ה-SEC מתערב ברגולציה אקלימית

לרגולטורים פיננסיים כמו הרשות לניירות ערך יש תפקיד חשוב – לוודא שיש למשקיעים מידע מלא ונכון על אפיקי השקעות שונים. זה חיוני כדי להגן על המשקיעים וגם כדי שיהיה שוק הון מתפקד. וזה לא מוגבל רק לברוקרים ואנשי עסקים, כי הפנסיות של כולנו מושקעות בשוק ההון.

אבל בשנים האחרונות נראה שהרשות לניירות ערך בארה"ב, ה-SEC, בונה קמפיין שיהפוך אותה לרגולטור שיעסוק בעוד תחומים ולא רק הגנה על המשקיעים בשוק ההון.
לפני שנה וחצי כתבתי על זה שה-SEC רוצה לעסוק בנושאים אקלימיים והסברתי למה לא נכון שרגולטורים פיננסיים יהפכו להיות רגולטורים אוניברסאליים.

החודשים חלפו וה-SEC קבעה רגולציה לגבי חובת גילוי על נושאים אקלימיים. מטרת הרגולציה החדשה להגביר את הגילוי של חברות בכל הקשור לסיכוני אקלים ולהשפעות האקלים על פעילותן העסקית. הכלל נוגע הן לחברות אמריקאיות והן לחברות זרות שרשומות למסחר בארצות הברית.

לרגולציה שני חלקים: חובת גילוי על סיכוני אקלים; וחובת גילוי על השפעות הפעילות העסקית על האקלים.

חובת גילוי על סיכוני אקלים והשפעתם על הפעילות העסקית

הכלל החדש מחייב את החברות לגלות כיצד סיכונים הקשורים לשינויי אקלים משפיעים או עשויים להשפיע על העסק שלהן, על האסטרטגיה שלהן  ועל התחזיות שלהן.

החברות צריכות לכלול בדיווח:

• ניתוח של הסיכונים האקלימיים הצפויים וההשפעה האפשרית שלהם על ביצועי החברה בטווח הקצר, הבינוני והארוך.
• תיאור תהליכי ניהול הסיכונים שהחברה מבצעת ביחס לסיכוני האקלים, והאם תהליכים אלו משולבים במערכת ניהול הסיכונים הכללית של החברה.
• דיווח על אמצעים שהחברה נוקטת כדי להעריך ולנהל את הסיכונים, כולל תכניות מעבר שנועדו להסתגל לשינויים הצפויים בשל הסיכונים האקלימיים.

כל זה הגיוני. אם אנחנו סבורים שיש שינוי אקלים ושהוא עשוי לפגוע בחברות – זה מידע שעשוי להיות רלוונטי למשקיעים ולכן חשוב לוודא שהחברות מפרסמות מידע כזה. זה לא חדש וכתבתי על זה לפני ארבע שנים כשבית ההשקעות Blackrock הודיע שיתחשב בסיכוני אקלים כחלק ממדיניות ההשקעה שלו.

חובת גילוי על השפעות הפעילות העסקית על האקלים

בנוסף לפרסום מידע על הסיכונים לחברה, החברות יידרשו לדווח על ההשפעה שלהן על האקלים, בדגש על פליטות גזי חממה.

בהקשר הזה הדיווח יכלול:

• מידע על פליטות ישירות (מפורטות ב-Scope 1);
• מידע על פליטות עקיפות, כתוצאה מייצור האנרגיה שהחברה צורכת (מפורטות ב-Scope 2), בדגש על רמת הפליטות והאינטנסיביות שלהן.
• אם החברה יוצרת בעצמה פליטות עקיפות בשרשרת הערך שלה, עליה לדווח גם עליהן (מוגדר ב-Scope 3).
• מידע על מטרות אקלימיות שהחברה הציבה לעצמה, כולל יעדים שנקבעו להפחתת פליטות, לוחות זמנים להשגת היעדים, ונתונים המצביעים על ההתקדמות.

לפי ה-SEC, הרגולציה נועדה להבטיח שקיפות ואחידות בדיווחי החברות, במטרה לספק למשקיעים מידע אמין, מפורט ומשמעותי שיאפשר להם להבין טוב יותר את ההשפעות האקלימיות על חברות וכיצד הן מתמודדות עמן.

הפער בין שני חלקי הרגולציה

בעוד שהחלק הראשון של הרגולציה (דיווח על חשיפה לסיכוני אקלים) הגיוני, החלק השני (מידע על פליטות) הוא שגוי ובעייתי.

כאשר אדם משקיע בנכס (פרויקט, עסק או חברה) – הוא צריך לדעת מה הסיכויים ומה הסיכונים, כדי לדעת לבחור במה להשקיע ולהעריך מה הסיכוי שההשקעה תצליח או תיכשל. זה הבסיס לכל הרגולציה על ניירות ערך בעולם. לצורך כך בהחלט חשוב ליידע משקיעים אם חברה מסויימת חשופה לסיכוני אקלים – למשל אם מפעל גדול שלה עלול לשקוע מתחת למים, או אם פרויקט חקלאי עלול להיכשל בגלל מידבור.

אבל החלק השני של הרגולציה בכלל לא מדבר על הסיכונים שהחברה חשופה להם.

החלק השני מדבר על הסיכונים שהחברה יוצרת. הוא לא שואל: איך האקלים משפיע על החברה שבה הציבור משקיע; אלא איך החברה משפיעה על האקלים.

במילים אחרות: זו בכלל לא רגולציה של ניירות ערך, זו רגולציה אקלימית! רגולציה של ניירות ערך מיועדת לחשוף בפני משקיע פוטנציאלי מידע חשוב על ההשקעה שלו; רגולציה אקלימית מיועדת לצמצם סיכוני אקלים.

החלק השני של הרגולציה החדשה של ה-SEC לא מיועד כדי להגן על המשקיעים, אלא כדי להגן על האקלים. אפשר לנהל דיון האם יש שינוי אקלים או לא, והאם צריך לקבוע רגולציה על הנושא וגם על טיב הרגולציה שצריך לקבוע.

אלו דיונים חשובים ובהחלט לגיטימיים. אבל לא מדובר ברגולציה מעולם ההגנה על המשקיעים בניירות ערך.

ולכן, לדעתי, ה-SEC לא אמור לקבוע אותה (ומשפטית כנראה שיש בעיה בכך שהם עשו את זה).

אבל אולי זה הגיוני?

טענה אחת שאני שומע היא שזו באמת רגולציה שמיועדת להגן על המשקיעים ולספק להם מידע. איך?
לפי הטענה, אם חברה ציבורית פולטת גזי חממה, עלולים בעתיד לתבוע אותם על הנזק האקלימי שהיא יצרה. ולכן נדרש הגילוי על כך שהחברה פולטת גזי חממה (וגם מאיזה סוג, כמה והאם היא פולטת בעצמה או דרך החשמל שהיא צורכת וכו').

הטענה הזו לא ממש משכנעת אותי – משתי סיבות.
ראשית, כי חברות כל הזמן גורמות נזקים שונים או פועלות באופן שחושף אותן לכל מיני תביעות. דיני ניירות ערך לא מחייבים את החברות הציבוריות לחשוף פעולות מזיקות שהן עושות ו'להפליל' את עצמן. בדרך כלל, חברות צריכות לגלות על הליכים משפטיים שמתנהלים נגדן – פליליים או אזרחיים.
אבל הדרישה הזו לא מיועדת לגלות מידע על תביעה משפטית שמתנהלת, אלא במידה מסוימת – להזמין את התביעה (שעוד לא הוגשה) או לייצר פתח להפעלת לחץ על החברה בלי קשר לתביעה כלשהי. בקיצור – זה ממש חריג בהשוואה למה שמקובל בדיני ניירות ערך.
הסיבה השניה קשורה לשאלה למה דווקא ה-SEC הטילו את החובה הזו ולא רגולטור סביבתי כמו ה-EPA.

למה ה-SEC עוסקת בזה?

יש לי חשד למה ה-SEC עוסקת בנושאים אקלימיים. מעבר לכך שהשיח על סיכוני אקלים מאוד נוכח כרגע, אני חושב שיש סיבה יותר טקטית.

לפני כשנתיים, ממשל ביידן והרגולטורים הסביבתיים שלו (ה-EPA) ספגו מכה קשה. בית המשפט העליון נתן פסק דין שקבע שהסמכות של ה-EPA לעסוק בנושאים אקלימיים מאוד מוגבלת כי הוא לא קיבל סמכות כזו בחקיקה של הקונגרס (אני מפשט כאן מאוד את האמירה של בית המשפט העליון).

פסק הדין הזה חסם את ה-EPA מלקבוע רגולציות אקלימיות מקיפות, ודי בלם את המדיניות של ממשל ביידן בתחום האקלימי.

יכול להיות שמאחר שה-EPA נחסם ולא יכול לקדם רגולציה אקלימית, ממשל ביידן מנסה לקדם כזו רגולציה דרך אפיקים שונים. במקרה הזה – באמצעות ה-SEC ודיני ניירות ערך.

בהקשר הזה אפשר להבין איך הם הגיעו לשם.

בכל מקרה, לדעתי זה עקום ופסול.

ולדעתי, בין אם אתם חוששים מסיכוני אקלים או מזלזלים בהם – אתם צריכים להיות בעד שלטון חוק ושכל גוף בממשלה יעסוק רק בתפקידים ובנושאים שבתחום סמכותו ואחריותו.