"שלום כאן XXX.
אלו בחירות גורליות למדינת ישראל. חשוב לי לקבל את התמיכה שלכם להנהגת המדינה. צאו מחר להצביע ויחד ננצח״
לפני כל מערכת הבחירות אנחנו מופצצים בהודעות sms ובשיחות מוקלטות עם מסרים פוליטיים. תצביעו לי, ההוא שקרן, צריך להחליף את השלטון, צריך לבחור בי שוב – כל מיני מסרים.
זה מעצבן ומסיח את הדעת. הרבה אנשים רואים במסרים האלו מטרד.
האיסור על דואר זבל
בשנת 2008 עבר בכנסת תיקון 40 לחוק התקשורת. התיקון מוכר בכינוי "חוק הספאם". לפי התיקון, אסור לשגר פרסומת במייל, בפקס או ב-sms הודעות שמופצות באופן מסחרי שמיועדות לעודד רכישת שירותים או מוצרים, או לעודד הוצאת כספים; אלא אם ניתנה הסכמה לכך.
[כמובן שאני מתמצת את הוראות סעיף 30א לחוק. מה שמתואר כאן לא מהווה ייעוץ משפטי ואל תסמכו על התמצית הזו]
מה שבולט באיסור זה שהוא חל על מסרים שמיועדים להוציא מאיתנו כסף. וכך יצא שהאיסור בחוק התקשורת לא חל על מסרים פוליטיים (שמטרתם להשיג קולות או תמיכה פוליטית).
למה בעצם?
הצעת החוק
בואו נחזור למקור. כך נפתחים דברי ההסבר של הצעת החוק להוספת האיסור על דואר זבל:
"תופעת ההפצה ההמונית של הודעות פרסומת בלתי רצויות באמצעות רשתות תקשורת (לרבות באמצעות דואר אלקטרוני, הודעות SMS ופקסימילה), המכונה "spam", הפכה בשנים האחרונות למטרד ציבורי כלל–עולמי, והיקפה מצוי במגמת עליה חדה.
תופעת ה-spam מעוררת בעיות במישורים שונים, ובהן – בעיות של אבטחת מידע, חדירה למחשבים בלא היתר והפצת וירוסים, פגיעה בפרטיותו של המשתמש ברשת והטרדתו, פגיעה בהתפתחותו של המסחר האלקטרוני ופגיעה בעסקים בשל אבדן זמן והשקעת משאבים.
תופעה זו מעמיסה עלויות מיותרות על הציבור, ובכלל כך על מפעילי תקשורת (בעלי התשתיות
ספקי אינטרנט וכו'), עסקים, משתמשי אינטרנט פרטיים ורשויות העוסקות באכיפה."
התיאור של התופעה לא מתייחס למטרת ההודעות שנשלחות. לא כתוב כאן שהבעיה היא שחברות מסחריות שולחות הודעות או שהבעיה היא שיווק לצרכנים. התיאור הזה יכול להתאים גם למסרים לא מסחריים (כולל מסרים פוליטיים).
אגב, דברי הסבר מכילים בדרך כלל רק הסבר מילולי ולא מכילים את הניתוח שמאחורי המדיניות. אז הם לא מסבירים מה עומד מאחורי ההגדרה של "דבר פרסומת" כ-"מסר שמטרתו לעודד רכישת מוצר או שירות או לעודד השקעת כספים בדרך אחרת". אז אי אפשר לדעת מה עבר בראש של מנסח הצעת החוק.
מאוד יכול להיות שלא הייתה פה חשיבה מעמיקה. זה קורה לעיתים קרובות – פשוט כותבים בלי לבחון מראש. ולכן אני מעריך שלא הייתה פה כוונה להחריג מסרים פוליטיים. אני מעריך שהם פשוט לא חשבו על זה לעומק וככה זה יצא.
אני לא נאיבי. להיפך. זה מאוד עצוב שמחוקקים חוקים בלי לחשוב עליהם קודם.
ואם לסבך עוד יותר את התמונה – אז עשור אחרי שהאיסור נכנס לספר החוקים, בשנת 2018 הסעיף תוקן.
להגדרה של "דבר פרסומת" (שאסור לשלוח ללא הסכמה), נוסף סעיף 2:
"דבר פרסומת" – כל אחד מאלה:
סעיף 30א.(א) לחוק התקשורת (בזק ושידורים), תשמ"ב-1982
(1) מסר המופץ באופן מסחרי, שמטרתו לעודד רכישת מוצר או שירות או לעודד הוצאת כספים בדרך אחרת;
(2) מסר המופץ לציבור הרחב שמטרתו בקשת תרומה או תעמולה;
אז אחרי כל התלונות והדיבורים – החוק בישראל כמעט אוסר על דואר זבל שמטרתו תעמולה.
למה כמעט? כי החוק מגדיר גם את המונח "תעמולה" – ומחריג מסרים פוליטיים ותעמולת בחירות…
זאת אומרת שבוצעו שני תיקונים בכיוונים הפוכים: הכניסו את התעמולה להגדרה של "דבר פרסומת" והחריגו את הפוליטיקה.
היקף התופעה
התופעה של ספאם פוליטי היא בהיקף משמעותי ונמצא במגמת עלייה.
אולי נדמה לכם שהיא התחילה במערכות הבחירות האחרונות. אבל זה ממש לא נכון. תופעת הספאם הפוליטי ממש לא חדשה.
קחו לדוגמה כתבה שפורסמה ב-ynet בשנת 2006, שנתיים לפני תיקון חוק הספאם. הכתבה הזו פורסמה לקראת מערכת הבחירות שבה ניצח אהוד אולמרט, ומפלגת הגימלאים הייתה הפתעת הבחירות. לפני מלחמת לבנון השניה ולפני שהושק ה—iPhone הראשון. כבר אז סבלנו מהודעות עם מסרים פוליטיים.
אין נתונים מהימנים על היקף הספאם הפוליטי בישראל. אבל לגבי ארה"ב יש מידע יותר טוב. לפי ההערכות, בבחירות לנשיאות בסוף שנת 2020, נשלחו כ-3 מיליארד הודעות sms ושיחות מוקלטות. הדמוקרטיים שלחו כמעט מיליארד הודעות טקסט רק בחודש ספטמבר 2020.
הבעיה עם התופעה
אני מזהה שתי תכונות שבגללן התופעה הזו רחבה.
הראשונה – זה עובד. או לפחות, הפוליטיקאים חושבים שזה עובד. כי אם כולם היו בטוחים שזה בזבוז זמן וכסף, הם לא היו עושים את זה. העובדה שהם משקיעים בזה מראה שלפחות חלק מהפוליטיקאים מאמינים ששליחת הודעות והוצאת שיחות מוקלטות משכנעות את המצביעים.
השנייה – המירוץ לתחתית. נניח שמפלגה אחת לא רוצה להציק למצביעים. האם אפשר באמת לוותר על זה? כשיתר המפלגות יציפו את הקהל שלי בהודעות, האם אני מסוגל לא לעשות שום דבר ולהשאיר להן את הזירה ריקה? כנראה שגם מי שלא רוצה לקחת בזה חלק – לא יכול להרשות לעצמו לוותר על האפיק הפרסומי הזה.
הבעיה עם הפתרון
נניח שמחר נחליט לשנות את החוק. וגם בואו נניח שיש לנו רוב לזה בכנסת.
מה נכתוב בחוק?
אפשרות אחת – איסור על ספאם פוליטי ממש כמו על ספאם מסחרי.
הבעיה היא שיש פה צמצום של חופש הביטוי. וזה לא רק עניין עקרוני או תיאורטי. כאשר מצמצמים את אפיקי הפרסום, מחזקים את המפלגות הגדולות והמוכרות, כי הן פחות צריכות פרסום. מי שנפגע הן מפלגות חדשות וקטנות שחייבות לפרוץ לתודעה של הציבור. זה קצת כמו שאיסור על פרסומות בסקטור מסוים – עוזר לשחקנים הגדולים והמוכרים, ופוגע בחדשים שמנסים לחדור לשוק.
אגב, יש תחומים שיש בהם רגולציה שמגבילה פרסום. מי שתומך במגבלות על פרסום הם השחקנים הגדולים והותיקים. עכשיו תשליכו את זה על פוליטיקה.
אפשרות אחרת – לאפשר מסרים פוליטיים במידה.
נניח, לקבוע שמותר לכל מפלגה לשלוח הודעה אחת בשבוע. ואז השאלה היא איך קובעים את הקו ואיפה עובר הגבול בין סביר למטריד. יש קושי לאכוף את זה (מי יספור הודעות sms?).
עוד בעיה – גם אם נגביל כל מפלגה, פעילים פוליטיים יכולים להקים גופים עצמאיים שישלחו את ההודעות וככה אפשר לעקוף את המגבלות. בארה"ב קוראים לגופים האלו PAC (political action committee). זה היה הסיפור סביב ארגון V-15 (ואחרי הבחירות הרחיבו את המגבלות של מימון מפלגות גם לגופים כמוהו).
ואחרון חביב – כמובן שיש חשש שהדרג הפוליטי יעצב את האיסור הזה באופן בעייתי, שמשרתת חלק מהמפלגות.
הכי מתבקש להגיד – תאסור מחר על ספאם פוליטי. אבל לא בטוח שנאהב את התוצאה.
אז ראינו את המקור לכך שאין איסור על ספאם פוליטי, ראינו שזו תופעה ותיקה בת לפחות 15 שנים ואת הבעיות שעלולות להתעורר בגלל הטלת מגבלות על ספאם פוליטי. גם אם כולם מסכימים שצריך לתקן את החוק ולהגביל הודעות ומסרים פוליטיים, לא פשוט לעצב את האיסור ואת המגבלות.
הרגולטור - גיא מור 