רגולציה מופרכת שסופרת כמה דובדבנים יש בעוגה – נשארת בתוקף כמה עשורים. ולמקרה שתהיתם – זה לא מקרה ייחודי. יש ל-FDA עוד רגולציות הזויות, כמו רגולציה על גודל החורים בגבינה הצהובה.

מה מטרת הרגולציה: בריאות או איכות?

ה-FDA מטיל רגולציה כזו רק על פאי דובדבנים ולכן הוא לא מגן על הציבור שאוכל פאי תפוחים או פאי פקאן. ולמרות זאת – הציבור האמריקאי שרד.

כשמסתכלים על רגולציה קיימת וכששוקלים לקבוע רגולציה חדשה, אחד הדברים הראשון שצריך להגדיר הוא מה הבעיה שרוצים לפתור ומה המטרות שרוצים להשיג. ה-FDA הוא רגולטור שעוסק בעיקר בבריאות הציבור. אבל הרגולציה הזו בכלל לא קשורה לבריאות הציבור. אם טראמפ יבטל רק רגולציות כאלו – אני בספק אם הבריאות של מישהו תפגע (אולי יהיה יותר זול לקנות עוגות ואז תהיה תופעה של השמנה). הרגולציה על כמות הדובדבנים ועובי הבצק היא רגולציה על איכות. היא קובעת איכות מינימלית לגבי תכונות של המוצר. חריגה מהסטנדרט הזה לא תסכן את הבריאות או הבטיחות של הציבור.

איך זה קורה? בלבול ואימפריאליזם

זה מתחיל בכוונות טובות. מישהו החליט שעדיף שבפאי דובדבנים תהיה כמות משמעותית של דובדבנים. ואז הוא החליט לקבוע מספר. אבל בהמשך החליטו לקבוע שזה יהיה בלתי חוקי למכור עוגה עם פחות דובדבנים ממה שנקבע. זה כבר לא סטנדרט וולונטרי או המלצה. זה חוק מחייב עם אכיפה וענישה.

מישהו ב-FDA התבלבל ומרוב עיסוק בסטנדרטים מפורטים (עם יותר מידי תקני תהליך), הוא התחיל לקבוע הוראות שבכלל לא נוגעות לבריאות הציבור, אלא להעדפות אישיות. לזה הצטרפה תופעה ידועה – כל אחד רוצה להרחיב את טווח ההשפעה שלו. כולנו מאמינים שאנחנו עושים טוב וכולנו רוצים להתקדם ולהתחזק. לכן, באופן טבעי, לרגולציה יש נטיה אימפריאליזטית להתרחב. במקרה הזה – למחוזות לא רלוונטיים, על גבול המגוחכים.

רגולציה שמיועדת להגן על בריאות ובטיחות היא לגיטימית במהותה (כמובן שצריך לבסס ולהצדיק אותה). אבל צריך לחשוב עשר פעמים לפני שקובעים רגולציה שעוסקת באיכות. אני ממליץ לשנן: "על טעם ועל ריח – אין מה לפקח".

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s