למה הממשלה מונעת מילדים להשתמש בקרם הגנה מפני השמש?

קיץ. חם.
ההמלצה החד משמעית של רופאי עור היא להשתמש בקרם הגנה מפני השמש (שמכונה בטעות "קרם שיזוף") כדי להגן על העור שלנו מפני קרינה. זה חשוב בעיקר עבור ילדים.
ולקשישים ביננו – גם השיר האלמותי של באז לורמן ממליץ: wear sun screen.

אבל זה לא כל כך פשוט.
במשך שנים ה-FDA הגדיר את קרם ההגנה כמוצר שמותר למכור רק בדלפק של בתי מרקחת, מה שנקרא "over-the-counter drug".

זה מקשה ומסבל את האפשרות לקנות קרם הגנה. לא רק שאי אפשר לקנות אותו בחנויות רגילות, גם כשתלכו לבית מרקחת צריך לעמוד בתור ולהמתין לרוקח. ולא – לא מדובר על קרם הגנה מיוחד. זה אותו קרם הגנה שאתם קונים בתחנת הדלק או בקיוסק בדרך לים.

מזכיר את הסירבול שכרוך ברכישת גלולות למניעת הריון בגלל החובה לקבל מרשם רופא.

מה שיפה זה שההגבלה היא רק על המכירה. מאחר שקרם הגנה מוגדר כ "over-the-counter drug", בתי ספר רבים קבעו מגבלות על השימוש בקרם הגנה בשטח בית הספר. למשל, קטינים לא יכולים להביא אותו לבית הספר בלי אישור מהרופא. בכל זאת, מדובר בתרופה מסוכנת שרק רוקח יכול למכור. אז מתבקש שהיא לא תסתובב ככה סתם בבית ספר.
ואם ילד מביא שפופרת עם קרם הגנה לבית הספר, אחות בית הספר תפקח על השימוש בחומר המסוכן.

וככה בדיוק גורמים לציבור, ובמיוחד לילדים, לא להשתמש במוצר שתורם לשמירה על הבריאות.

מאבק בעד ומאבק נגד

סרטן עור הוא הסרטן הנפוץ ביותר בארה"ב. בממוצע בכל שעה נפטר בארה"ב אדם כתוצאה ממלנומה (סוג של סרטן עור).
הקרן למאבק בסרטן העור קבעה ש"שריפות" מהשמש בתקופת הילדות יותר ממכפילות את הסיכון לפתח סרטן עור בהמשך החיים.
ולמרות שה-FDA מתייחס לקרם הגנה כאל "תרופה" שמותר למכור רק בדלפק של בית מרקחת, הוא גם ממליץ מאוד להשתמש בקרם הגנה החל מגיל חצי שנה.

יד אחת מעודדת, יד שניה מפריעה.

מאחר שההגבלה חסרת היגיון בעיקר בתוך בתי ספר, שורת מדינות בארה"ב העבירו חוקים שקובעים את הזכות של תלמידים להשתמש בקרם הגנה בבית ספר גם בלי מרשם רופא. בעיני זה הגיוני ומתבקש – ולא רק בעיני.
עיתונאית אחת טענה שאם קרם הגנה הוא אמצעי מרכזי בהגנה על בריאות הילדים – אסור מוסרית לבתי ספר למנוע מהילדים להשתמש בקרם הגנה, ואפילו מוטלת עליהם חובה לעודד שימוש בקרם הגנה מפני השמש. 

הויכוח הפך יותר ויותר ייצרי, כשפוליטיקאים רפובליקניים טענו שמדובר במקרה נוסף של מדיניות דורסנית, כי ההורים של הילדים צריכים להחליט האם הילד ימרח בקרם הגנה, ולא בית הספר.

אבל יש גם מי שמתנגד לחקיקה הזו, ותומך בהשארת המגבלות על שימוש בקרם הגנה בזמן שילדים נמצאים בבית ספר.

הטיעונים של התומכים במגבלה

לתומכים במגבלה על שימוש בקרם הגנה יש מספר טיעונים, חלק מהם מוצלחים יותר וחלק משכנעים פחות.

ראשית, חלק מהם טוענים שיש ילדים עם רגישות ואף אלרגיה חמורה לקרם הגנה. לפי הטענה הזו, צריך לפקח על השימוש בקרם הגנה כדי להגן על ילדים אחרים.
מהצד השני, מומחים לרפואת עור טוענים שאלרגיות לקרם הגנה נדירות יחסית, ושהתועלת מקרן הגנה עולה בהרבה על הסיכונים ממנו, גם כשמביאים בחשבון אלרגיות.

טיעון שני של המתנגדים הוא שההורים יכולים למרוח את הילדים בקרם הגנה בבוקר לפני שהם יוצאים מהבית.
והם גם אומרים שאם כל כך חשוב להורים שהילד ימרח בקרם הגנה בבית הספר – שיפנו לרופא המטפל ויקבלו ממנו אישור לכך.

בעיני הטיעונים האלו לא משכנעים. לגבי הראשון – קרם ההגנה יעיל בעיקר בשעות הראשונות. דווקא בשעות הבוקר התועלת ממנו נמוכה ועד הצהריים ההשפעה שלו נחלשת. לפי המלצות איגוד רופאי העור, אם באמת רוצים לספק לילד הגנה צריך למרוח את קרם ההגנה פעם בשעתיים. ולגבי אישור הרופא – זה נכון על הנייר. אבל תמיד אפשר לטרטר את הציבור עם אישורים ובירוקרטיה, כאילו שזה לא מפריע. בפועל זה יוצר חסם וזה פשוט מיותר.

ואת הטיעון הכי חלש שמרתי לסוף. חלק מהתומכים במגבלה טוענים שהילדים עלולים להשתמש בקרם ההגנה באופן לא תקין. הילדים אפילו עלולים לאכול אותו.
הטיעון הזה ממש מגוחך בעיני. גם אם קיימת אפשרות שזה יקרה, הסבירה לכך נמוכה מאוד. ולא מדובר בחומר רעיל בצורה יוצאת דופן.

התנגדות טקטית

ויש מאבקים מסדר שני.

למשל – טענה שגם אם יהיה מותר להשתמש בקרם הגנה בבית ספר, אז המורים לא צריכים לסייע לתלמידים למרוח קרם הגנה. מה הבעיה בזה? שני טיעונים שנובעים מהחשש של בתי הספר מתביעות.
הראשון – חשש מתביעות על הטרדה מינית כתוצאה מכך שמורה או מורה נגעו פיזית בתלמיד כשמרחו עליו קרם הגנה.
השני – שאם מורה או חבר סגל ימרח ילד והילד ישרף ויסבול מכוויות שמש – שההורים של הילד לא יוכלו לתבוע את המורה או את בית הספר. החשש הוא שמאוד קשה להוכיח שהמורה מרח את קרם ההגנה כמו שצריך אם הילד סובל מכווית, ויהיה בלתי אפשרי להוכיח שהילד התרשל (למשל לא מרח קרם הגנה לאחר מכן).

ובאמת – יש מספר לא מבוטל של בתי ספר שאוסרים על המורים וחברי הסגל שלהם למרוח לילדים קרם הגנה.

שתי ההתנגדויות האלו נובעות מניסיון של בית ספר לנהל את האחריות של עצמו, ולא מניסיון לדאוג לתלמידים. זו דוגמה לאפקט המצנן שיש לתביעות אזרחיות, אפקט שעלול לעוות את ההתנהגות עד כדי כך שהשיקול המרכזי הוא התגוננות מפני תביעות, על חשבון ביצוע התפקיד המקורי.

הפתרון לזה הוא לא באיסור על המורים למרוח קרם הגנה (מענה לסימפטום של  הבעיה), אלא בתיקון משטר האחריות של המורים וחברי הסגל כדי שלא יוגשו תביעות בקלות רבה מידי (טיפול בשורש הבעיה).

סיכונים כמו אלרגיות הם משניים בהשוואה לסיכון לחלות בסרטן העור – גם במישור ההסתברות (סרטן מאוד נפוץ) וגם במישור הנזק (סרטן מאוד אלים וקטלני).

מה המשימה של הרגולטור?

המטרה שלנו והמשימה של הרגולטור היא לספק לציבור אמצעי הגנה כדי לשמור על הבריאות שלהם. במקרה הזה – לספק ולהנגיש לילדים קרם הגנה מפני השמש כדי למנוע תחלואה בסרטן העור.

הרגולציה על מכירה ועל שימוש באמצעי כמו קרם הגנה מהשמש צריכה להיות מסונכרנת על המאמץ המרכזי – להגביר את השימוש בקרם הגנה כדי לצמצם תחלואה.

אסור להתבלבל בגלל שיש רגולציה היסטורית על התחום. צריך לחזור ליסודות ולשאול – מה הבעיה ומה המטרה שלנו, ולוודא שהרגולציה באמת עוזרת לנו להשיג את המטרה.