היום נסתכל על שני גרפים:
אתחיל במה שלא תמצאו בגרפים האלו: הגרפים האלו לא מודדים רגולציה. הם מודדים את הארגונים הרגולטורים בארה"ב. הגרף העליון מציג את התקציב של הרגולטורים, הגרף התחתון מציג את מספר העובדים שלהם.
הגרפים מספרים לנו ארבעה סיפורים.
צמיחה
אנחנו רואים שהמדינה הרגולטורית הולכת וגדלה באופן מתמיד. הגרף נמצא כל הזמן במגמת עליה. כמו שיש יותר ויותר רגולציה, גם הארגונים עצמם הולכים וגדלים.
אגב, קצב הגדילה של הרגולציה גבוה מקצב הגדילה של הארגונים. זה רמז להמשך.
רגולטור שהוא קטגוריה בפני עצמו
אם הייתם צריכים לנחש מיהו הרגולטור הפדרלי הכי גדול בארה"ב – מה הייתם אומרים?
יש שלוש קטגוריות של סוגי רגולטורים. רגולטור כלכלי (economic) – עוסק בפיקוח על כמויות ומחירים (שימו לב לא לבלבל אותם עם רגולטורים פיננסיים). רגולטורים חברתיים (social) עוסקים בהגנה על מגוון אינטרסים ציבוריים כמו בטיחות, הגנת הסביבה, בריאות וביטחון אישי.
הקבוצה השלישית מכילה רגולטור אחד ויחיד, ה-TSA. זה רגולטור הביטחון בתעופה. הוא היה גוף זניח עד שנת 2001, ואחרי אסון התאומים הוא הפך להיות רגולטור ענק ומאוד מאוד מרכזי.
בעקבות הפיגוע במגדלי התאומים האמריקאים יצרו המון רגולציה על התחום וניפחו את ה-TSA שנהנה מתקציב וכוח אדם בכמות אדירה.
מי צומח?
הרגולטורים החברתיים הם אלו שנמצאים במגמת גדילה מתמדת. אלו הרגולטורים על בטיחות, בריאות, סביבה, חינוך, פיננסיים וכו'.
משנה לשנה יש להם יותר תקציב ויותר כוח אדם. רואים את זה על פני עשורים.
מאז שה-TSA עלה לגדולה הוא די יציב. וגם הרגולטורים הכלכליים לא השתנו מאוד. מה שמוביל אותנו לנקודה האחרונה.
הצמצום שלא קרה
גל הפחתת הרגולציה, שהובילו הנשיאים קרטר ורייגן, לא בא לידי ביטוי בגודל ובמשאבים של הרגולטורים.
הדבר הכי בולט הוא הרגולטורים הכלכליים. עד שנות ה-70 חלקים גדולים מהכלכלה האמריקאית היו כפופים למשטר קפדני של תכנון. הממשלה הגדירה כמויות ומחירים. למשל, בסקטור האנרגיה היה פיקוח מחירים בשוק הגז, ואלפי עובדים בממשלה עסקו בחישובים כדי לקבוע את המחיר הנכון וההוגן עבור גז. כך גם בשוק התעופה. למשל, היה פיקוח ממשלתי שקבע עבור כל חברה אילו קווים היא יכולה להפעיל, מאיפה לאיפה, מתי, ובאיזה מחיר.
הממשל העסיק אלפי כלכלנים שיתכננו את המשק ויקבעו את אותם מחירים וכמויות.
הדבר המעניין הוא שרוב הרגולציה הכלכלית הזו בוטלה במהלך שנות ה-70 ובתחילת שנות ה-80. המהלך הזה הביא צמיחה ורווחה מאוד מאוד גדולה לאזרחי ארצות הברית.
אבל אם רגולציה כל כך מסיבית בוטלה – למה אנחנו לא רואים בשנות ה-70 וה-80 ירידה בתקציב או בכוח האדם של הרגולטורים הכלכליים?
זה הסיפור הכי חזק של הגרף: אין קשר ישיר בין המשאבים של הרגולטור (תקציב וכוח אדם) להיקף הרגולציה שלו.
הגרפים מראים לנו שגם אם מבטלים את רוב הרגולציה – ייתכן שהתקציב וכוח האדם של הרגולטור לא יפגעו.
וגם ההיפך יכול לקרות – רגולטור יכול ליצור המון רגולציה, אבל היקף המשאבים שלו לא יגדל בהתאם. במקרה כזה אולי נראה תת-אכיפה או שירות לציבור ברמה ירודה.
זאת אומרת, העובדה שמצמצמים רגולציה ומבטלים את חלקה לא מובילה אוטומטית לצמצום במשאבים של אותו רגולטור.
מדיניות רגולציה מצריכה ראייה כוללת.
ניהול הרגולציה מצריך יותר מהבנה ברפואה או בהנדסה. צריך לשכלל גם משפטים, כלכלה, מדיניות ציבורית, משאבים, ניהול סיכונים ועוד עולמות תוכן.
הגרף מספק לנו דוגמה מדהימה. הרגולציה בוטלה. כבר לא צריך כל כך הרבה כלכלנים שיקבעו את המחירים של דלק, גז, הובלות במשאית, טיסות מסחריות ועוד אלפי מוצרים ושירותים. איך ייתכן שאין קשר בין היקף הרגולציה והעשייה הרגולטורית, למשאבים שמוקצים לרגולטור?
אני תוהה מה עושים אלפי האנשים שעדיין מועסקים ככלכלנים ברגולטורים הכלכליים, אחרי שביטלו להם את הרוב המכריע של הרגולציה לפני יותר מ-40 שנים, אבל המשרות והתקציב רק גדלים.
הרגולטור - גיא מור 
מעניין מאוד. אולי צריך רגולטור של רגולטורים 🫠
אהבתיאהבתי