הסוללה חוזרת?

האיחוד האירופי משנה את כללי המשחק. אולי שמעתם שהחל משנת 2027 כל סמארטפון יחויב להגיע עם סוללה שהמשתמש יכול להחליף, והיצרנים יצטרכו לספק חלפים ל-10 שנים.
זה נשמע כמו חזרה לעידן שבו פתחתם את הגב של מכשיר הנוקיה שלכם והחלפת סוללה לבד. אבל כשמתעמקים ברגולציה, התמונה מורכבת יותר והרבה יותר מעניינת.

אז מה הרגולציה הזו קובעת?

נתחיל מהבסיס.
האיחוד האירופי אכן קבע רגולציה רחבה שמטרתה להאריך את חיי המכשירים ולהפוך אותם ליותר ניתנים לתיקון. זה חלק ממדיניות כלכלה מעגלית שמנסה לצמצם את היקף הפסולת האלקטרונית והבזבוז. המהלך הזה מיועד לצמצם פסולת במקור. כלומר, לא רק למחזר יותר – אלא לייצר מראש מוצרים שמחזיקים יותר זמן.

מכירים את הטענה שמכשירים מפעם (המקרר של ההורים וכו') מחזיקים הרבה יותר ממכשירים חדשים? בדיוק בתופעה הזו האיחוד האירופי מנסה לטפל. בהקשר הזה – באמצעות אפשרות להחליף את הסוללה, שהיא רכיב עם בלאי טבעי גבוה יחסית.

לגבי הסוללות – כאן יש אמת, אבל רוב הפרסומים היו קצת פשטניים. התקנה (Regulation 2023/1542) החדשה אכן דורשת שסוללות יהיו ניתנות להסרה ולהחלפה. אבל הדרישה היא לא בהכרח ל-“סוללה נשלפת ביד” כמו פעם, אלא שההחלפה תהיה אפשרית בקלות יחסית, בהתאם להגדרות ולחריגים שהנציבות קובעת. במילים אחרות: זה לא בהכרח יביא אותנו לאייפון עם מכסה אחורי נפתח.

במקביל, יש רגולציה נוספת שחשוב להכיר – תקנת האקודיזיין לסמארטפונים וטאבלטים (Regulation 2023/1670). כאן הדרישות מאוד קונקרטיות: עמידות לנפילות ושריטות, סוללות שמחזיקות לפחות 800 מחזורי טעינה עם 80% קיבולת, גישה לתיקון, זמינות לעדכוני מערכת, וזמינות חלפים למשך פרקי זמן מוגדרים. זו רגולציה שמסתכלת על כל מחזור החיים של המוצר, ולא רק על הסוללה.

ומה לגבי “10 שנים של חלפים”? כאן רוב הדיווחים לא מדויקים. הדרישה הרשמית היא לספק חלקי חילוף במשך עד 7 שנים אחרי שהמוצר הפסיק להימכר, בזמני אספקה קצרים. לגבי עדכוני תוכנה, מדובר על לפחות 5 שנים. כלומר, יש כאן קפיצה משמעותית – אבל לא מדובר על עשור.

נקודה רגולטורית מעניינת במיוחד היא פרק הזמן שניתן ליישום.
הרבה דיווחים עיתונאיים מבטאים הפתעה שהאיחוד האירופי קבע דרישה כזו דרמטית, שתכנס לתוקף בעוד שנה.
אבל תקנת הסוללות נקבעה בשנת 2023 כשרוב הדרישות ייכנסו לתוקף רק בשנת 2027 – כלומר חלון היערכות של כ-4 שנים. זה פרק זמן דומה יחסית ללוחות הזמנים שניתנו ברגולציית ה־USB-C. אבל יש הבדל מהותי: מעבר לשקע טעינה אחיד הוא שינוי נקודתי ברכיב אחד של התכנון ההנדסי, בעוד שהדרישה לסוללה ניתנת להחלפה משפיעה על כל תכנון המכשיר – מבנה פנימי, איטום למים, עמידות, ואפילו עיצוב תעשייתי. לכן למרות פרק הזמן, מדובר באתגר תכנוני עמוק בהרבה עבור היצרנים.

השורה התחתונה

האיחוד האירופי דוחף את השוק למכשירים עמידים, ניתנים לתיקון ופחות חד-פעמיים. בפועל, מדובר בשינוי עמוק באופן התכנון של המוצרים, לא בשינוי סמנטי או לא בחזרה נוסטלגית לטלפונים של פעם.