אירופה משחררת את שוק האינטרנט

התרשים שלפנינו מבוסס על מחקר של חברת הייעוץ Cullen International, והוא מתאר את מצב ההתערבות הרגולטורית בשוק הסיטונאי של שירותי אינטרנט פס רחב במדינות האיחוד האירופי. זו רגולציה שעוסקת במערכות היחסים בין חברות אינטרנט שונות והיא מיועדת להבטיח תחרות.

מדובר בשירותים שמאפשרים לספקי אינטרנט קטנים להשתמש בתשתיות של הספקים הגדולים – כמו חיבורים לבית, קווים ייעודיים לעסקים, ולעיתים גם צינורות או עמודים.

מה רואים בתרשים?

בציר הזמן משווים בין מצב הרגולציה בשנת 2021 לעומת שנת 2025. בכל שורה – מדינה אחרת באיחוד האירופי. בכל טור – סוג שונה של שירות אינטרנט סיטונאי:

1. גישה מקומית (Wholesale local access) – לספקים יש גישה ישירה לתשתית של המתחרה (למשל, רמי לוי על גבי תשתית בזק).
2. גישה מרכזית (central access) – גישה של המתחרים למספר נקודות חיבור ארציות במקום ברמה המקומית.
3. קיבולת ייעודית (dedicated capacity) – קווים ייעודיים בעלי קיבולת מובטחת, בעיקר לעסקים.
4. גישה לתשתית פיזית – צינורות, עמודים, תעלות (קטגוריה חדשה שמופיעה רק ב-2025).

צבע כהה מסמן שוק תחת כללים רגולטוריים נוקשים יותר; צבע בהיר מצביע על פחות רגולציה.

המגמה ברורה: פחות רגולציה

בשנת 2021 כמעט כל השירותים היו תחת רגולציה מחמירה – לדוגמה, 22 מדינות הגבילו את שוק הגישה המקומית. בשנת 2025 – רק 12 מהן עדיין עושות זאת, ו-6 מדינות עברו דה-רגולציה מלאה.

הקטגוריה שירדה בצורה הדרמטית ביותר היא גישה מרכזית: מ-16 מדינות עם רגולציה ב-2021 ל-4 בלבד ב-2025. לעומת זאת, גישה פיזית לתשתיות, שנכנסה רק לאחרונה לדיון הרגולטורי, נותרת מוגבלת ב-11 מדינות.

מה עומד מאחורי זה?

ההנחה המקובלת היא שרגולציה מהסוג הזה קיימת כאשר אין תחרות משוכללת. זה דומה לדיון על פיקוח מחירים: אם יש תחרות עזה – היא לרוב תביא להורדת מחירים, אבל אם יש מונופול אחד דומיננטי – רגולטורים נוהגים להשתמש בפיקוח מחירים. ברגע שהתחרות מתפתחת – ניתן (ואף רצוי) להסיר את ההתערבות הרגולטורית.

אבל חשוב להבין את הכיוון ההפוך: לעיתים הקיום של רגולציה קשיחה מונע את הופעת התחרות. למשל, אם ספקים קטנים תלויים בחסדיה של רגולציה מיושנת כדי לקבל גישה לתשתיות – הם לא באמת יכולים להתחרות, רק "להיצמד" למונופול הקיים. לפעמים זה יוצר "כלוב זהב" – הספקים הקטנים מסוגלים לגדול רק כל עוד הם מקבלים הגנה מהרגולטור – ואז הם לא פורצים את התקרה הזו ומתקבע שוק עם גדולים וקטנים. ואז במקום לאפשר פתרונות שוק חדשניים, הרגולציה שומרת על הסטטוס קוו הבעייתי.

רגולציה כזו עלולה להפוך לתחליף קבוע לתחרות, ולא אמצעי זמני שמטרתו לייצר תנאים לתחרות.

במילים אחרות: בחלק מהמקרים במקום שהרגולציה תפתור את הבעיה – היא מקבעת אותה, ואנחנו "מתמכרים" לרגולציה ולמצב הקיים שלא הצלחנו לפתור באמת.

רגולציה טובה היא רגולציה שמתייתרת

התרשים הזה מספר סיפור על מדיניות רגולציה מוצלחת: כזו שמזהה מתי השוק הגיע לבשלות – ומפנה את מקומה. זו לא חולשה של הרגולטור – זו ההצלחה הגדולה ביותר שלו.

יש רגולטורים שרוצים לשמור על הרגולציה כדי להרגיש שהם שולטים במצב, אבל בכך הם דווקא עלולים לפגוע בציבור – כי הבעיה לא באמת נפתרת. חשוב לזכור שלרגולציה יש מגבלות – למשל היא תלויה בפיקוח ובאכיפה, והיכן שיש בינהם פערים – כנראה שהבעיה בשוק תפגע בשחקנים הקטנים ובצרכנים.

רגולציה באמת מוצלחת היא כזו שפותרת את הבעיה ומייתרת את עצמה.
זה לא תמיד אפשרי, אבל באידיאל – אנחנו רוצים רגולציה שמצליחה לפתור את גורמי השורש עד לרמה שאין צורך ברגולציה ואפשר לבטל אותה. בהקשר של תחרות והגנה על הצרכנים – זה יחסית אפשרי יותר.

לסיכום

אירופה נמצאת בתהליך של שחרור שוק האינטרנט הסיטונאי ממגבלות רגולטוריות. זה מעיד על שוק שהולך ומתפתח, הופך בשל ותחרותי יותר. במקומות מסוימים, זהו הישג רגולטורי לכל דבר.

כדי לוודא שמדובר בהצלחה אמיתית ולא באשליה של תחרות, חשוב לבדוק:

• האם הרגולציה הוסרה על בסיס ניתוח שוק מעמיק?
• האם מבנה השוק באמת השתנה?
• לבצע ניתוח דינמי – מה קורה אחרי הסרת הרגולציה? (איך הפעולה הזו השפיעה לאורך זמן?)

במקרים מסויימים, הרגולציה לא נועדה להישאר לנצח. ואם היא לא מאפשרת את צמיחת התחרות אלא רק מחזיקה את השוק ב”אינפוזיה” – כנראה שהיא עצמה חלק מהבעיה.