איך מתקנים את הרגולציה?

השנה היא 1865. ממשלת בריטניה צריכה להתמודד עם תופעה טכנולוגית-חברתית חדשה: מכוניות. כשמכוניות התחילו לעלות על הכביש, הפרלמנט הבריטי העביר חוק שידוע כ"חוק הדגל האדום" (red flag law), שנועד להגן על הציבור מהתופעה המסוכנת של מכוניות. לפי החוק, בכל מכונית חייב להיות צוות מקצועי של לפחות שלושה אנשים – נהג, נהג מחליף (למקרה שהנהג יתעייף) ודגלן שיצעד לפני המכונית ויזהיר את הציבור מפניה – באמצעות דגל אדום. החוק גם הגביל את מהירות הנסיעה של המכוניות ל-2 קמ"ש בתוך יישובים ול-4 קמ"ש מחוץ להם, הרבה פחות ממהירות הנסיעה של סוסים וכרכרות. זה סיפור אמיתי לגמרי – מוזמנים לקרוא כאן את החוק.

ככל שהזמן עובר אנחנו צוברים עוד ועוד רגולציה. חלקה טובה, חלקה פחות. חלקה אולי הייתה נחוצה והפכה בלתי רלוונטית או מסורבלת. מלאי הרגולציה שלנו הוא קצת כמו ארון בבית. לדברים יש נטייה להצטבר ואם לא נעשה סדר וניקיון מידי פעם, תכולת הארון תעלה על גדותיה ויצטברו בו גם דברים שאנחנו לא צריכים או לא באמת רוצים. רפורמות ברגולציה הן כמו ניקיון ותחזוקה בבית – לנקות, לתקן ולהיפטר ממה שמיותר.

fancycrave-252351-unsplash

הפתרון להצטברות הרגולציה

העולם שעוסק בניהול הרגולציה נקרא מדיניות רגולציה (regulatory policy) והוא כולל הרבה דברים טובים – צמצום בירוקרטיה, החלטות חכמות ואפקטיביות יותר, ניהול משופר של המנגנון הממשלתי, הוראות ברורות ועוד. יש שני מנגנונים עיקריים לקידום של מדיניות רגולציה. הראשון נקרא "רפורמות ברגולציה" (regulatory reform) והוא מטפל בכל הרגולציה שכבר קיימת. השני נקרא "גיבוש רגולציה חכמה" (smart regulation או RIA – regulatory impact assessment). הפוסט הזה עוסק ברפורמות ברגולציה.

יש בעולם כל מיני סוגים של שיטות ותכניות לרפורמות ברגולציה או לצמצום בירוקרטיה (Cutting Red Tape). למשל, באוסטרליה יש לכל משרד אג'נדה לצמצום בירוקרטיה והפרלמנט מקיים בכל שנה שני ימי דיונים שמוקדשים לביטול חוקים ותקנות מיותרים. בפוסטר הזה תוכלו לראות חלק מההישגים שהם הציגו לפני כמה שנים.

au - regulatory reform

רפורמות ברגולציה בישראל

בישראל הרפורמות ברגולציה מאורגנות תחת התכנית הממשלתית להפחתת הנטל הרגולטורי. מדובר בתכנית של חמש שנים, שבה כל משרד נדרש לבחון את הרגולציה בתחום אחריותו ולפעול להפחית את עלויות הרגולציה. אז פרסו את תחומי הרגולציה שקיימים על פני חמש שנים. בכל שנה בוחנים תחום ומגבשים עבורו תכנית להפחתת נטל רגולטורי (זה תהליך שלוקח בערך שנה). ואז מבצעים אותה. ככה עוברים תחום אחרי תחום, עד שמכסים את כל הממשלה.

ויש גם יעד כמותי – צריך להפחית 25% מהעלויות של תהליכים בירוקרטיים. במסגרת גיבוש כל רפורמה מבוצע מבצעים כימות של עלויות הרגולציה (בכסף ובימי המתנה לאישורים ממשלתיים) וגם מכמתים את החיסכון לציבור כתוצאה מהרפורמה. הכימות חשוב כי זו בעצם הפעם הראשונה שמצמידים תווית מחיר לרגולציה ויודעים כמה היא עולה לציבור. רפורמות ברגולציה כוללות כל מיני סוגים של צעדים.

הנה כמה דוגמאות לצעדים מרפורמות שגובשו בישראל בשנים האחרונות:

samuel-zeller-358865-unsplash

כמובן שאלו רק דוגמאות נקודתיות ומתבצעים המון שינויים נוספים. בגלל שרגולציה חלה על כל כך הרבה תחומים ומורכבת מהמון הוראות, אי אפשר להציג את כל השינויים בפוסט אחד.

התכנית הישראלית נחשבת מוצלחת. בעולם אנחנו בולטים לטובה בכך שיש לנו מנגנון ממוסד לבחינה של כל הרגולציה בכל המשרדים. רוב המדינות לוקחות תחום ועושות עליו פרויקט, ואין בעולם עוד מנגנון שיטתי ויסודי כמו אצלנו (להוציא פרויקטים שמתייחסים לכל הממשלה, אבל גם הם בסוף נשארים ברמת הפרויקט). תכניות שגובשו בשנים 2016 ו-2017 צפיות לחסוך למשק (לציבור) כ-2.6 מיליארד ש"ח בשנה ועשרות מיליוני (!) ימי המתנה לאישורים בירוקרטים. היא רק בתחילת הדרך אבל הצלחנו לייצר מנגנון מוצק לקידום רפורמות ולחיסכון עלויות לציבור. יש גם ביקורת ולא הכל ורוד, אבל אם זוכרים שמדובר בפרויקט צעיר ושאין לנו תרבות של מדיניות רגולציה – אפשר להסכים שזה מהלך משמעותי. אם בא לכם לראות איך זה מתקדם, בכל שנה מתפרסם ספר שמציג את הרפורמות שגובשו בכל הממשלה (הנה הספר על 2016, הנה הספר של 2017 והנה דוגמה לדוח שנתי מפורט שמציג לעומק סטטוס ביצוע של רפורמות כאלה במשרד החקלאות).

למי שהסתקרן, חוק הדגל האדום שהטיל מגבלות דרקוניות על השימוש במכוניות, היה בתוקף יותר מ-30 שנים ובוטל רק בשנת 1896. משך שלושה עשורים החוק הגן על קבוצות אינטרס כמו חברות הרכבות ואיגודים של נהגי כירכרות.

התמונה הגדולה – עלות הרגולציה

ככל שמדינה מאמצת מאוחר יותר תפיסה של מדיניות רגולציה – כל יש לה יותר רגולציה קיימת שכנראה מצריכה רפורמות. הצמיחה בכמות הרגולציה קרתה בעולם החל משנות ה-70, ובישראל החל משנות ה-90. מדינות שאימצו מדיניות רגולציה מאוחר (למשל, פורטוגל בתחילת שנות ה-2000 וישראל ב-2013) שמו את הדגש על רפורמות ברגולציה קיימת, כי כבר הייתה להן מסה משמעותית של רגולציה שמצריכה טיפול. מדיניות שהקדימו לאמץ מדיניות רגולציה (למשל, ארה"ב ובריטניה בתחילת שנות ה-80) שמו את הדגש על גיבוש רגולציה חכמה כדי להשפיע על זרם הרגולציה העתידית.

cleaning

הרפורמות הללו חשובות, אבל זה לא מספיק לטפל רק ברגולציה שנקבעה בעבר. התמקדות רק ברפורמות ברגולציה זה כמו להתמודד עם דליפת מים באמצעות ניגוב של הרצפה, בלי לטפל בנזילה. זה לא יפתור את הטיפטוף העתידי, שימשיך להרטיב את הרצפה. מדיניות רגולציה שלמה כוללת שילוב של רפורמות ברגולציה (לתקן את מה שנעשה בעבר) עם גיבוש רגולציה חכמה (הבטחת רגולציה חכמה בעתיד).

בפוסט הבא נראה איך מגבשים רגולציה חכמה מלכתחילה. אני מתכנן לכתוב בנפרד על דוגמאות לרפורמות ולמנגנונים, אשמח לשמוע מה מעניין אתכם.

2 תגובות בנושא ״איך מתקנים את הרגולציה?"

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s