ניהול ריכוזי זה דבר מסוכן

כשארגון עובד באופן ריכוזי, החלטה שגויה אחת עלולה לפגוע בכלל המערכת.

כבני אדם, ניהול ריכוזי הוא דבר מאוד מפתה. יש בו אשליה של כוח ושל שליטה.
הפיתוי הזה קיים עבור כולם – אנשים פרטיים, מנהלים בחברות פרטיות וגורמי ממשל.
רק שבממשלה הסיכון גבוה מהרגיל – החלטה אחת עלולה לשבש את השירות לציבור, בשווקים או בזכויות של האזרחים.

ריכוזיות בממשלה יכולה ללבוש שתי צורות:

⊙ הצורה הראשונה היא ניהול ריכוזי של המשק – כאשר הממשלה מכתיבה הוראות לכל השחקנים בשוק. למשל, מצב שבו משרד ממשלתי קובע לכל מסעדה בארץ בדיוק איך להפעיל את המטבח ואיך לשרת לקוחות. או כמה מוצרים מותר למפעל לייצר בשנה.
⊙ הצורה השנייה היא ריכוזיות בתוך המנהל הציבורי עצמו – כלומר, עד כמה הסמכויות ושיקול הדעת מרוכזים במטה הארצי (שלרוב בירושלים), לעומת כמה חופש פעולה ניתן לשטח: למנהלי מחוזות, לפקחים, למנהלי בתי ספר, לעובדי רווחה ברשות מקומית או למנהלי לשכות בשירות הציבורי.
הרבה פעמים כשאתם נתקלים בכשל בשירות הציבורי, זה לא בגלל החלטת מדיניות ריכוזית אלא בגלל ניהול ריכוזי של המערכת עצמה.

למרות הפיתוי מדובר במלכודת

מערכות מבוזרות הן גמישות יותר, זאת אומרת שהן מצליחות להתאים את עצמן ולהשתנות יותר בקלות. וכשקורה אירוע או תקרית – הן עמידות יותר בפני סיכונים וזעזועים.

מערכות מבוזרות אולי פחות יעילות בטווח קצר, אבל הן מצליחות להתמודד טוב יותר עם שינויים, כשלים ומצבי קיצון.

חשבו על תכנון אחיד מלמעלה לכל בתי העסק בארץ.
על הנייר אם ניקח את טובי הכלכלנים / מהנדסים / מומחי החינוך – הם יוכלו לגבש את המדיניות הכי טובה ומדוייקת, הרבה יותר טוב ממנהל בית ספר בפריפריה, שמי יודע איך הוא מקבל החלטות.
אבל המציאות חזקה מהתכנון והחיזוי, ויש פערי הבנה ופרקטיקה בין המטה לשטח ולמציאות.

5 טיפים לאיזון בין ניהול ריכוזי למבוזר בשירות הציבורי ובמדיניות ממשלתית

1. זהו תחומים קריטיים לניהול ריכוזי ואת כל היתר תבזרו: ברירת המחדל צריכה להיות ביזור. מקרים קלאסיים לריכוזיות הם תחומים שבהם יש אחידות היא הכרחית, או כאשר מדובר בתחום מאוד סבוך שלשטח אין וגם לא תהיה בעתיד יכולת להגיב ברמה סבירה.

2. תעניקו סמכות ושיקול להחלטות ברמה המקומית: בתוך הממשלה זה מחוזות, רשויות מקומיות ויחידות שטח – שיקבלו שיקול דעת תפעולי. אבל זה אפילו יותר חזק ביחס למגזר הפרטי: אפשרו לבעלי העסקים לקבל החלטות ולבצע פעולות, תנו למומחים חיצוניים (מהנדסים מומחים, מעבדות וכו') אפשרות להכריע.

3. זה מתחיל בבית. תעצימו ותעניקו יותר סמכות ושיקול דעת גם לעובדים בתוך היחידות, לא הכל צריך להיקבע על ידי המנהל. זה מצריך טיפוח, גיבוי ולוותר על השליטה, גם כשאתם חושבים שאתם יודעים יותר טוב.
זה מחזק את יכולת ההתאמה למציאות משתנה ומאפשר מענה מהיר ונכון יותר לצרכים ואילוצים.

4. התאימו את האיזון כל הזמן: אין נוסחה אחת קבועה. כשמקבלים את העובדה הזו – זה מרגיע. כי אם מנסים וזה לא עובד – אפשר לשנות בהמשך.

5. שפרו את התקשורת בין המטה לשטח: בין אם ביזרתם לשטח ובין אם לא: חייבים להיות ממשקי תקשורת דו־כיווניים. גופי ממשל רבים לא מתקשרים את ההחלטות שלהם: למה ההחלטה התקבלה, למה עכשיו, איך היישום אמור להיראות, אילו חריגים ומנגנוני ויסות קיימים.
ומהצד השני, צריך לאפשר לשטח להציף סוגיות אל המטה.

איזון בין ריכוזיות לביזור הוא אתגר ניהולי, ובמדיניות ציבורית כל אתגר הופך עוד יותר מורכב.