איך ספרד איבדה 15 ג'יגה-ואט בתוך שניות (ולמה זה היה צפוי)

בסוף אפריל 2025 ספרד ופורטוגל חוו קריסה כמעט מוחלטת של רשת החשמל שלהן – ירידה פתאומית של 15 ג'יגה-ואט בתוך חמש שניות.
האם זו הייתה מתקפת סייבר? טעות אנוש? כנראה שלא.

לדעתי, זה מקרה קלאסי של "תאונה רגילה" — מונח שטבע צ'ארלס פרו (Charles Perrow), שמתאר מצבים שבהם מערכות מורכבות ומקושרות מדי פשוט נכשלות, בלי שצריך אויב מבחוץ.
ואם נבין מה קרה שם, נבין גם מה מסכן מערכות חשובות אחרות — ממערכות לוגיסטיקה ועד בנקים.

לכאורה משק החשמל של ספרד מגוון – דלק מאובנים, אנרגיות מתחדשות, גרעין וגז טבעי.
וגם – היא חלק מרשת החשמל האירופית אז יש לה גיבויים. ובנוסף – מדובר ברשת חשמל מודרנית עם בקרה מרכזית.

אנסה להסביר באמצעות הרכיבים הפשוטים יחסית של מערכת החשמל בספרד.

גורמים מרכזיים לכשל

1. מורכבות גבוהה: יותר מדי חלקים שצריך לאזן ביניהם
   רשת החשמל הספרדית באמת נשענת על שילוב מגוון של מקורות. ב-2024 הם הצליחו להסתמך על אנרגיות מתחדשות בהיקף של 56%. גרעין מהווה כ-19% מסך הייצור.
   בכל רגע ורגע רשת החשמל צריכה להשוות בין הייצור לצריכה. זה אתגר אדיר כי הביקוש לחשמל משתנה כל הזמן (הפעלתם מכונת כביסה – הביקש עלה, כיביתם את האור – הביקש ירד).
   הבעיה: ככל שהמקורות יותר תנודתיים (כמו שמש ורוח), כך המשימה הופכת עוד יותר קשה כי גם הצריכה וגם הייצור לא יציבים.
   וכשמערכת מורכבת – מספיק שינוי קטן כדי להצית תגובת שרשרת.
2. קשר הדוק וחוסר גיבוי: אין מרווח לטעות
   רכיבי מערכת החשמל הספרדית מחוברים באופן הדוק — כלומר, אין הרבה זמן לתקן שגיאות ואין הרבה אמצעים לגיבוי.
   לדוגמה, החיבורים הבינלאומיים שלהם (בעיקר לצרפת) יכולים לספק רק 3% מהיקף הצריכה. זה הרבה מתחת ליעד האירופי של 15%.
   כשהייצור החל לקרוס, לא היה להם מאיפה לייבא חשמל והתגובה האוטומטית של המערכת גרמה לניתוקי חירום ולהפלת הרשת כולה.
   אגב, חלק מהבעיה היא שהם גם לא יכולים לייצא הרבה חשמל (רק 3%). אם אתם יכולים לייצא הרבה חשמל – אתם תייצרו יותר ממה שאתם צורכים, ועודפי הייצור ישמשו כגיבוי במקרה חירום. כושר ייצור עודף – תרם גם הוא להפסקת החשמל.
3. שילוב כשלים
   היו שורת כשלים, אלו שלושה גורמים מרכזיים:

• חלק מתחנות הכוח הגרעיניות הפסיקו לפעול בגלל ירידת מחירים בשל חג הפסחא.
• הייצור סולארי התרסק באופן פתאומי בגלל שינויי מזג אוויר בדרום-מערב ספרד.
• החיבורים הבינלאומיים לא הספיקו כדי לפצות על האובדן.
  כל אחד מהכשלים האלו היה יכול להכביד על המערכת. אבל כל רכיב גם מחמיר את העומס על רכיבים אחרים.
  זאת אומרת, המערכת לא בנויה מגיבוים אלא מהסתמכות הדדית. ויחד הם הפילו אותה.

המסקנה: לא להוסיף עוד מורכבות, אלא לטפל מהשורש

אחרי הקריסה נשמעו קריאות לחזק את חיבורים הבינלאומיים, להקים עוד תחנות כוח ולפתח מערכות טכנולוגיות שינהלו את הרשת במקרה חירום.
אבל לפי תורת "התאונות הנורמליות" של פרו – המסקנה צריכה להיות הפוכה.
ההצעות הן להוסיף עוד רכיבים למערכת מורכבת ממילא.
לפי פרו כל עוד לא נטפל במורכבות ובקשר ההדוק בין רכיבים – הבעיה לא תיפתר.
כל תוספת תעשה את המערכת עוד יותר מסובכת, ולכן לא תגן עליה – אלא תהפוך את המערכת לעוד יותר פגיעה.

סיכום: ללמוד להקטין ולא להעמיס

הפסקת החשמל בספרד מלמדת אותנו לקח פשוט: ככל שמערכות מורכבות יותר – תאונות הופכות בלתי נמנעות.
אם אנחנו רוצים להגן על מערכות קריטיות, לא מספיק להוסיף עוד טכנולוגיה או לגבות בעוד שכבות.
צריך לפשט, לבנות גיבויים אמיתיים (בלתי תלויים), ולוודא שהמערכת יודעת לספוג תקלות.

לרוב כשמדברים על פישוט מערכות זה בהקשר של ייעול וחיסכון בעלויות.
אבל התיאוריה של פרו מלמדת אותנו שפישוט הוא גם רובד ניהול סיכונים, שרוב המנהלים מחמיצים.