האם הרגולטור צריך לקבוע רגולציה שתגן על הציבור מפני כל הסיכונים?
לא.
והסיבה לכך פשוטה: אנחנו פשוט לא יכולים.
ויש עוד סיבות – שנראה בהמשך.

אז בואו נפרק את השאלה.

1. למה הכוונה ב"כל הסיכונים"?

ברור שצריך לעסוק בסיכונים נפוצים וחמורים.
ובדרך כלל יש הסכמה שלא חייבים לעסוק בסיכונים נדירים עם נזק קל.
השאלה היא לגבי סיכונים נדירים עם נזק כבד. אלו המקרים המאתגרים.

2. עכשיו אפשר להתמקד. אז נשאל:

האם הרגולטור צריך לקבוע רגולציה שתגן על הציבור מפני כל הסיכונים עם השפעה גבוהה והסתברות נמוכה?
התשובה הכללית היא – לא מפני כולם.
אבל אולי מפני חלקם. ההחלטה תלויה בכל מיני שיקולים. למשל:

• האם אנחנו יכולים לחזות את האירוע ולהיערך אליו? יש אירועים מפתיעים ("ברבורים שחורים") שאנחנו בכלל לא יכולים לצפות.
• כמה חמור הנזק ומה ההסתברות?
• וכמובן שצריך לבדוק מה יהיו העלויות וההשפעות של הרגולציה.

אז מה הפתרון?

בואו נסתכל על אירוע אקטואלי – השריפה והפסקת החשמל ששיתקו את נמל התעופה הית'רו.
אחרי הפוסט שפרסמתי על הנושא קיבלתי תגובות רבות שאמרו "זה לא הגיוני שהבריטים בכלל אפשרו לתרחיש כזה לקרות". זו גישה שמצפה למניעה מוחלטת (או כמעט מוחלטת) של הסיכון.

וכמובן שאחרי שסיכון מתממש – אנחנו סובלים מ"הטיית החוכמה שלאחר מעשה" (hindsight bias) שגורמת לנו לחשוב שהסיכון הזה יותר נפוץ ממה שהוא באמת. פשוט כי הוא כבר קרה. ואנחנו שוכחים שהרגולטורים מקבלים החלטות כשהם לא יודעים מה יקרה בעתיד.
אז בואו נראה איך בעזרת מודל מספרי אנחנו מגיעים למסקנה שלא צריך למנוע לחלוטין את הסיכון הזה, אפילו כשאנחנו סובלים מהטיית החוכמה בדיעבד.

נניח שאני הרגולטור, ושואלים אותי – למה לא השקעת במיגון של הית'רו?
איך אני עונה לזה?
בואו נסתכל על המספרים

מפרקים את המספרים מאחורי השריפה בהית'רו

הבהרה: ביצעתי איסוף בסיסי של נתונים כדי לבנות את הדוגמה הזו. כמובן שכאשר מגבשים רגולציה במשרה מלאה צריך לבצע מחקר יותר מעמיק.

נניח שכדי להבטיח אספקת חשמל חלופית למשך יממה לכל המערכות הקריטיות בהית'רו צריך שדרוג מערכות ויצירת גיבויים שיעלו בין 680 ל-1,200 מיליון ש"ח (אמצע הטווח הוא 940 מיליון ש"ח). זה מאוד תלוי בהיקף השינוי ובסוג המערכות שנבחר להתקין.
אגב, אני לא סופר כאן עלויות תחזוקה, אבל צריך לזכור שעבור מערכות חשמליות עלויות התחזוקה נעות בדרך כלל בין 3-5% בשנה משווי המערכת.

אנחנו מדברים על הפסקת חשמל שהשביתה את שדה התעופה למשך 24 שעות*. לפי הנתונים שמצאתי, הפסקת חשמל בהיקף כזה לא התרחשה לפחות ב־25 השנים האחרונות. בהחלט אירוע חמור ונדיר.

לצורך החישוב, ניקח את העלות הכוללת של הנזק שקרה בשדה התעופה.
נניח שהפסקת חשמל בת 24 שעות לפחות מתרחשת פעם ב־25 שנה (למרות שבפועל זה אירוע יותר נדיר).

לפי הנתונים וההערכות, הפסקת חשמל ממושכת כזו בשדה תעופה כמו הית'רו, גורמת לנזק ישיר של כ-400 מיליון ש"ח. ובנוסף, הפגיעה בתיירות (מעגל שני) כתוצאה מהשבתה של יום אחד היא כ-22 מיליון ש"ח. סה"כ כ-422 מיליון ש"ח (אפשר לזהות עוד נזקים, אני עוצר כאן).

כמה יצא?

אפשר לחשב את התוחלת של הנזק: 422 מיליון ש"ח, פעם ב-25 שנים, יוצא כמעט 17 מיליון ש"ח בשנה.

אבל 17 מיליון ש"ח זה סוג של ממוצע. יהיו מקרים עם יותר נזק ויהיו מקרים עם פחות נזק.
אז נעזר בכלי שנקרא VaR שעוזר לזהות מה יהיה היקף הנזק במגוון סוגים של מקרים (הוא מצריך עוד הנחות וניתוח נתונים ואני לא נכנס לחישוב בכוונה; אבל פעלתי ל"חומרא" והנחתי שיש יותר אירועים כאילו).

מדד סיכון	שווי מוערך בש"ח
הפסד מאירוע ממוצע (Expected Loss)	17 מיליון ₪
ערך בסיכון ברמת 95% (VaR 95%)	244 מיליון ₪

הסבר קצר: ערך בסיכון (Value at Risk – VaR) ב־95% משמעותו שהנזק הכספי צפוי להיות נמוך מ־244 מיליון ש"ח ב־95% מהמקרים. כלומר – רק ב־5% מהמקרים הנזק יהיה גבוה מזה.
מדד VaR עוזר לנו להעריך את תוחלת הסיכון, ברמת דיוק גבוהה יחסית (95%).

זאת אומר שגם בתרחישים הקיצוניים – מדובר בפחות מ־250 מיליון ש"ח של נזק מאירוע אחד.

חישובים כאלו אף פעם לא יהיו מדוייקים על הנקודה העשרונית. אבל המספרים עוזרים לנו לדעת מה ההיקף של הנזקים מול עלויות הרגולציה. גם אם הנזק יהיה קצת יותר גדול – עדיין קשה להצדיק השקעה כזו.
זה מדגיש את אחת המגבלות של רגולציה – היא לא נועדה למנוע כל אירוע נדיר.
ניהול סיכונים עוזר לנו קודם כל להבין מתי לא לפעול.

בדוגמה הזו – זה לשלם 940 מיליון ש"ח כדי למנוע נזק של 244 מיליון ש"ח –  וגם זה, רק אם הסיכון הנדיר הזה באמת מתממש פעם ב־25 שנה (ובלי להתחשב בהוצאות התחזוקה**).

הרגולציה צריכה להתמקד בסיכונים שבאמת שווה לטפל בהם – לא באלה שמפחידים אותנו בדיעבד.

---

*יש עוד סיכונים.
התמקדתי כאן בניתוח הסיכון שהתרחש – הפסקת חשמל ארוכה שמביאה להשבתה למשך 24 שעות.
בפועל יש גם הפסקות חשמל קצרות יותר, והן מתרחשות בתדירות יותר גבוהה.
אבל – תרחישים שונים יצריכו אמצעי התמודדות שונים; מאחר שההשבתה קצרה יותר (נניח – שעתיים), גם היקף הנזק פוחת משמעותית.
לרוב פעולה שמצמצמת סיכון אחד, תביא לצמצום של סיכונים נוספים. אבל לא רציתי להכביד על הדוגמה כאן.

**הרחבה על התחזוקה
גם אם נלך על ערך נמוך בתוך הטווח (3% בשנה) – זה כמעט 30 מיליון ש"ח בשנה.
על פני 25 שנים – מדובר ב-700 מיליון ש"ח על תחזוקה.
זאת אומרת שהמערכת תעלה לנו 1,640 מלש"ח (940 התקנה + 700 תחזוקה) על פני תקופה של 25 שנים, כדי למנוע נזק של 244 מלש"ח. עלויות התחזוקה הן לא דבר שולי.