החלונות השבורים – עלות או תועלת?

לפני כמה ימים היית בדיון על רגולציה מיושנת שהצענו לבטל. לכולם היה ברור שהרגולציה כבר לא נחוצה בשביל להגן על בריאות הציבור. ואם היא לא משרתת את המטרה – אפשר וצריך לבטל אותה. ואז מישהו אמר – "הרגולציה מחייבת לבצע בדיקות מעבדה ולהיעזר במומחים. אם נבטל אותה, המעבדות האלו יסגרו והעובדים שלהן יאבדו את מקום העבודה שלהם".

הטענה הזו הפתיעה אותי. ניהלנו דיון על בריאות הציבור, אבל פתאום מסתבר שהרגולציה הזו בכלל מיועדת לספק תעסוקה למי שעובד במעבדות.

מה הולך פה? ננסה למצוא את התשובה בעזרת פוליטיקאית אמריקאית וכלכלן צרפתי.

מטרות, עלויות ותועלות

הסוכנות האמריקאית להגנת הסביבה (EPA) החליטה לקבוע רגולציה על משרפות פסולת. כמו תמיד הם צריכים לבצע תהליך RIA: ניתוח של הבעיה, לבדוק כמה חלופות ולבצע ניתוח עלות-תועלת.

בדוח ה-RIA של הסוכנות להגנת הסביבה מוצגות ההשפעות הרצויות של הרגולציה המוצעת. וזה מה שהסוכנות כותבת: "רגולציות סביבתיות יוצרות תעסוקה בהרבה תעשיות בסיסיות" (Environmental regulations create employment in many basic industries) [זו רק תחילת הפסקה, ראו עמוד 3-8 בדוח]. הסוכנות אומרת שהרגולציה גם תגן על הסביבה וגם תתרום לתעסוקה.

בדיון בקונגרס, הסנטורית קולינס (Collins) העבירה ביקורת על הסוכנות להגנת הסביבה: הרגולציה מטילה חובות על המפוקחים והציות לחובות יחייב עוד עבודה ולכן החברות יצטרכו להעסיק עוד עובדים וזה עולה יותר כסף. אבל אין פה הגדלה של הפעילות ולא מייצרים יותר מוצרים. זו הגדלה מלאכותית של התעסוקה, כי הממשלה מכריחה את המפוקחים להעסיק עוד עובדים (אגב, מי שיהיה ממש יעיל או חכם אולי יצליח לציית להוראות החדשות בלי להעסיק עובדים חדשים).

אני ממליץ לצפות בדברים הקצרים של סנטורית קולינס, שאומרת: "אני בספק אם עסקים קטנים שכפופים לרגולציה הזו רואים תועלת בזה שמכריחים אותם להעסיק ולשלם משכורת לעובדים נוספים" (מעניין לראות את קאס סנסטיין מנסה להגן על הניתוח).

החלונות השבורים

הכלכלן הצרפתי בסטייה מספר את המשל הבא:
ילד עושה תאונה ושובר חלון של חנות. בעל החנות כועס, אבל עוברי אורח מנסים לנחם את בעל החנות ואומרים לו שגם הזגג צריך להתפרס, אז בעצם לא מדובר בבזבוז. עוברי האורח מנסים להסביר לבעל החנות שטוב לשבור חלונות, כי זה מעודד את הכלכלה. אבל אם החלון לא היה נשבר, לבעל החנות היה חלון שלם והוא היה יכול להשתמש בכסף שנדרש לתיקון החלון למטרה אחרת, למשל כדי לקנות נעליים (ובכך הוא גם היה מרוויח נעליים וגם מפרנס את יצרן הנעליים).

במילים אחרות – כשמישהו נאלץ להוציא כסף בגלל אילוץ חיצוני – אין כאן תועלת אלא בזבוז. שבירת חלונות היא פעולה שמזיקה, והיא לא "תורמת לכלכלה". הסיפור הזה נקרא "משל החלון השבור" והוא מנסה להציג לנו את העלויות וההפסדים הנסתרים, שלא תמיד רואים (אובדן האפשרות לקנות נעליים).

בחזרה לרגולציה

שלוש הערות לסיום:

1. לרגולציה יש תפקידים, היא יכולה לייצר תועלות ועלויות. אבל אי אפשר לספור את העלויות כאילו הן תועלות. הכסף והזמן שצריך להוציא כדי לציית לרגולציה הם עלות, שהייתה נחסכת אם לא הייתה רגולציה (או אם הרגולציה הייתה רזה יותר). עלויות שהרגולציה יוצרת לא יכולות להיות הצדקה לרגולציה. רק תועלת אמיתית יכולה להצדיק רגולציה.

2. רגולטור סביבתי מוסמך לקבוע רגולציה למטרות סביבתיות. הוא צריך לשקול השפעות נוספות של הרגולציה, אבל אם מחפשים הצדקות מתחת לרצפה – כדאי לחשוד שיש פה "אימפריאליזם". כל רגולטור קיבל סמכות לפגוע בחירות שלנו כדי לקדם אינטרס ציבורי מוגדר, ולא אינטרסים אחרים. אז הרופאים לא צריכים לקבוע רגולציה במטרה לעודד תעסוקה, ומהנדסים לא צריכים לקבוע רגולציה לשם הגנה על פרטיות. אגב, יש כאן פוטנציאל לעיוות הרגולציה בשל השפעה של קבוצות אינטרס.

3. אפשר לראות את הטענה של הסוכנות להגנת הסביבה כאילו רגולציה סביבתית היא כלי להתמודדות עם אבטלה. אבל ראשית, היא לא. ושנית, אם הטענה נכונה, אז כאשר לא תהיה אבטלה לכאורה צריך יהיה לבטל את הרגולציה הסביבתית. ברור שזה לא מחזיק מים.

הממשלה צריכה לבצע ניתוח עלות-תועלת, ולהסתכל על כמה שיותר השפעות (כלכליות, טכנולוגיות, סביבתיות, חברתיות, תחרותיות). אבל אסור לספור את העלות כתועלת ואת החסרון כיתרון.

מחשבה אחת על ”החלונות השבורים – עלות או תועלת?“

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s